טענת עיכוב שלא כדין, חיפוש שלא כדין ופגיעה בפרטיות

לדברי השופט אלרון, איזון בין הערכים השונים המתנגשים בעיניין דנן, מוביל למסקנה כי ידה של הפגיעה בפרטיות על העליונה: "בנסיבות העניין, אני סבור כי באיזון האמור בין האנטרס הצבורי במיצוי החקירה לבין מניעת הפגיעה בפרטיות המבקשים כתוצאה מהחיפוש שלא כדין – גוברת ידה של האחרונה". בכך ניפתח סבב התדיינויות נוסף בהליך דנא.

צו עיכוב הבצוע של החלטת בית המשפט המחוזי הנכבד, שהוצא בתאריך 05.03.2020 מתבטל בכפוף לאמור בפסקה 30 לחוות דעתו של המשנה לנשיאה, השופט ח' מלצר.

...

ד) ראוי להכריע בנושא האמור כבר בעת הדיון בבקשה המאוחרת לצו החדירה השיפוטי, שכן אם יינתן הצו ובסופו של דבר לא יוגש כתב אישום – החיפוש המוקדם הבלתי חוקי לא יוליד סעד מתקן נדרש ויותיר את הפרת הזכויות החוקתיות של הנחקר הנפגע ללא תרופה מספקת (ראו: הלכת יששכרוב, בעמ' 554; רובינשטיין וסרוגוביץ, בעמ' 27; Roberts & Zuckerman, בעמ' 185).

אני סבור שיש לאמץ קביעות אלה גם אצלנו.

מבלי לגרוע מכל האמור לעיל – הנני מבקש להדגיש כי אין להקל ראש בעבירה הקשה המיוחסת לעוררים של הטרדת עד (סעיף 249 לחוק העונשין, התשל"ז-1977).

המבקש בבקשתו, באמצעות ב"כ המלומד עו"ד יוסף עוז, טען כנגד היתנהלות המישטרה ופירט כי המבקש עוכב ונעצר שלא כדין, תוך פגיעה בפרטיותו תחת איום השוטר להחמרת הפגיעה, החיפוש ברכב נעשה שלא כדין ובכך יש להשפיע על משקל הראיות בתיק והשלכתן על קביעת חומרת העבירה.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, הקשבתי בקשב רב לטיעוני הצדדים ועיינתי בהחלטה שהגיש המבקש ובחומר החקירה, החלטתי לדחות את הבקשה, על שני חלקיה.

בהקשר זה אציין כי לו בדיקת המעבדה היתה הראיה היחידה, הרי לא היה בסיס להחלטות קצין המשטרה, ככל שזו טרם הומצאה, ובפרט לאור תוצאות בדיקת השתן הפרטית, אך נוכח קיומו של מארג שלם של ראיות לכאורה, שפירטתי לעיל, אני קובעת כי בשלב זה קיימות ראיות לכאורה וגם קיימות.

סוף דבר מכל האמור לעיל, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטות הקצין ובנסיבות אני סבורה כי אין מקום להתערב בהחלטות הקצין.

לאור כל האמור, הבקשה נדחית.

השאלה הניצבת בפני בית המשפט בתיק דנן היא באם פעלה משטרת ישראל כדין עת הושת על התובע קנס מינהלי בגין הפרת צו בריאות העם (נגיף הקורונה החדש) והאם הוכיח התובע כי הדו"ח ניתן שלא כדין שכן יצא מביתו לצורך ביקור במרפאה ו/או כי נערך ברכבו חפוש שלא כדין, וככל שכן האם זכאי התובע לפצוי בגין הפרת חוק הגנת הפרטיות? רקע: בפני תביעה קטנה לפצוי בסך של 10,000 ש"ח שהגיש התובע כנגד הנתבעת בגין "פגיעה נפשית, עוגמת נפש וחיפוש לא חוקי" שביצעה לטענת התובע, משטרת ישראל כלפיו.

התובע, אשר עליו מוטל עול ההוכחה, לא הוכיח כי היתנהלותה של הנתבעת הייתה שלא כדין: הנתבעת פעלה כדין ובמסגרת סמכותה החוקית הנתונה לה בין היתר לפי תקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש הוראת שעה הגבלת השהייה במרחב הצבורי והגבלת פעילות התש"ף -2020, עת עיכבה את התובע שנסע במרחב הצבורי ללא אישור לעשות כן ואף נרשם לו דו"ח –הודעת תשלום קנס בגין כך. בתקנה 2 לתקנות הקורונה נקבע כי: לא יצא אדם ממקום המגורים או ממקום שהיה קבוע אחר (להלן- מקום מוגרים) לרחב הצבורי אלא לאחת מהפעולות או המטרות האלה: .

...

לאחר ששמעתי את העדים והתרשמתי מהם התרשמות בלתי אמצעים וכן עיינתי בראיות הצדדים בדין ובפסיקה הגעתי לידי מסקנה כי דין התביעה להידחות.

למסקנה זו הגעתי הן מהתרשמותי מעדותם של העדים, אשר לא הותירה עלי רושם מהימן: ראה למשל עדותו של התובע אשר לא ידע להבהיר האם באותו המועד ביקר אצל שני רופאים או אחד (ר' עמ' 2 לפרוטוקול הדיון מיום 18.11.22 ש' 12-16).

לאור האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה ועל חיוב התובע בהוצאות בסך של 1,500 ש"ח אשר ישולמו לנתבעת בתוך 30 יום מהיום.

התביעה יכולה להיות כנגד המישטרה בגין מספר עילות תביעה: א. התרשלות בכובעה כרשות ציבורית במשפט הפרטי; ב. התרשלות "רגילה" של הרשות כמעוולת עיקרית תוך כדי ביצוע סמכויותיה בכשירותה הציבורית (כגון עיכוב, או מעצר, או חפוש או חילוט); ג. התרשלות של הרשות הציבורית במסגרת סמכויות האסדרה, הרשוי והפיקוח הנתונות לה; ד. התרשלות של הרשות הציבורית במעשה או במחדל, בכך שהיא פועלת שלא כדין, תוך הפרה של נורמה מינהלית (כגון אי מתן זכות טיעון או הפרת חובת ההנמקה המינהלית או אי מתן החלטה תוך זמן סביר), הפרה שיש עימה אשם; ה. התרשלות של הרשות הציבורית במעשה או במחדל, בכך שהיא פוגעת שלא כדין, בזכות חוקתית, כמו הזכות לקניין או הזכות לפרטיות, פגיעה שיש עימה אשם; ו. מעשה או מחדל שלא כדין של הרשות, תוך הפרה של נורמה מינהלית, הפרה שאין עימה אשם; ז. מעשה או מחדל של הרשות הציבורית, הפוגע כדין וללא אשם בזכות חוקתית כמו הזכות לקניין או הזכות החוקתית לשויון; ח. פגיעה בלתי חוקתית בזכות חוקתית, מכוח חוק או על פי חוק, בגינה מורה בית המשפט על ביטול החוק (לסיווגים אלו ראו חוות דעתו של השופט עמית בע"א 2063/16 גליק נ' משטרת ישראל [פורסם בנבו, 19.1.2017] להלן: עניין גליק ).

...

אינני מקבל עוד את הטענה שנפל פגם בהבאת התובע תחילה לנקודת המשטרה ב-"מחכמה" ולאחר מכן הובלתו לתחנת בית אליהו.

לכן אין להטיל חבות על המשטרה בשל כך. סוף דבר, לא מצאתי להטיל אחריות על המשטרה בשל האירועים נשוא האירוע השני ויש לדחות את התביעה בהקשר זה. הסעד והתוצאה לתובע נגרם נזק כתוצאה מהחזקתו במעצר במשך מספר שעות (מהבוקר עד ששוחרר בסביבות השעה 16:00) בדמות פגיעה בחירותו.

אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 15,000 ₪.

בית-המשפט קמא קבע, כי רכב המערער עוכב בלי שעלה עובר לעיכוב חשד סביר לבצוע עבירה; החשד התגבש בלב השוטר לאחר העיכוב; החיפוש נערך לאחר התגבשות החשד הסביר ולא בשל תשובות המערער; המערער נעצר בשל כך שהשליך את תוצרי החיפוש לשיחים והמשיך בהתנהגות מפלילה לאחר מכן.

פעולת המישטרה במקרה זה – עיכוב לגילוי עבירות ללא קיום חשד סביר – נימצאת בדרגה חמורה של אי חוקיות, לפי שורת המבחנים שקבע בית-המשפט העליון לפסילת ראיה שהתקבלה שלא כדין.

אני רואה עין בעין עם בית-המשפט קמא בקביעתו לפיה, חברה חפצת חיים צריכה לעודד שוטרים לפעול במסגרת החוק, ביעילות, ובאופן אשר יביא לידי ביטוי את ניסיונם ואת יכולותיהם המקצועיות – לרבות אותה "אינטואיציה" או "תחושת בטן" הנרכשות עם השנים, והמייחדות את עבודת השיטור אשר באה לידי ביטוי גם במחסום אקראי "חצי פלילי". על כן, אני דוחה את טענות ההגנה לגבי שלב ראשוני זה וקובעת, שהמשטרה רשאית להקים מחסום במרחב הצבורי, ובמסגרת תפקידו לפי סעיף 5 לפקודת המישטרה, השוטר מזרחי פעל כדין, משערך שיחה או בירור כללי עם המערער באופן מהיר וקצר על מנת לעמוד על טיבם של יושבי הרכב תוך יישום ניסיונו המקצועי ויכולותיו, מבלי לפגוע בפרטיותו ותוך הקפדה על כל זכויותיו.

על-פי דוקטרינת הפסילה הפסיקתית אשר עוצבה בע"פ 5121/98 יששכרוב נגד התובע הצבאי הראשי, פ"ד סא(1) 461 (2006) (להלן: פס"ד יששכרוב), לבית-המשפט מסור שיקול-הדעת אם להורות על פסילתן של ראיות אשר הושגו שלא כדין, על מנת למנוע פגיעה מהותית בזכותו החוקתית של נאשם להליך הוגן, שלא בהתאם לתנאי פסקת ההגבלה שבחוק יסוד: כבוד האדם וחרותו.

...

על כן, מסקנתי היא, כי המשטרה פעלה כדין בעת שנערך שיח בין השוטר לבין המערער שישב ברכב במחסום שהוקם לצרכי אכיפה כללית, ובהמשך עוכב הרכב כדין לאחר שהמערער נסע מהמחסום.

לאור כל האמור לעיל, אציע לחבריי לדחות את הערעור.

דרור ארד-אילון, שופט סוף דבר: הוחלט על דחיית הערעור, כאמור כפסק-דינה של השופטת מרשק-מרום.