טענת חוסר סמכות עניינית נוכח שיהוי והשתק

המדינה טענה בתגובה לתביעה שכנגד, כי כל התביעות הכספיות של מר לוי בגין התקופה שקדמה ליום 18.11.03 התיישנו וכי יש לדחות את התביעה שכנגד בשל השתק, שהוי ומניעות, לאור שינוי מצבן של המדינה והמועצה לרעה עקב הסתמכות על מצגיו של מר לוי.

בנוסף טענה המדינה לחוסר סמכות עניינית של בית הדין לידון בתביעה למענק פרישה ופיצויי פיטורים.

...

משכך, אנו מקבלים את הפירוט בתצהיר ובטבלה וקובעים כי מר לוי זכאי היה לתשלום חלק המעביד לביטוח מנהלים בגין החודשים 7/2004 – 4/2006 בסך 27,860 ש"ח (סעיפים 34-35 לחוות הדעת ונספח טו' לחוות הדעת).

כמו כן, על פי חוות דעתו של רו"ח שחר, מר לוי זכאי היה להפרשות לקרן השתלמות בגין 22 חודשים (מחודש 7/2004 – 4/2006) בסך 15,675 ש"ח. לסיכום - מתחשיב מר שפירא עולה כי התובע זכאי היה לתשלום סך של 212,049 ש"ח (168,514 ש"ח מענק פרישה + 27,860 ש"ח ביטוח מנהלים + 15,675 ש"ח קרן השתלמות) (ר' נספח יא לתצהיר מר עופר).

סוף דבר הן התביעה והן התביעה שכנגד מתקבלות חלקית.

מן האמור עולה, כי במקרה דנן לא חל כל שהוי בהעלאת הטענה לחוסר סמכות עניינית.

נוכח כך, איננו נדרשים לשאלה המשפטית באילו נסיבות - אם בכלל - מושתק בעל דין מלהעלות טענת העידר סמכות עניינית בשל שהוי.

...

מכל האמור לעיל, החלטנו לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה הרשות והוגש הערעור.

לגופו של עניין החלטנו לקבל את הערעור, במובן זה שאנו קובעים כי בית הדין לעבודה אינו מוסמך לדון בתובענה כלפי המבקש 2 בעילת ההתנכלות התעסוקתית.

סוף דבר – הערעור מתקבל, במובן זה שנקבע שבהינתן נוסחו הנוכחי של כתב התובענה, בית הדין לעבודה אינו מוסמך לדון בתובענה כלפי המבקש 2, ועל כן ככל שלא יבוקש ויאושר תיקון כתב התביעה - ימחק המבקש 2 מכתב התביעה (כאמור בסעיף 26 לעיל).

לטענת ב"כ המשיבה מושתק המערער מלהעלות טענת חוסר סמכות עניינית בעיניין ההחלטה בנושא דמי השכירות, נוכח השתהותו ומכיוון שבחוסר תום ליבו (כך לטענת ב"כ המשיבה) לא העלה המערער טענה זו בזמן אמת, אלא רק במסגרת העירעור, ואין להזקק לטענתו זו של המערער.

...

המערער הלין על חיובו בהוצאותיה של המשיבה בבית משפט קמא ובשכר טרחת ב"כ המשיבה, ואולם מסקנתנו היא, שרשאי היה בית משפט קמא בנסיבות העניין לחייב את המערער בהוצאות המשפט של המשיבה, לרבות שכר טרחת בא כוחה, ואין כל עילה להתערבות ערכאת הערעור בחיוב זה. בסיכום הדברים מסקנתנו היא שלא נפל פגם כלשהו בפסק דינו של בית משפט ולפיכך דין הערעור להידחות, וכך אנו מחליטים.

אנו מחייבים את המערער לשלם למשיבה שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 5,000 ₪ (כולל מע"מ).

בנוסף, מורים אנו למזכירות /גזברות בית המשפט להעביר לידי ב"כ המשיבה, עבור המשיבה, את כל הסכומים שהפקיד המערער בבית משפט זה להבטחת דמי השכירות המגיעים למשיבה על פי החלטותיו של כב' השופט א. באומגרט.

ב"כ המשיב מס' 3, אברהם מרטינס (להלן: "מרטינס") טען בתגובתו כי יש לדחות את העתירה מחוסר סמכות עניינית , מאחר ולא ניתן להגיש עתירה מינהלית נגד מפ"י בשים לב לתוכנו של פריט 10 של התוספת הראשונה לחוק בתי משפט מנהליים, התשי"ס-2000.

העותר לא השיג ולא תקף את ההחלטה מיום 9.4.17 ולאי התקיפה 3 תוצאות – השתק, שהוי והיעדר ניקיון כפיים.

מכל האמור אני דוחה את העתירה מפאת השהוי בהגשתה, מאחר ובית משפט זה אינו "הפורום הנאות" ובשים לב לעובדה שהעתירה הוגשה בחוסר תום לב. העותר ישלם לכל אחד מהמשיבים (משיבים 1 ו-11 ביחד, לועדה, למנהלת המיוחדת ולמרטינס) הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסכום של 5,000 ₪ ומע"מ. ניתן היום, י"ח טבת תשע"ט, 26 דצמבר 2018, בהיעדר הצדדים.

...

לפיכך, אני קובעת כי העתירה הוגשה בשיהוי.

אני סבורה כי גם השלמת הטיעון, בה טוען העותר כי הוא דואג ל"שלטון החוק" ולקיומה של התאמה בחלוקת הזכויות מצביעה על חוסר תום לב של העותר, שהסכים לחלוקה כל עוד לא נדרש לשלם תשלומי איזון.

מכל האמור אני דוחה את העתירה מפאת השיהוי בהגשתה, מאחר ובית משפט זה אינו "הפורום הנאות" ובשים לב לעובדה שהעתירה הוגשה בחוסר תום לב. העותר ישלם לכל אחד מהמשיבים (משיבים 1 ו-11 ביחד, לוועדה, למנהלת המיוחדת ולמרטינס) הוצאות ושכר טירחת עו"ד בסכום של 5,000 ₪ ומע"מ. ניתן היום, י"ח טבת תשע"ט, 26 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.

למול דור אלון, סבורות המשיבות, כי דין העתירה להדחות על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית, שהוי, השתק וחוסר נקיון-כפיים.

עמד על רכיבים אלה בית המשפט ב-עע"מ 3665/20 אור עד מהנדסים (1987) בע"מ נ' עריית חדרה (23.5.2021), כך: "יסוד השהוי ה'סובייקטיבי', שעניינו בשאלה האם העותר 'ישן על זכויותיו' באופן המצביע על כך שהוא זנח את הזכות הנטענת או ויתר על בירור טענותיו בערכאות; יסוד השהוי ה'אובייקטיבי', שעניינו בשאלה האם האיחור בהגשת העתירה גרם לשינוי מצב הרשות או צדדים שלישיים לרעה, באופן העלול לפגוע באינטרסים ראויים שלהם; והיסוד השלישי – מידת הפגיעה בשלטון החוק. יסוד זה מורה כי כאשר הפגיעה בשלטון החוק היא חמורה במיוחד לא תדחה העתירה מחמת שהוי, אף אם מתקיימים שהוי סובייקטיבי ואובייקטיבי" ובהתאמת שלושת היסודות הנזכרים למקרה שמלפניי; אשר לשהוי סובייקטיבי.

...

מטעמים אלו, נדחות הטענות ביחס להתנהלות חוצה ישראל לאחר פניית דור אלון אליה.

סוף דבר דור אלון מבקשת שלא לחסום את דרכה להשתתף בפרויקט לאומי שמטרתו קידום הקמת מתחמי תדלוק.

ביתרת טענות הצדדים לא מצאתי ממש שיהא בו כדי לשנות ממסקנתי ולאור המקובץ, העתירה נדחית.