טענת עושק וכפייה בהסדר חוב בנקאי

התובעים טענו, כי היתנהל בניהם מו"מ על מנת להסדיר את ביטול ההגבלה ואף הוחלפו טיוטאות לשם הסדר פשרה, אלא שבדיעבד התברר לתובעים, כי במקביל לניהול המו"מ, החל הבנק בהליכי הוצל"פ לגביית חובותיהם.

כי הם מכירים בחובותיהם ובהתחייבויותיהם וכי הם מוותרים לבנק ומוחלים באופן סופי ומוחלט על כל תביעה טענה ו/או דרישה מכל מין וסוג שהוא שיש ו/או שתהיה להם בעתיד כלפי הבנק או מי מעובדיו בקשר לכל מעשה או מחדל מכל מין וסוג שהוא בקשר לחשבון נשוא הסכם זה, והכל בכפוף להתחייבויות הבנק בהסכם זה. החייבים מצהירים כי חתמו על הסכם זה מרצונם החופשי לאחר שעיינו בו וקראו אותו והבינו את משמעותו וכי הם מוותרים על טענות כפיה, אילוץ ועושק".

...

על כל זאת מבקשים התובעים תוספת הצמדה וריבית, וכן שכ"ט. טענות הבנק כעולה מכתב הגנתו והתצהירים שהוגשו מטעמו, טען הבנק כטענה מקדמית כי יש לדחות את התביעה על הסף בשל שיהוי והתיישנות, כמו כן קיימות כלפי התובעים טענות השתק ומניעות לאור אי עמידתם בהסכמים שחתמו עם הבנק הן קודם לפתיחת הליכי ההוצל"פ והן לאחריו ואף לגופם של דברים מחמת העדר עילה.

המסקנה המתבקשת הינה, כי בפועל עיכוב יוצא דופן לא היה בנסיבות, מה גם שהתובעים עצמם תרמו לעיכוב זה. לסיכום התנהלות הבנק לאורך השנים ואף במהלך ניהול תיק ההוצל"פ לרבות בהגעה להסדר הפשרה וחתימתו, היה סביר והגיוני ואין מדובר בניצול מצוקת התובעים.

לפיכך תביעתם לפיצוי בגין ראש נזק זה להידחות.

סוף דבר לאור כל האמור, דינה של התביעה להידחות.

מפנה ל מש/4 שם יש חתימה על הסדר חוב, בקשה לרישום הערת אזהרה, את המישכון ואת הפנייה לבנק שהיא אמרה שאין לה אפשרות לקחת הלוואה ולכן לבסוף נתנה את השיק.

לטענת כפייה, עושק, לחץ מפנה לפסיקה: ע"א 6234/00 שאפ נ' בנק לאומי.

אין הכרח, כי בשלב זה, אכריע לגבי השאלה האם עמדה המבקשת בכל תנאי הפסיקה לגבי טענת העושק (אם כי מעדותה על פניו בשלב לכאורי נראה שכך הוא), משום שזאת יש לעשות בשלב ההוכחות בתיק.

גם לא ניתן לראות בהודאתה כי סוכם סכום של 160,000 ₪ כהודאה בחוב מפני שבתוך השאלה אכן נוסחה כי בכפוף לכך שכפו על המבקשת את כל ההסדר ובנושא זה מקובלת עלי תשובת בא כוחה.

...

סיכומו של דבר, אני נותנת למבקשת את הרשות להגן, ללא כל תנאי וללא כל חיוב בהפקדת ערובה.

היות וקיבלתי את כל טענות המבקשת, המשיבה תשלם למבקשת את הוצאות הדיון בהתנגדותה זו, בסך של 7,500 ₪ ללא כל קשר לתוצאות הדיון בתביעה העיקרית.

המזכירות תשלח החלטתי זו לכל הצדדים.

נטען כי לא היתקיימו במקרה שלפנינו שלושת התנאים המצטברים לביסוס טענת עושק לפי סעיף 18 לחוק החוזים.

הטענה השניה של הנתבעים הנה כי הסדר החוב מיום 19.5.15, במסגרתו הוחתם הנתבע על ערבות, נחתם תחת כפייה ועושק ולכן אין בו כדי למנוע מהנתבעים מלהעלות טענות הנוגעות לאופן בו פעל הבנק לפני מועד החתימה על ההסדר.

...

יישום הוראות הפסיקה על נסיבות המקרה שלפניי, מוליך למסקנה לפיה טענות הנתבעים בעניין מסגרת האשראי לוקות בהיעדר פירוט וגובלות בהגנת בדים במידה המצדיקה התניית מתן הרשות להתגונן בהפקדה.

חרף כל האמור לעיל, מצאתי לנכון שלא לדחות את הטענה כליל בשל קיומה של גירסה המצדיקה ליבון נוסף בכל הנוגע לנסיבות שהובילו לחתימת הסדר חוב.

לפיכך, אני קובע כי עומדת לנתבעים טענת הגנה אפשרית בדבר הפרת חובת הבנק לשלוח מכתב התראה טרם העמדת האשראי שניתן לחברה במסגרת ההסדר לפירעון מיידי.

ראו גם ענין לוין: "בהנתן המטרה העומדת ברקע הסדר ביטול הענקות – למנוע פגיעה בזכויות הנושים – הפרשנות המקובלת למושג "תמורה בת-ערך" בעניינינו הנה תמורה מסחרית בעלת-ערך, בין בעין ובין בכסף [.

אמנם הונח בפניי פרוטוקול החקירה שלה בפני הנאמנים (נספח 2 לבקשה), וזה לא נמשך מתיק בית המשפט; אולם על מנת להוכיח טענות עושק, כפייה, ניצול מצוקה, יש צורך לעמוד ברמת ההוכחה הנדרשת; יש להוכיח אימתי פסק מצב המצוקה, וזאת בין היתר על מנת לבחון האם הודעת הביטול ניתנה "תוך זמן סביר". אזכיר כי בתיק זה החייבת החליטה להגיש המרצת פתיחה כנגד המשיב במסגרתה עתרה לביטול העיסקאות (ראו נספח 10 לבקשה), אך זאת עשתה לאחר שהוגשה הבקשה למתן צו כנוס, שניתן כנגדה צו כנוס וללא ידיעת הנאמנים – משכך נמחקה המרצת הפתיחה (ראו נספח 11).

עוד יש לזכור כי אין מחלוקת שעל הנכסים בסביון ורמת גן המשיב רבצו חובות – כך המשכנתא לטובת בנק מזרחי טפחות בנכס בסביון בסכום של מעל 3 מיליון ש"ח; רבצה משכנתא לבנק לאומי ע"ס 1,205,000 ₪ אשר גררה הליך כנוס הנכסים בנכס בר"ג; לגבי הנכס באשדוד נזכר במפורש עניין הבוררות עם הקבלן.

...

ולחלופין, ככל שלא יבוטלו העסקאות, התבקש בית המשפט להורות למשיב להשלים סכום זה לקופת הפש"ר. טענות המשיב לשיטת המשיב דין הבקשה להידחות, בין השאר, שכן אין מדובר בהענקה, היעדר תמורה, היעדר תמורה מספקת, ביטול חוזים מחמת מצוקה, או חוזים למראית עין.

לפיכך, ובהתאם לכל ממצאי המתוארים לעיל, אין מנוס אלא להורות על ביטול הענקות בשלושת הנכסים.

סוף דבר, עתירה א' מתקבלת.

המשיב ישלם לנאמנים את הוצאות הבקשה בסך של 25,000 ₪ תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

· ההסכם השני – הסכם המחאת והסדר חוב בין דוד, החברה, ומסחר, במסגרתו הסכימה החברה לשלם את חובו של דוד למסחר, והוסדר תשלום חובה של החברה למסחר, בגין שירותים שסופקו לה (להלן: "ההסכם השני") (נספח 3 לכתב התביעה).

יפים לעניין זה, גם הדברים שנאמרו בע"א (חיפה) 4710/98 משה משה נ' א.ש.ט.ס. ייזום ושיווק בע"מ, [פורסם בנבו]: "גם טענת החתימה תחת לחץ, היינו טענת הכפיה/העושק, אינה מקובלת עלי. לא כל חתימת הסכם שתנאיו גרועים – לכאורה – מתנאי השוק, מעידה על החותם כי פעל תחת לחץ". כבר נקבע לא אחת, שעת עסקינן בהסכם שתנאיו סבירים, לא ניתן לבטל את ההסכם מחמת "כפייה" (ראו: ע"א 6234/00 ש.א.פ בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ [פורסם בנבו].

לאור המקובץ לעיל, נחה דעתי לדחות את טענת הכפייה ואת טענת העושק.

...

סוף דבר לאור המקובץ לעיל, נחה דעתי לקבל את התביעה במלואה, ולדחות את הטענות שהועלו על ידי הנתבעים.

· בגין ההסכם השני ישלמו הנתבעים למסחר סך של 435,840 ₪.

יובהר, בית המשפט נעתר לסכומים להם עתרו התובעות, בסך של 780,840 ₪.