טענת סיבתיות עמומה בתאונת דרכים

אולם, לעמדתי – הנובעת מהרציונאלים הייחודיים הניצבים בבסיס פרדיגמת הפרת כללי התחרות – אין מקום להתערב בקביעת בית המשפט קמא אשר פסק כי יש לזקוף לחובת סאנופי את העמימות העובדתית שנובעת מההטעיה, שנעשתה הן במעשה והן במחדל, והיקשתה על כניסת החברות הגנריות לשוק, וזאת בהקש מדוקטרינת הנזק הראייתי (להרחבה על דוקטרינה זו ראו: ע"א 5481/16 הרשות הממשלתית למים וביוב נ' חברת חלקת חן בע"מ (בפרוק מרצון), בפיסקאות 29-28 לפסק דיני (20.08.2019), שם ציינתי, בין היתר, כי דוקטרינה זו יכולה לחול גם בסיטואציות שאינן נזיקיות; השוו גם לדיון על סיבתיות היפותטית: ע"א 3654/97 קרטין נ' עתרת ניירות ערך (2000) בע"מ, פ"ד נג(3) 385 (1999); דיון נוסף על פסק דין זה נדחה בתאריך 08.05.2000: דנ"א 5083/99).

בדומה, אין לנו צורך להזקק לדוקטרינות אחרות שנוגעות למצבים של עמימות סיבתית, כמו דוקטרינת הנזק הראייתי.

הוא הדין למצב בו צד אחד פעל בחוסר תום-לב בקיום חוזה, אך זו לא הייתה הסיבה לאובדן הרווחים של הצד השני (ראו, לאחרונה: ע"א 8422/17 מדינת ישראל – משרד התחבורה נ' המועצה הלאומית למניעת תאונות דרכים (8.2.2021), שם נותרתי בדעת מיעוט).

...

לכן אני מצטרפת לתוצאה שאליה הגיע המשנה לנשיאה ח' מלצר, שלפיה יש לדחות את הערעור שהגישה סאנופי בתיק העיקרי.

המסקנה הנובעת מכך היא שעומדת לאוניפארם זכות לערער על ההחלטה במסגרת הערעור על פסק הדין כולו.

סוף דבר סיכומו של דבר, דעתי היא כי יש לדחות את הערעור של סאנופי, ולקבל את הערעור שכנגד שהוגש על ידי אוניפארם, ומשמע שהדיון יוחזר לבית המשפט המחוזי לצורך מתן חשבונות וקביעת שיעור ההשבה.

שהרי על פי הכלל שנקבע בדיון הנוסף בעיניין שם, ככלל אין להכיר בחריג האחריות היחסית (כחריג לכלל מאזן ההסתברויות), במקרים של סיבתיות עמומה.

ד"ר נפתלי לא מביא בחשבון עובדות בעלות משמעות כמו למשל ארוע הרציחה של בעלה, מות אביה באופן פיתאומי בתאונת דרכים עובר לטפול האסטטי נשוא התביעה שבגינם נדרשה לטפול פסיכולוגי במשך מספר שנים.

...

מקובלת עליי טענת הנתבעות כי ככל שמדובר בפיצוי בגין נזק מיוחד יש להמציא קבלות ואישורים בגין ההוצאות שהוצאו.

כפי שקבעתי לעיל, אין בידי לקבל את טענת התובעת כי בעקבות התגובה בפניה היא מסתגרת בביתה והפסיקה לנהל חיים שגרתיים.

סוף דבר ראיתי לקבוע כי התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה להוכיח כי הנתבעת התרשלה בטיפול שהעניקה לה ואף לא הוכיחה קשר סיבתי בין הטיפול שניתן לה על ידי ד"ר שוורץ לבין הנזק שנגרם לה בפניה.

הלכה למעשה, אין בתיק זה כל סיבתיות עמומה, הגם שהתובע מתקשה להוכיח את המצב העובדתי, קושי שנובע מכשל באיסוף הראיות ומהימנות לקויה של העדים.

למול האפשרות שמדובר ב"תאונת דרכים" במעורבות הבאגר, אפשרות שנשללה על ידי בית המשפט בירושלים, קיימות שפע אפשרויות אחרות בגדרן נותק הקשר הסיבתי הפעולות המכאניות שביצע הבאגר לבין נפילת האבן – אכן סביר לקבוע לולא הייתה מתבצעת הריסה ולולא היה התובע מגיע באותו בוקר למקום לא הייתה מתרחשת התאונה ואולם בכך אין די כדי להכריע שהמדובר בתאונת דרכים, יש צורך בקשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין כוחו המכני של הבאגר לבין האבן שנפלה על רגלו של הנפגע, קשר סיבתי כזה לא הוכח אפילו בקצה קצהו.

...

צודקת הנתבעת בטענתה שאם כך היו הדברים, מדוע לו לנפגע שהיה מיוצג סמוך לאחר הפגיעה להמציא גרסה שקרית? אין זאת אלא שהנפגע נפגע בנסיבות שלא התבררו עד תומן ואין אלא לקבוע שהתובע לא הוכיח שמדובר בנסיבות העולות כדי "תאונת דרכים". סוף דבר משהגעתי לכדי מסקנה שהתובע לא הוכיח שהמדובר ב"תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפיצויים בה היה מעורב הבאגר המבוטח על ידי הנתבעת, הרי שהנתבעת אינה חבה בשיבוב התגמולים ומשכך דינה של התביעה להידחות.

יש להצר על שהתובע התעקש לנהל את התביעה, חרף הכרעה ברורה של בית משפט בהליך קודם ובלא בסיס עובדתי כלשהו המצדיק הסקת מסקנה שונה.

יש להצר שהתובע מעלה במסגרת סיכומי תשובה, טענה חדשה בדבר תחולת הטיה נשנית, בלא כל בסיס משפטי או עובדתי נדרש להעלאת הטענה בנסיבות כגון דא. התביעה נדחית.

נקודה ראויה לציון בענין אחר אך כזה הנוגע לביקור במיון: בתעודת סיכום המיון צוין כי לדבריו, טרם קבלתו, היה מעורב בתאונת דרכים בחזרה מהעבודה.

למעלה מן הצורך – לו דובר במקרה ממן הסיבתיות העמומה שנדון שם , ודאי שלא היה מדובר במקרה ממן המקרים של "הטייה נשנית" (מעבר לשאלה כלום היה רוב באותה פרשה לדעות השופטים שתמכו באפשרות להכיר ב "הטייה נשנית" במקרים המתאימים).

...

א. אף לא מדובר במקרה של עמימות שאינו מאפשר לגזור מסקנה מחווה"ד, או במקרה בה לא נותנת חווה"ד כלים להכרעה.

אני קובע אפוא כי לתובע נכות בשעור 5% בכתף שמאל , אך זו אינה קשורה לאיזו משתי התאונות נשוא התביעה.

אני מחייב את הנתבעת הראשונה, מגדל, לשלם תובע בתוך 30 יום את הסכומים הבאים במצטבר: 22,387 ₪ 3405 ₪ (שכ"ט עו"ד בסכום כולל) 353 ₪ החזר אגרה ראשונה סיכום נזקי תאונה שניה: הוצאות רפואיות ונסיעות עבר: 500 ₪.

כאב וסבל: 8,000 ₪ אני מחייב את הנתבעים 2-3 לשלם לתובע בתוך 30 יום את הסכומים הבאים במצטבר: 8500 ₪.

בעניינינו, לאור משקלם המצטבר של העבודות והמאמרים המדעיים, המצביעים על קשר אפשרי בין פגיעה בתאונת דרכים לבין התפתחות תיסמונת העייפות הכרונית (ראה סקירת הספרות בחוות דעת ד"ר רהב וכן ת/6 ות/8), ביחד עם סמיכות הזמנים בין התאונה להתפתחות הסימפטומים האופייניים, ראיתי לקבל עמדתה וחוות דעתה של ד"ר רהב כי ההסתברות הגבוהה ביותר הנה כי התאונה היא שגרמה להתפתחות התיסמונת ולא הגורמים האחרים דוגמאת הלחץ בעבודה (עמ' 50 לפרוטוקול).

איני סבורה כי מדובר במצב של סיבתיות עמומה, כמשמעה בהלכת "עדן מלול". הקשר בין תאונות דרכים לבין התפתחות התיסמונת, תואר והוכר בספרות הרפואית-מדעית וכיום הנו בגדר הדעה הרפואית המקובלת, כפי שאישרה ד"ר רהב, בעדותה.

...

אין בידי לקבל טענת הנתבעות כי מדובר היה בתאונה קלה וחסרת משמעות.

בנסיבות העניין, אין בידי לקבל טענתן החלופית של הנתבעות כי יש מקום לכמת את תרומת התאונה אל מול תרומת הגורמים האחרים להתפתחות התסמונת וכי נוכח הסיבתיות העמומה, יש להחיל את הילכת ע"א 7375/02 בי"ח כרמל ואח' נ' עדן מלול, תק-על 2005 (1) 4239 (להלן: הלכת "עדן מלול"), באופן שהתובע יפוצה באופן יחסי, בגין תרומת התאונה להתפתחות התסמונת, אותה מבקשות הנתבעות להעריך, בשיעור של 51%.

אין בידי לקבל טענת הנתבעות כי הפניה לרופא התעסוקה והבקשה להפחית היקף העבודה לחצי משרה, כמו גם הפסקת העבודה, בשלב מאוחר יותר, נעשו ביוזמת התובע, על מנת לשפר את עמדתו בהליך המשפטי.

התובע היטיב להסביר זאת בעדותו: "אני עוזר לעצמי קודם כל, לבריאות שלי, כי זה מה שחשוב לי. כאשר עבדתי במשרה מלאה, אז הדרישות היו בהתאם. ברגע שעברתי לחצי משרה, באופן רישמי, אז הדרישות מעצם העניין שאני באופן רשמי בחצי משרה, הן גם פחתו. בשנתיים האלה, לא הצלחתי לעבוד חצי משרה. מבחינה כלכלית, אתה מקבל משכורת, זה היה קוסם לי לקבל במצב שלי, משכורת, אבל אחרי שנתיים כשראיתי שאין שיפור וראיתי שהמאמצים שלי, בגלל היחס הטוב, מבחינתם, אז יחס גורר יחס, ניסיתי והמאמצים שלי גרמו לי להרגיש עוד יותר לא טוב ואז ראיתי שאני לא יכול להמשיך. אחרי שהלכתי לד"ר פריד שהוא כל הזמן המליץ לי לא לעבוד בעבודה עם לחץ. הלכתי לרופא שלי ועם ההמלצה של הרופא שלי לעבוד בחצי משרה, החלטתי ללכת לרופא תעסוקתי. ד"ר פריד המליץ לי" (עמ' 22 לפרוטוקול).

בנסיבות העניין, אין בידי לקבל טענה זו. גב' אבידן, חשבת החברה, ציינה בתצהירה אשר נערך ונחתם טרם הפסקת עבודתו של התובע, כי: "אם תופסק עבודתו של גיא בחברה, יועברו לו כל הזכויות שהצטברו עד היום בפוליסת ביטוח המנהלים (ביטוח חיים, תגמולים, אובדן כושר עבודה ופיצויי פיטורין)...