טענת טיפולים לא מקצועיים ברכב: בעל רכב נגד מוסך

התביעה כנגד הנתבעת אינה בגין התיקונים שבוצעו על ידה אלא בגין הבדיקות והטיפולים שלא בוצעו על ידה, על אף שהיה עליה כגורם מקצועי לבצעם.

מעבר לכך כי מהראיות שהציג התובע עולה כי הנתבעת נהגה, כדרך קבע, לשלוח הודעות לתובע המתריעות כי הגיע מועד הטיפול התקופתי ברכבם השונים בבעלות התובע, ומעבר לכך כי הנתבעת יכולה היתה על נקלה לדעת כי הגיע מועד ביצוע הטיפול התקופתי ברכב לאור פרטי מד האוץ שרשמה בכל פעם שהרכב ניכנס למוסך, הרי שבעניינינו אף הופיעה הודעת אזהרה בלוח השעונים כי יש לבצע החלפה של השמן בהקדם.

...

לא ניתן כל הסבר מצד הנתבעת מדוע לא נשמרו נתוני המערכת במועד בו ניתן היה לשמרם ועל אף דרישתו הספציפית של התובע לעניין זה. לאחר שקבעתי כי יש לקבל את גרסת התובע כי ההודעה בלוח השעונים להחלפת שמן המנוע בקרוב הופיעה כבר החל מהפעם הראשונה שהרכב הגיע למוסך לתיקון התקלה, סבורני כי הנתבעת התרשלה בטיפול ברכב.

לאור האמור, עתירת התובע למתן צו לתיקון הרכב – נדחית מחוסר סמכות.

21 סוף דבר, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את עלות תיקון הרכב בהתאם להצעת המחיר בסך  29,819 ₪, וכן הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪.

התובעת, אשר ביטחה את הרכב, הגישה תביעה נגד בעל המוסך ומבטחתו לפיצויה בגין נזקיה, וטענה כי המוסך התרשל.

כתב התביעה תמצית המסכת העובדתית שתוארה בכתב התביעה המתוקן הנה כדלקמן: לאחר שמכון הרשוי דרש להחליף את צנורות הבלמים היבשים ברכב, פנתה מזל לוי (להלן: המבוטחת) למוסך בבעלות הנתבע מס' 1 (להלן: המוסך והנתבע בהתאמה), אשר בוטח על-ידי הנתבעת מס' 2.

לחילופין, נטען שהנתבע לא טיפל ברכב במקצועיות ולא דאג להחלפה של צינוריות פגומות למניעת דליפה של חומרי המנוע, שגרמו לשריפה.

הודעה על תאונת רכב בטופס הודעה על תאונת רכב מיום 15.1.14 שצורף לכתב התביעה נכתב: "תאור הנזק: בחזית הרכב. שריפה... תאור מפורט של התאונה: תוך כדי נסיעה הרכב התחיל ליבעור מכיוון המנוע, כל החלק הקידמי שרוף. הוזמן כיבוי אש + נגרר למוסך... הרכב נגרר למוסך שבו טופל לפני 3 ימים". חקירת שריפה לכתב התביעה צורף מיסמך שכותרתו "שרפה ברכב פולקסווגן .... חקירת שריפה - מקרה מיום 15.01.2014", שנחתם על-ידי "א.א. ברית בע"מ, מומחים לחקירת שרפות והצתות". מהמסמך עולה כי ביום 20.1.2014 נערכה בדיקה לבחינת נסיבות השריפה ברכב.

...

בסיכום חוות הדעת נכתב כי בחקירת השריפה שערכה התובעת לא הייתה מסקנה חד משמעית לגבי הגורם לה - האם בגין נזילת נוזל מנוע, גיר או בלמים (שאינו מתלקח).

התוצאה משלא הוכחה התביעה דינה להידחות.

כמו-כן, הנני מחייב את התובעת לשלם לכל אחד מהנתבעים שכר טרחת עורך-דין בסך כולל של 2,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום.

הנתבעת, הגב' יעל צוקר דינר (להלן: "הנתבעת"), היא הבעלים של רכב מסוג קיה ספורטאז', הגיעה עם רכבה ב-3/8/17 למוסך לצורך טפול תקופתי.

בעת הטיפול לא עלה כי קיימת בעיה כלשהיא ברכב.

לטענת הנתבעת החל מאותו הרגע החל להתנהל במוסך שיח עם רמיזות שונות ומונחים לא ברורים, כאשר המוסך לא לוקח על עצמו האחריות על כך שהתקלה ארעה תוך כדי הטיפול וטוען כי הנתבעת אחראית לנזק שניגרם, עקב אי ביצוע טיפולים שוטפים במועד.

בשלב זה הגישה הנתבעת תביעה קטנה כנגד המוסך, שבה תבעה את הנזקים שנגרמו לה, לטענתה, בשל כך שהרכב ניזוק כשהיה מצוי בחזקת המוסך ובין היתר דרשה שיפצו אותה על החלפת המנוע והוצאות נוספות וכן עגמת נפש.

התובע העיד כי לב המכתב היה הבעיה המקצועית ברכב (שורה 7, עמ' 21) ותומר העיד כי "הטרדה מינית לחלוטין לא היה המיין אישיו של המכתב" (שורה 5, עמ' 12).

...

בהתאם לכל האמור לעיל, אני סבורה כי לנתבעת עומדת ההגנה בהתאם לסע' 15(8) לחוק איסור לשון הרע, שכן מדובר בתלונה אמיתית על שירות לגורם המוסמך, שנעשתה בתום לב ובאופן שלא חרג מהסביר.

התביעה היא תביעת השתקה מתלונה על שירות וגם בשל כך יש לדחותה את ההתייחסות לעניין תביעת השתקה הביע כב' השופט עמית בפסה"ד בעניין ע"א 7426/14 פלונית נ' עו"ד אורי **** (2016, פורסם בנבו) ולפיה קביעה כזו היא תלויית נסיבות: "שאלות מדיניות: שימוש בתביעות לשון הרע לצורך הרתעה או הפחדה – שיקול מדיניות נוסף שעלינו לשוות לנגד עינינו, והוא משתלב היטב בדברים שכבר נאמרו על-ידי נוגע לחשש שהגשת תביעת לשון הרע תשמש, לעתים, לא רק ככלי לגיטימי להגנה על שמו הטוב של אדם, אלא כאמצעי להרתעה לא לגיטימית מפני השמעת ביקורת או מפני חשיפת האמת. חשש זה גובר כאשר מי שמגיש את התביעה הוא בעל נגישות קלה יחסית לשירותים משפטיים, בעוד שבעבור מי שהתביעה מוגשת נגדו כרוך ניהול ההתדיינות בקושי, באופן שעשוי להרתיע מפני עמידה על זכויות לגיטימיות...... חשוב שבית המשפט ייתן את דעתו, בכל מקרה ומקרה לפי נסיבותיו, לשאלה האם תביעת לשון הרע שבפניו היא תביעה שמטרתה היא אך הגנה על השם הטוב או גם אמצעי להרתעה ולהפחדה מצדו של מי שיש לו נגישות עדיפה למשאבי משפט.." על רקע הלכה זו, אני סבורה כי ניתן להתרשם כי בתביעה שבפניי יש סממנים של "תביעת השתקה", זאת כאשר מדובר בתובע אשר ברור כי יש לו כוח העולה על הנתבעת, זאת מהיותו בעל עסק המלווה בעו"ד בשוטף, אשר מעיד כי כדבר שבשגרה הוא עונה לפניות של לקוחות אפילו בעניין שירות, באמצעות בא כוחו.

לאור כל האמור לעיל אני מורה על דחיית התביעה.

לפניי תביעה על סך 35,942 ש"ח בגין נזקים שנגרמו לתובע, לטענתו, על ידי טפול לא מקצועי ברכבו שנעשה על ידי הנתבעת.

החל מיום 22.7.2019, ועד להרכבת המנוע ביום 20.8.2019, שכר התובע רכב חלופי, בעלות של 9,100 ש"ח. התביעה ועיקר טענות הצדדים במסגרת התביעה נטען כי החלטת הנתבעת לפרק את מנוע הרכב הייתה רשלנית, וכי כתוצאה מכך נגרם לתובע נזק בסך 35,942 ש"ח, המורכב מראשי הנזק הבאים: נזק לרכב בסך 22,842 ש"ח (לרבות בגין עלות הטיפולים שלטענת התובע נעשו ברכב לשוא); שכר טירחת שמאי בסך 3,000 ש"ח; דמי שכירות רכב חלופי בסך 9,100 ש"ח; ועוגמת נפש ודמי בטלה בסך 1,000 ש"ח. הנתבעת חולקת מכל וכל על הטענות בתביעה.

שנית, המומחה מטעם הנתבעת אישר, למעשה, כי ניתן היה לבצע בדיקות נוספות, אשר ככל הנראה היו מביאות לאיתור הבעיה (עמ' 15, שורות 31-26 לפרוטוקול): "אם אין דליפות חיצוניות מחפשים לאן הולכים המים. או שמנוע לא תקין ואז אם מנוע לא תקין יש כמה אפשרויות, יש אפשרות שרואים מים בתוך השמן כמו אימולסיה, או שלא רואים כלום וזה אומר שהמים יוצאים לכיוון הפליטה, זה אומר שאטם או ראש או גוף מנוע לא תקין. אם אני מנהל מוסך ומגיע אלי רכב שחסרה לו כזו כמות מים עלי לחפש מהיכן בורחים המים. אם הייתי יודע שמים בורחים הייתי עושה בדיקה של הרכב במאמץ והייתי רואה אם מפלס המים יורד, בדיקות שפה לא עשו כי לא ידעו" (ההדגשה אינה במקור).

...

מנהל הנתבעת והמומחה מטעמה טענו, כי בדיקה כימית לא הייתה יעילה במקרה זה. אין בידי להכריע במחלוקת זו. עם זאת, מקובלת עלי טענת מומחי התובע, כי אילו הייתה נעשית בדיקת לחץ הפוך, ניתן היה לגלות כי מדובר בבעיה באיטום, ועל ידי כך ניתן היה לבצע בדיקות נוספות אשר במהלכן ניתן היה לאתר את הליקוי באיטום בפתחי הקירור בראש המנוע.

אין בידי לקבל את טענת התובע, כי הוא זכאי להשבת כל הסכומים ששילם לנתבעת עבור תיקון הרכב.

סבורני כי התובע זכאי לפיצוי בגובה הסכום שהיה חוסך אילו טרם ההחלטה על פירוק המנוע, היו מבוצעות הבדיקות שהיו מובילות לאיתור הליקוי באיטום ראש המנוע, וזאת תחת ההנחה כי ניתן היה לתקן ליקוי זה ולהציל את המנוע.

בנסיבות העניין, יש לפסוק לטובת התובע בגין שכר המומחים סך של 5,000 ש"ח. לעניין שכר הטרחה, לאחר שקילת מכלול הנסיבות, לרבות היקפו של התיק והעובדה שהתביעה התקבלה רק בחלקה, מצאתי להעמידו על סכום של 3,500 ש"ח. סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע סך של 12,788 ש"ח, בתוספת אגרת המשפט כפי ששולמה, הוצאות מומחים בסך 5,000 ש"ח ושכר טרחת עורך דין בסך 3,500 ש"ח. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 60 יום.

לפניי תביעה בגין טיפולים ושרותי מוסך שסופקו, לפי הנטען, לרכב שבבעלות הנתבע ואשר תמורתם לא שולמה.

בנוסף, אין כל תעוד להצעות מחיר שנמסרו לנתבע טרם ביצוע הטיפולים הנטענים.

לעניין המשמעות בדבר המנעות בעל-דין מזימון עד רלבאנטי ראו ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד(4) 595, 602 (1990), שם מצטט בית המשפט את ההלכה שנקבעה בע"א 548/78 נועה שרון ואח' נ' יוסף לוי, פ"ד לה(1) 736, 760 (1980): "כלל הנקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נימנע מהבאת ראיה רלבאנטית שהיא בהשג ידו ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו". לפיכך, אי זימון העדים ואי הבאת הראיות בעניינינו עומדים לחובת התובעים.

לפיכך, בהיעדר הסכמה בין הצדדים שלפיה המוסך יחייב את הנתבע עבור שעות עבודה גם אם התקלה לא תיפתר ובהיעדר תעוד לכך שבוצעו טיפולים אחרים ברכב, כגון אסמכתות לרכישת חלקים שונים, וכן לאור עדות עד התובעים שלפיה ככלל אין מקום לחייב לקוח על טפול שלא צלח, לא ראיתי מקום לחייב את הנתבע לשלם על ליקוי בגל ההינע שנפתר על ידי איש מיקצוע אחר מטעם הנתבע.

התרשמתי שהיחסים בין הצדדים לא היו קרובים, אלא מקצועיים בלבד, בשל תפקידו של הנתבע בחברה שטיפלה ברכביה במוסך.

...

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובמכלול הראיות שלפניי; שמעתי את עדויות בעלי הדין והעדים; התרשמתי מהעדים באופן בלתי אמצעי וכן לאחר ששמעתי את סיכומי הצדדים הגעתי לכלל מסקנה שדין התביעה להידחות.

אין בידי לקבוע מסמרות בעניין זה, שממילא אינו דרוש לתביעה שלפניי, אך אציין שהתובעים לא סיפקו לכך הסברים מניחים את הדעת, באופן המשליך בין היתר על מהימנותם.

על כן, אני מורה על דחיית התביעה.