טענת חריגה מצריכה בפועל בחשבון המים

תמצית טענות הצדדים, ההליך והראיות לטענת התובע, יש לחייב את הנתבעת לשלם לו את חובה על פי החשבונות הסופיים שהגיש, לבטל קזוזם שנעשו בגין ובקשר עם צריכת המים וכן גם לשלם לו פיצוי על נזקיו בגין העיכוב במסירת העבודות והעברת התמורה בגינן.

לא בתשלומים על הצריכה השוטפת תוך כדי ביצוע העבודות, לא בתשלומים עבור הצריכה לשם אחזקת הצמחייה בתקופה שמיום סיום העבודות ועד למסירתן למזמין, וודאי שלא עבור טענות לצריכה חריגה או בהתחברות אסורה.

עיון בהסכם המסגרת, ואף עיון בנספחים א' – ב' של ההסכם (תנאים כלליים ותנאים מיוחדים) מלמד על העדר היתייחסות כלשהיא לסוגיה זו. למעשה, בחלקים אלו של ההסכמים אין כלל היתייחסות לתחולת העבודות שהוזמנו מהתובע, כך שאין זה פלא שאף היתייחסות לנשיאה בתשלומים על צריכת המים אין בהם.

...

ולפיכך, אני דוחה את הטענה לעיוות דין ולהרחבת חזית אסורה וקובע כי סך החוב לתובע בגין שני הפרויקטים לעת הגשת התביעה ולאחר ניכוי הסכומים ששולמו עד להגשת התביעה עומד על 1,448,985 ₪ בצירוף מע"מ. במהלך ביצוע העבודות קזזה הנתבעת מהתובע הוצאות שהוצאו בקשר עם צריכת המים בשני הפרויקטים.

לסיכום, טענת הנתבעת שלפיה עומדת לה הזכות לעכב את תשלום התמורה לתובע על העבודות שבצע לפי ההסכמים, בשל תניית "גב אל גב" שנכללה בהם – נדחתה.

לפיכך, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 1,479,449 ₪ (סכום החוב בניכוי הקיזוז על צריכת המים וכולל מע"מ) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד ליום 6.6.17 (מועד תשלום מחצית מהסכום לפי פסק הדין החלקי).

חברי הקבוצה הוגדרו במסגרת בקשת האישור: "כל לקוחות מי אביבים אשר נגבו מהם כספים שלא כדין בגין חיוב יתר של צריכה ביתית חריגה ו/או נשלחו להם חשבונות על צריכה חריגה." עיקר תשובת המשיבה: המשיבה מצידה, טענה כי היא פועלת על פי כללי מועצת רשות המים לרבות האופן בו נמדדים המים הנצרכים והחיוב בגין המים שצרכו הצרכנים.

בשים לב לתיקונים הרבים אליהם עותרים המבקשים, המדובר למעשה בבקשה חדשה הנסמכות על ראיות וטענות חדשות.

...

אמנם, מן הראוי היה להקפיד יותר על עריכת בקשת האישור וצירוף כל הנספחים הדרושים לביסוסה, ברם אין בידי לקבוע, כבר כעת, כי מדובר בבקשת אישור חלולה וריקה לחלוטין ברמה המצדיקה שלא להיעתר לבקשה לתקנה.

כך לא מצאתי כי התנהלות המבקשים נעשתה בחוסר תום לב או כי קיים טעם של ממש המצדיק שלא להיעתר לבקשה.

לאחר בחינת הדברים, הריני נעתרת לבקשה לתיקון בקשת האישור והתביעה כמבוקש, וזאת בכפוף לכך שהמבקשים ישלמו למשיבה הוצאות בסך 10,000 ₪ בתוך 30 יום (ימי הפגרה יימנו).

לטענת התובעת בכתב תביעתה מכתב זה הגיע אליה כשבוע לאחר מכן (קרי ביום 16.8.2020), והנתבעת אינה חולקת על קביעה זו. ביום 9.9.2020 קיבלו הדיירים בפועל את חשבונות המים עבור חודשים יוני ויולי 2020, בהם נכלל החיוב החריג בגין הנזילה המשותפת.

יפים לעניין זה דברי כב' השופט זילברטל ברע"א 2717/16 תאגיד המים מעיינות זיו נ' רעיה חן ואח', פ"ד ל(8)7: "דומה כי ההלכה שנקבעה בתחום הרפואה ובתחומים נוספים חלה גם בעניינינו על דרך ההקש. לאחר שהנתונים החריגים נקלטו באמצעות מיכשור טכנולוגי חדיש, המבקש צפה בפועל את הנזק שעשוי להגרם כתוצאה מהנזילה אך לא פעל כדי למנעו בהתאם לסטאנדארט המצופה, הן על-פי חוק והן על-פי בחינה של היתנהגות סבירה בנסיבות העניין. המדובר במחדל מצד המבקש נוכח המידע שהיה מצוי בידיו, בהיתחשב גם בעלות הזניחה (לכאורה) של מסירת המידע למשיבים (כאמור, המידע היה בידי המבקש ולא נדרשה עלות נוספת להשיגו, אלא שהוא בחר בדרך בלתי יעילה בעליל להעמיד את המשיבים על דבר הנזילה)." במאמר מוסגר יצויין, כי החשיבות של מסירת המידע על הצריכה החריגה לדיירים אינה מתמצה במניעת הנזק הכספי לכל אחד מהם, אלא גם לשם מניעת ביזבוז המים העצום שניגרם כתוצאה מכך שהנזילה תוקנה לבסוף רק ביום 10.9.2020, למעלה מחודש לאחר שהנתבעת הייתה מודעת לקיומה.

...

סוף דבר לאור כל האמור, אני קובע כי על הנתבעת לחייב את התובעת ואת יתר הצרכנים בבניין באופן הבא: עבור החשבון הראשון על הנתבעת לחייב את 100 המ"ק הראשונים של הנזילה המשותפת לפי התעריף הרגיל, ואת יתרת הנזילה המשותפת (קרי 10,090 מ"ק) לפי תעריף של 1 ש"ח למ"ק. את החיוב הכולל המתקבל יש לחלק בין כלל הצרכנים בבניין.

אני מורה לנתבעת לבצע בחשבון הבא שהיא שולחת לכל אחד מהצרכנים את ההתאמה הנדרשת, ולזכות כל אחד מהצרכנים או לחילופין לבטל את חובו כלפיה בהתאם.

לאור התוצאה אליה הגעתי, אני מחייב את הנתבעת לשאת בהוצאות התובעת (ולעניין זה הכוונה לתובעת בלבד ולא לכלל הדיירים או הצרכנים בבניין) בסך של 700 ש"ח. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי - מרכז תוך 15 ימים מיום קבלת פסק הדין.

בנוסף, העלה הבירור כי החוב ברשומי הנתבעת בגין צריכת מים עבור החודשים 1-10/2013 הנו בסך 18,876 ₪ בתוספת סך 562 ₪ בגין ריבית פיגורים וסך 116 ₪ בגין הודעות דרישה עבור 1,150 קוב, כאשר מדובר בצריכה חריגה ובלתי הגיונית.

הנתבעת טענה עוד כי בין החודשים 9-10/13 לא בוצעה קריאת מד בפועל, כי אם ניתנה הערכת צריכה לאור קיום אדים במד המים, אשר לא אפשרו לבצע קריאה וכי לאחר ביצוע ההערכה, הצהיר התובע על הקריאה בפועל אשר היתה נמוכה מההערכה שבוצעה, לכן בוצע תיקון לצריכה.

הגם כי אכן חשבונות החשמל מלמדים על צריכה מסויימת בחודשים בהם נטען כי הדירה לא אוכלסה, אין בכך ללמד על מגורים בפועל בדירה, אם כי יתכן כי באותה תקופה בוצעו בדירה עבודות.

...

בנסיבות אלה, בהעדר וודאות, כאמור וכאשר המסקנה מבוססת על מאזן ההסתברויות, הרי סבורה אני, כי בדרך האומדנא ובהשוואה לחיובים בחשבונות המים בתקופות סמוכות, כאשר מדובר בהשבה בסך 35% מהתשלומים אשר שולמו על ידו ובהם חוייב.

בסה"כ תשלם הנתבעת לתובע סך 6,823 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד ההחזר בפועל.

כן הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪ והחזר אגרת המשפט אשר שולמה.

מעיון בחשבונות מים חלקיים שצורפו לתצהיר ד"ר ויסמן, אחד מהתובעים ששוכר משרד במרכז המסחרי (נספח ט' לתצהיר), בנתונים בעיניין הפרישי מדידה שצורפו לכתב ההגנה, ומדו"ח קריאות מים (נספח ה' לתצהיר מיכאל וכטל מטעם הנתבעת) עולה כי בחלק מהחודשים אכן הפרישי המדידה היו גבוהים יותר במידה ניכרת (לדוגמה, חודשים 6-7 בשנת 2013, חודשים 12/2014- 1/2015, חודשים 4-5 בשנת 2015), אולם בחלק מהתקופה שנכללת במסגרת התביעה נראה כי הפרישי המדידה אינם גבוהים ואינם חורגים מהנתונים שאמורים להיות על פי טענת התובעים עצמם (והתובעים אף לא חולקים על כך).

התובעים לא הוכיחו כי הנתבעת היא האחראית לחיובי המים החריגים או כי נטל ההוכחה בדבר צריכה בפועל של כמויות מים חריגות על ידי מחזיקי הנכסים מוטל עליה, בנסיבות התביעה דנן.

...

סוף דבר – דין התביעה להידחות.

לאחר ניתוח כלל הראיות מצאתי כי במאזן ההסתברויות הנדרש במשפט האזרחי ניתן להגיע למסקנה כי מד המים הראשי תקין וכי קיימות בעיות פנימיות במערכת המים במרכז המסחרי לרבות נזילות.

בהתחשב בסכום התביעה, מספר הדיונים שהתקיימו בה וחוות הדעת שהוגשו, התובעים ישלמו לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ₪.