טענת חיסיון בהליך גילוי מסמכים ספציפיים תקנות סד"א החדשות 2018

R. Evid § 9-612 (2018); Tex.

את קביעתו זו ביסס השופט עמית על סעיף 1(10) לצוו, שזו לשונו: "החלטה לפי פרק ט' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, למעט החלטה בעיניין גילוי מיסמך פלוני, עיון במסמכים ובעניין טענת חיסיון", תוך שהוא מבחין בין טענת חיסיון המועלית במסגרת שלב ההליכים המקדמיים אגב גילוי מסמכים, שאז מוחרגת היא מתחולת הצוו, לבין טענת חיסיון שעולה במהלך עדותו של עד, עליה חל הצוו.

שנית, אינני רואה מקום להבחין באופן חד בין החלטות בדבר גילוי ועיון במסמך ספציפי הניתנות בשלב ההליכים המקדמיים, לבין החלטות העוסקות באותו עניין ממש הניתנות בשלב ההוכחות (לאפשרות להגיש בקשה לגילוי ועיון במסמכים לאחר סיום שלב ההליכים המקדמיים ראו, למשל: רע"א 828/13 ד"ר פלוטקין נ' SMITH KLINE BEECHAM BIOLOGICAL, פסקה 7 (13.5.2013); רע"א 4011/16 פלונית נ' בית חולים יוספטל, פסקה 5 (26.7.2016).

במסגרת בחינה זו, ניתן, ואף רצוי, כי המסמך יועמד לעיון בית המשפט, בהתאם לתקנה 59(ב) לתקסד"א החדשות, על מנת שיוכל לבחון את השיקולים האמורים לאורו.

...

בשל חשיבות השאלות המשפטיות המתעוררות במסגרת הבקשה דנן, החלטנו להכריע בה במותב תלתא.

בנסיבות אלו, אני מקבלת את התנגדות המשיב, מדובר במסמך פנימי של הרשות ומה שרלוונטי בסופו של יום הוא כאמור הפשרה שהתקבלה.

מנהל מע"מ טוען מנגד כי בבסיס החלטתו של בית המשפט קמא לדחות את הבקשה לעיון, כעולה ממנה, עומדת קביעתו לפיה מדובר במסמך שהוכן לצורך הליך משפטי, ולכן חל עליו חיסיון המוטל על מסמכים מסוג זה. משכך, יש לדחות את בקשת רשות הערעור על הסף, וזאת בהתבסס על קביעתו של בית משפט זה ברע"א 1496/15 לוי נ' דרורי (21.5.2015) (השופט יצחק עמית) (להלן: עניין לוי) לפיה החלטה בסוגיה בה עסקינן אינה יכולה לשמש עילה למתן רשות ערעור לפי פרשנותו הנכונה של צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (להלן: צו בתי המשפט או הצו).

אבהיר את דבריי: אני סבורה כי צו בתי המשפט אינו חל על החלטות הנוגעות לעיון במסמך ספציפי שבו מעיין עד, אף אם הבקשה לעיון מוגשת בעקבות חקירתו של העד.

אני סבורה כי יש היגיון רב בקביעה זו. ראשית, שמו של החיסיון על מסמך שהוכן לקראת משפט פלוני מעיד על אופיו של החיסיון ועל כך שאין מדובר בחיסיון "חפצי" הדבק במסמך ונלווה אליו במעמדו המקורי בכל אשר ילך, כי אם בחיסיון הקשור באופן מהותי להליך המשפטי שלקראתו הוא הוכן.

משכך, כמו חבריי אף אני סבורה כי ייתכנו מצבים שבהם החיסיון של מסמך שהוכן לקראת משפט ימשיך לחול גם בהליך אחר, ואולם חיסיון זה יחול כחיסיון יחסי ובהתאם לשיקולים שצוינו בפסקה 38 לחוות דעתו של השופט גרוסקופף.

המשיבה השיבה לבקשה והעלתה טענה מקדמית, אף ביחס ליתר הבקשות, ולפיה יש להורות על סילוק הבקשות על הסף וזאת בהתאם לתקנה 49(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי התשע"ט-2018 (להלן: התקנות החדשות) שכן לא נעשתה פניה מקדמית למשיבה טרם הגשת הבקשה.

אוסיף, כי בנגוד לנטען על ידי המשיבה, הליכי גילוי מסמכים אינם חיובים שלובים, ואם אחד הצדדים אינו פועל כנדרש, אין בכך כדי לפטור את הצד השני מלפעול בהתאם להחלטות בית המשפט והתקנות.

פירוט כלל האסמכתאות על תלונות ו/או אסמכתות אחרות בהתייחס לטענת "'הפגיעה במוניטין' שהועלתה על ידי מרשתך בכתבי טענותיה, ע"י החברות והארגונים הבינלאומיים .....". בהתייחס לבקשה להמצאת מסמכים ספציפיים, טענה המשיבה, שבכתבי הטענות מטעמה לא אוזכרו מיסמכי ציות או מדיניות ולא אוזכר אף נוהל, למעט נוהל שנכתב על ידה כמצוות הוראת ניהול בנקאי תקין 472 (להלן: הנוהל), שהוא אינו מעניינה של המבקשת, הוא חוסה תחת סודיות והמשיבה זכאית שלא לגלותו.

לעניין זה מפנה המבקשת להחלטת כבוד השופט גרשון גונטובניק בת"א (מחוזי ת"א) 16815-11-17, מיום 30.6.2019 שם הכריע בית המשפט כי הנהלים רלוואנטיים ויש לגלותם, ובמקרה של טענת חיסיון מבוססת יש להמציאם לעיון בית המשפט.

...

באשר לנוהל, אזי ולאחר עיון בטענות הצדדים אני קובעת כי אכן ישנה חשיבות לנוהל על פיו פועלת המשיבה, וזאת לצורך בחינת סבירות התנהלותה של המשיבה בהפסקת ההתקשרות עם המבקשת.

סוף דבר בקשה 12 מתקבלת והמשיבה תעביר המסמכים המבוקשים וזאת עד ליום 28.2.2021.

בקשה 13 מתקבלת באופן חלקי והנוהל יומצא לעיונו של בית המשפט בלבד וזאת עד ליום 28.2.2021.

לאור הגשת הבקשה לזימון עד, ביום 11.7.2021 הגיש המבקש בקשה למתן צו משלים לגילוי מסמכים ולעיון בהם, במסגרתה התבקש בית המשפט להורות למשיבים לגלות למבקש את כלל המסמכים שהוחלפו בין המשיבים לבין עו"ד גלרשטיין, או מי מטעמו, בכל העניינים הקשורים להליך, וכן לאפשר למבקש לעיין באותם המסמכים (להלן: הבקשה למתן צו משלים).

צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תנתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (להלן: "הצוו"), מורה כי לא תנתן רשות ערעור על "החלטה לפי פרק ט' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, למעט החלטה בעיניין גילוי מיסמך פלוני, עיון במסמכים ובעניין טענת חיסיון" (סעיף 1(10) לצוו.

בין העניינים הללו מצויות בקשות שעניינן גילוי מסמכים (ראו תקנה 57 לתקסד"א החדשות), ובכך עוסקת ההחלטה עליה מלין המבקש.

ודוק, הסיפא של סעיף 1(10) לצוו אמנם מאפשרת ליתן רשות ערעור על החלטות הנוגעות לגילויו של "מיסמך פלוני", ובפסיקתו של בית משפט זה נקבע זה מכבר כי המונח "מיסמך פלוני" כולל בגדריו לא רק בקשות לגילוי מסמכים ספציפיים, אלא, במקרים מתאימים, גם בקשות לגילוי סוג מסוים של מסמכים (רע"א 3059/12 שדורי פירסומת מאוחדים מדיה (2003) בע"מ נ' רשות השידור, פסקה 11 (1.7.2012); רע"א 1151/18 מפעלי תובלה בע"מ נ' מע"צ – החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ, פסקה 22 (24.4.2018)).

...

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות על הסף, ללא צורך בתגובות המשיבים.

אם תאמר אחרת – מה הועילו חכמים בתקנתם? בקשת רשות הערעור נדחית איפוא.

לפניי בקשה להשלמת הליכים מקדמיים בגילוי ועיון במסמכים ספציפיים שבידי המשיבה 1 (להלן: "הרשות").

לתשובה צירפה הרשות מסמכים שהוגדרו על ידה כחסויים והודיעה כי גילויים נעשה לדידה "לפנים משורת הדין". טוענת המבקשת (תגובה מיום 20.05.21) כי עיון במסמכים שגולו כצרופה לתשובה ולטבלה המסכמת מטעם הרשות, והוגדרו תחילה כחסויים, מלמד, כי לא היה כל מקום לטעון לחסיונם וכך גם, בנוגע לאלה שגולו לראשונה.

ויש גם לדחות את טענת הרשות על כך שהבקשה לגילוי מסמכים "כללית ולא ממוקדת וכי "מסמכים שאינן בגדר חיסויים הוגשו, והתכתבויות חסויות" (סעיף 3.9 לטבלה).

דיון והכרעה: הראציונאל העומד בבסיס החובה לגלות מסמכים הוא על מנת ניהול ההליך "בקלפים גלויים" לצורך ירידה לחקר האמת; יעילות והגינות דיונית; מימוש הזכות להליך ראוי; שויון (פרק ט' בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") ופרק ט בתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: "התקנות החדשות") ובעקרונות היסוד לניהול הליך, שעוגנו בתקנות 1-3 לתקנות החדשות.

...

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ובהתייחס למסגרת הנורמטיבית, לעילות התביעה ולסעד שהתבקש למתן צו שיורה על ביטול ההכרעה בוועדת השגות, מצאתי כי על הרשות להמציא חלק מהמסמכים שבמחלוקת לעיוני בלבד, על פי תקנה 59 (ב) לתקנות החדשות (תקנה 119 לתקנות).

בדיון שהתקיים בהליך העקרי ביום 30.3.2022 טענו המבקשים כי המשיב עשה דין לעצמו ולא קיים את ההחלטה מיום 1.12.2021, תוך שהעלה טענת חסיון לגבי המסמך והעביר מיסמך מושחר.

המשיב לא עמד בנטל להצביע על טעם קונקריטי הגובר על זכות העיון, ולא הפנה למסמכים ספציפיים שהעיון בהם כרוך בפגיעה מהותית.

הם הדגישו כי העקרונות העולים מתקנות סדר הדין האזרחי התשע"ט-2018 (להלן התקנות החדשות), מעידים על כך שיש לאפשר לבעלי דין לברר טענות בדבר הטעה אפשרית, כאשר היה צריך להטיל על המשיב סנקציות בגין הטעה זו. עוד ציינו המבקשים כי אי חשיפת התיק הקודם בנגוד להחלטה מיום 1.12.2021 בהליך העקרי עולה לכדי ביזיון בית המשפט.

בשולי הדברים נטען עוד כי המבקשים מנסים לעקוף את הליכי גילוי המסמכים בהליך העקרי על-ידי הליך מכוח תקנות העיון.

...

על כן כאשר מדובר בבקשה לעיון בהסכמי פשרה בערעורי מס שקיבלו תוקף של פסק דין, יש להיעתר לה בזהירות רבה ובמשורה.

יישום האמור לעיל על עובדות המקרה דנן תוך איזון מכלול השיקולים מביא למסקנה לפיה אין מקום בנסיבות המקרה דנן להיעתר לבקשת המבקשים.

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את בקשת רשות הערעור ומחייבת את המבקשים יישאו בהוצאותיהם של המשיבים בסך 4,000 ₪ לכל אחד מהמשיבים.