אליבא הנתבע, תובעים ניסו לערוך שינויים במרתף ללא הסכמתו והוא היתנגד לכך, שכן אין להם כל זכות לעשות שימוש במרתף מעבר לזכויותיהם לפי ההסכם, וניסיונם להשתלט על זכויותיו במרתף הנו ניסיון חסר תום לב. לגירסתו, התובעים יודעים כי ההסכם הסופי נזנח ולא קוים.
אך יתכן כי גם העסקה הנסתרת זהה במהותה לעסקה הגלויה, אך שונה ממנה בתנאיה, כגון שהעסקה הגלויה קובעת מחיר פלוני למכר, ואילו העסקה הנסתרת קובעת לאותה עסקה מחיר אלמוני, גבוה ממנו (ראה צלטנר, דיני חוזים של מדינת ישראל (1974), ע' 181, טדסקי "חוזה למראית עין ודבר פסלותו", משפטים, כרך ח' עמ' 507, וכן Stark, Droit civul obligations (1972) p. 511; Kregel und Kruger – Nieland, Das Burgerliche Gesetzbuch (1977).
גודל המרתף המצוין באישור עומד על 730 מ"ר. לפי ההיתר, גודלם של המרתף והמקלט יחד עומד על 973.87 מ"ר. יוצא כי התובע 4 משלם ארנונה עבור למעלה ממחצית השטח, כך שניתן להגיע למסקנה כי הוא הנושא בתשלום הארנונה בגין המרתף, רובו ככולו.
...
לאור האמור התביעה מתקבלת.
אני מורה לנתבע, או למי מטעמו, להימנע מלהיכנס למרתף הבניין המסחרי המצוי ברחוב הראשי בבאקה אל גרביה, חלקה 24 גוש 8751, וכן להימנע מלהפריע לתובעים או לבאים מטעמם מלהשתמש במרתף, ולרבות לבצע בו עבודות שיפוצים.
עוד אני מורה שהסכומים שהופקדו בנאמנות, לפי החלטת כב' השופט גולדברג במסגרת הדיון בבקשה לסד זמני, לצורך הבטחת תשלום דמי שכירות, יוחזרו לתובעים, באמצעות בא-כוחם.
