טענת חריגות בנייה בבית אבות

עוד מצאה הועדה המחוזית כי הגם שהתכנית מציעה תוספת בניה לבית האבות ללא תוספות חניה, הרי שלאור העובדה כי מדובר בבית אבות שממוקם בסמוך לצירי תחבורה ציבורית ובקרבת מקום לתאטרון ולספריה העירונית הכוללים חניונים צבוריים, אין בכך כדי להביא לקונפליקט בין דיירי השכונה לבאי בית האבות בכל הנוגע לחנייה.

על פניו נראה כי הוראות התכנית דרות בכפיפה אחת עם הוראות התכנית הכוללנית חפ/2000 ומבוססים על הקף התגבור המעוגן בהוראות התכנית הנ"ל. העותרים לא ביססו את טענתם, גם לא באמצעות חוות דעת מתאימה, כי הקף הבנייה המבוקש בתכנית חורג מהמצב התיכנוני המותר על פי התכנית הכוללנית חפ/2000, מה גם שנתוני התכנית נשוא העתירה נבחו על ידי הועדה המחוזית שמצאה אותם תואמים את הוראות התכנית הכוללנית, והחליטה לאשרה.

...

במקרה הנדון, התכנית בכללותה נבחנה על ידי הוועדה המחוזית שהגיעה למסקנה כי מדובר בתכנית ראויה שעומדת בהוראות התכנית הכוללנית חפ/2000, מספקת מענה לצרכים הקיימים של עיבוי בית אבות קיים במקום הקמת אחד חדש או הפניית מטופלים לאזורים מרוחקים.

העותרים לא ביססו את טענתם לעניין הפסול בקביעת דרישת אישור הפרוגרמה בשלב הרישוי, ולא הצביעו על פגם שנפל בקביעה זו, ומשכך, דין טענה זו של העותרים להידחות.

סוף דבר סיכומו של דבר ולאור כל האמור לעיל - העתירה נדחית.

אם אין מקום לפקוד עוון אבות על בנים, על אחת כמה וכמה - אין לפקוד עוון רוכש דירה עבריין אחד - על רוכשי דירות תמי לב אחרים, שהרי בכך ניתן פרס לעבריין - הנותר כאשר חריגות הבנייה בידיו, ועונש - על אזרחים שומרי חוק.

וכן באב"ע (מחוזי ירושלים) 22356-06-16 רייזמן נ' פידלר (22.1.2017) נעשה ניתוח משפטי מפורט של הסוגיה, כאשר בית המשפט מבהיר כי הכלל נקבע עוד בפסק הדין "בע"א 402/80, "אתגר" הקלוב הישראלי החדש למסחר ביהלומים בע"מ נ' מ.ב.א. החזקות ונכסים, פ"ד לה(3) 309, על פי הילכת אתגר, תקנות המקרקעין מנתקות, מבחינה משפטית ומעשית גם יחד, את הקשר האפשרי בין חוקיותם של הליכי התיכנון לבין קיומם של הליכי הרישום בפנקס הבתים המשותפים, כך שניתן למעשה לרשום כבית משותף גם דירות שיש בהן חריגות בניה.

...

לצורך הכרעה זו אני קובעת כי מכתב הפשרה מחייב (ראו עדות התובע עמוד 17 שורות 7-3) והמחלוקת היחידה בין הצדדים היא באשר למבנה השירותים בגודל 7.83 מ"ר. נזכיר, רישום בניין כבית משותף נעשה על סמך תקנה 54 לתקנות המקרקעין (ניהול ורישום) התשע"ב - 2011 (להלן: תקנות המקרקעין).

סוף דבר לפיכך, אני מקבלת את תביעת התובעים וקובעת כדלקמן: בתוך 14 ימים ממתן פסק הדין תחתום הנתבעת על כל המסמכים הנדרשים על מנת שיירשם הבית המשותף, הכולל את התוספת של 30 יחידות חדשות.

ככל שהנתבעת לא תחתום על המסמכים בתוך 14 ימים ממתן פסק הדין, אני ממנה החל מעוד 14 ימים את עו"ד גדי זילברברג לכונס נכסים (להלן: הכונס) לחתום בשמה של הנתבעת על כל המסמכים הנדרשים לביטול צו הרישום הישן של הבית המשותף ולרישומו של הבית המשותף מחדש.

אשר לטענה בדבר חריגות בנייה נטען כי כל פעולות הבנייה שביצע המנוח קיבלו את אישור בעלת הבית והיתר בנייה כדין לפני שנים רבות; נטען כי הנתבעות הן דיירות מוגנות בנכס: הן עבדו עם המנוח עשרות שנים קודם למותו, המשיכו להפעיל את אותו העסק בדיוק, ולא השכירו אותו או מקצתו.

טענות אחרות שניסה התובע לברר, ובעיקר הטענה שהעסק ננטש בכך שהמנוח הפסיק להפעיל אותו בחייו כשנכנס לבית אבות, לא תתבררנה בגדרי תובענה זו. אשר לראיות: החקירות הראשיות הוגשו בתצהירים.

...

עילת נטישה עשויה לקום אם העסק הפסיק לפעול כליל למשך פרק זמן ממושך דיו, והוכח שהמסקנה המסתברת היא שהדייר או מי מטעמו לא ישובו להפעילו לעולם.

בעניין זה מקובלת עלי עמדת הנתבעות שלפיה חלוף הזמן, ובעיקר מות המנוח, מקשה להוכיח את תשלום דמי המפתח.

סוף דבר מכל המקובץ לעיל, התובענה נדחית.

התובעים הלינו בסיכומיהם כתובעים על הביטוי "שטיפת מח". אין בסעיף 90 לתצהיר מיכאל הסבר מדוע יש בכך לשון הרע ומדוע לא העיד את השופטת בדימוס גבריאלי שעד לאחרונה הייתה תובעת אתו בתביעה שעדיין תלויה ועומדת בעיניין חריגות הבניה בבית המשפט המחוזי.

גיל העיד שבארבעה ימים עד שהגישו בשנת 16 התביעה, "זה היה נצח" וכי עבר עם הילדים שלו לגור אצל אביו.

...

טענות הנתבעים הנתבעים טענו בכתב ההגנה כי דין התביעה להידחות על הסף ככל שנוגעת למיכאל וצביה וזאת בהיעדר יריבות שכן אינם חתומים על הסכם המכר ואינם בעלי הזכויות בדירות בבניין, ומכאן שאין למי מהם עילת תביעה נגד מי מהם.

ביהמ"ש קובע שלאחר שמיעת הראיות, הוא הגיע למסקנה המצערת שלגבי הליך זה יפים דברים של ביהמ"ש המחוזי שכתב בעניין ע"א 45463-05-22 לנגר ואח' נ' פסטרנק ואח' (פורסם בנבו) כלהלן: "נקבע כי מרבית הטענות, גם אם היו מוכחות, הינן תיאור של חיכוכי שכנים, מעשים של מה בכך, זוטי דברים, שבדרך שבשגרה נמנעים מראש או נפתרים בשיחה או לכל היותר מלובנים בזמן אמת בפני המפקח על הבתים המשותפים.

ביהמ"ש קובע שהתביעות מקזזות זו את זו לנוכח כל האמור לעיל, ביהמ"ש קובע שהתביעות בסכומי עתק, שיש לקבל רק חלק זעיר מהן, מקזזות זו את זו ולכן אין מקום לחייב מי מהצדדים.

סוף דבר ביהמ"ש קובע שהתביעה והתביעה שכנגד מקזזות האחת את השנייה.

טענתו של התובע לגבי אכיפה פלילית בררנית גובתה בתכתובת עם היחידה הממשלתית לחופש המידע במשרד המשפטים בנספחים ח4-ח5 לתצהירו מיום 28.10.19 ולפיה מתוך 340 בתי אב שהתגלו בהם חריגות בניה הוגש בשנת 2011 הוגש כתב אישום נגדו בלבד (נספח ח' 6).

...

לטענת התובע, ביום 10.12.12, במהלך פגישה עם מנהלת הכספים, הושגה פשרה שלפיה התובע ישלם אגרות על 40 מ"ר חריגה ולא על כ-82.63 מ"ר ואף הוצא זיכוי על סך 24,332 בו נכתב "תיקון החיוב בעקבות הצגת מסמך של רכישת הנכס". ביום 12.12.2013, שולמו האגרות בגין 40 מ"ר על סך 12,582 ₪ בהתאם לתיקון החיוב בפשרה שהושגה כאשר נכתב "חיוב היטלים על מרתף בלבד לאחר בחינת המסמכים שהוגשו". ביום 15.12.13 הודיע התובע בהודעת מייל למהנדס העיר, הממונה הישיר של מנהלת הכספים ששילם את האגרות בגין המרתף בהתאם לסיכומים ביניהם וכעת הוא בשלב הכנת התכניות ומבקש לקבל אישור עבורן.

סוף דבר לאחר בחינת מכלול העדויות , הסיכומים, התצהירים, המסמכים אני מוצאת כי על אף שהוכח בין הצדדים כי הייתה פשרה כזו או אחרת, לא קם לתובע סעד השבה מהעילות שנתבעו על ידו.

לנוכח האמור לעיל ובנסיבות הענין, התוצאה היא, שככלל יש לבית המשפט האזרחי סמכות לדון בתביעת ההשבה ובפרט בהתאמה לסכום ההשבה הנדרש יכולה התביעה להידון בבית משפט השלום.

לפיכך אני דוחה את התביעה.