טענת חוב של מס הכנסה במסגרת ערעור על עבירות מס

החשבוניות מושא העירעור כאמור, המשיב שלל את ניכויו של מס התשומות הכלול ב- 34 חשבוניות אשר הוצאו על ידי חברת שוי.

" (מתוך סעיפים 69 ו-70 להכרעת הדין) בגין העבירות בהן יעקב ביטון כן הורשע, נגזרו עליו 100 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס בסך 5 מיליון ש"ח. באישום החמשי שבכתב האישום, הואשמו ביטון וחברת שוי בעבירות לפי חוק מס ערך מוסף ופקודת מס הכנסה בגין הוצאת חשבוניות פיקטיביות למערערת בשנת 2012, דהיינו, ככלל, נושא האישום החמשי האמור היה אותה מסכת עובדתית שעומדת בבסיס העירעור דנן.

במישור האזרחי, על פי דברי נציגת המשיב בעירעור זה, דברים שלא נסתרו, "יעקב ביטון... חויב בכפל מס עיסקאות על החשבוניות שהוא הוציא מחברת שוי לרבות ל[מערערת] ולא ערער על החיוב הזה..." (עדות גב' אלבז, פרוטוקול הדיון, עמוד 29, שורה 33 עד עמוד 30, שורה 3; וכן ראו עמוד 53, שורה 12 עד שורה 15).

על פי הטיעון, הספק העקרי (והאמתי) של המערערת הייתה חברת שוי: "המערערת טענה וחוזרת על כך בסיכומיה, כי כל הסולר אשר רכשה ובינו זה הכלול בחשבוניות המס נשוא הודעת כפל המס, סופק אליה במסגרת עסקיה, שהרי אילמלא דלקים אלה, לא יכלה המערערת לנהל את פעילותה השוטפת ולמכור סולר ללקוחותיה ועל כך כאמור, אף המשיב אינו חולק בסיכומיו.

אף עולה מהודעותיו של סויסה כי יעקב ביטון עצמו סחר בחשבוניות פיקטיביות (וכאמור ביטון והחברות שלו אכן הורשעו בעבירות מס בקשר לכך) – ראו למשל בנספח 17 הנ"ל, שורות 73, 74 ו- 76.

בהקשר זה יש לציין כי על פי הנהלת החשבונות של המערערת, יתרת החוב שלה כלפי שוי עלתה על שני מיליון ש"ח כבר בסוף חודש פברואר 2012 ולא ירדה מתחת למפלס זה במהלך כל המשך השנה; שיא החבות היה בסוף חודש מאי כאשר היתרה הגיעה לכדי 9.86 מיליון ש"ח. אני נוטה להסכים עם המשיב כי היתנהלות זו, והמשך נכונותה של שוי לספק סולר למרות שהחוב לא נפרע, מעלים סימני שאלה לגבי טיב היחסים בין המערערת לבין שוי ואף לגבי אמתות העיסקאות.

...

הגעתי אפוא למסקנה כי אספקת סולר בפועל על ידי שוי לידי המערערת בכמויות הנטענות לא הוכחה כנדרש.

אם שוב נלך לקולא ונייחס את כל הכמות המתועדת הזו לאספקה מחברת שוי, ולא לשמונת הספקים האחרים של המערערת, נמצאנו מכירים ב-29.12% מהכמות הכוללת של הדלק (929,819/3,193,271= 0.2912).

המערערת תשלם למשיב הוצאות משפט בסכום כולל של 25,000 ש"ח, וזאת תוך 30 ימים.

בית-משפט קמא גזר על המערער 45 ימי מאסר בפועל בנכוי ימי מעצרו (שלושה ימים), מאסר על תנאי לתקופה של 30 ימים למשך שנתיים מיום שיחרורו ממאסר, שלא יעבור כל עבירת סמים מסוג עוון וכן מאסר על תנאי לתקופה של ששה חודשים מיום שיחרורו ממאסר, שלא יעבור כל עבירת סמים מסוג פשע.

לדבריו, עבירות אלה בוצעו בתקופה בה היה טרוד בעבודתו בשל חובות, והזניח חובותיו כלפי מס הכנסה.

עוד התרשם שירות המבחן, כי למערער קושי לעמוד בגבולות החוק במקומות בהם הוא אינו מתיישב עם תפיסת עולמו (צוין, כי הדבר משתקף, בין היתר, בהרשעתו הקודמת של המערער בעבירות מס).

בפתח הדיון מיום 7.4.2016 במסגרת הטיעונים לעונש בבית-משפט קמא ובהתאם להלכה הפסוקה כפי שנקבעה בע"פ 6952/10 בשימוב נ' מדינת ישראל (13.1.201), הבהיר בא כוחו דאז של המערער את הפער בין אמירותיו במסגרת התסקיר הראשון של שירות המבחן (לפיהן הוא ביצע את עבירות הסמים לצריכה עצמית בלבד), לבין הודייתו בכתב-האישום המתוקן בבית-המשפט (על בסיסה הורשע בעבירות סמים שלא לצריכה עצמית), ולאחריה קבע בית משפט קמא בגזר-דינו כי לא נפל פגם בהודאת המערער בעבירות שיוחסו לו בכתב-האישום המתוקן.

...

לפיכך, טענתו של המערער לעניין זה נדחית.

    כללו של דבר, נחה דעתי כי העונש שנגזר על המערער בתוך המתחם הוא עונש ראוי, המאזן היטב בין מכלול השיקולים לקולה ולחומרה המתקיימים במקרה שלפנינו, לרבות נסיבותיו האישיות של המערער הנזקפות לזכותו.

אשר על כל האמור לעיל, הערעור נדחה.

הנאשמים 8,6,5,4 ו-9 הורשעו בעבירות על חוק מע"מ, על פקודת מס הכנסה ועל חוק איסור הלבנת הון.

במסגרת הנסיבות הקשורות בבצוע העבירה – הנאשם פעל במשך שלוש שנים במסגרת תוכנית עבריינית רחבת הקף, שיטתית ומתוחכמת הכוללת מערכת של חברות הפצה וחברות כסות לבצוע עבירות מס והלבנת הון בהקף של מאות מיליוני ₪.

הדיונים בעיניינו של הנאשם נדחו פעם אחר פעם לשם המתנה למתן גזר הדין בעיניינו של הנאשם 8 בבית המשפט המחוזי בתל אביב, ואולם לאחר שניתן גזר הדין, המאשימה החליטה שלא להגיע להסכמה לעונש עם הנאשם, מכיוון שהעונש שהוטל על הנאשם 8 לא תאם את ציפיותיה לעונש, על אף שלא הגישה ערעור על קולת עונשו.

חברות ההפצה מכרו חשבוניות מס כוזבות באופן שיאפשר ללקוחותיהם להגדיל באופן פקטבי את הוצאותיהם לצרכי מס הכנסה ולנכות את החשבוניות הפיקטיביות בדיווחים למע"מ. כדי להפחית את חבות המס של חברות ההפצה בשל ההכנסות העצומות שהצמיחה הפצת החשבוניות הכוזבות בספרי החברות, וכדי לשוות כסות חוקית לפעילותן הפלילית, השתמשו הנאשמים 3-1 והיתר בחברות הכסות שספקו להן חשבוניות מס תשומות כוזבות.

נתתי דעתי למצבו הכלכלי הקשה של הנאשם והחובות הכבדים הקשורים ברובם לחובותיו לרשויות המס נוכח העבירות בהן הורשע במסגרת תיק זה. הנאשם הודה ונטל אחריות למעשיו, הישתלב בטיפול גמילה באשפוזית ובהמשך ביחידה לטפול בהתמכרויות בעיר מגוריו, הוא משתף פעולה בטיפול ותוצאות הבדיקות שנערכות לו נימצאו ללא שרידי סם. עברו הפלילי של הנאשם אינו משמעותי, וכולל הרשעה יחידה משנת 2017 בגין עבירה של איסור הפצה לפי חוק המאבק בתופעת השמוש בחומרים מסכנים, תשע"ג-2013, בגינה נדון לעונש מאסר מותנה וקנס.

...

באיזון בין השיקולים השונים, סבורני כי יש לגזור על הנאשם עונש בחלקו הנמוך של מתחם העונש, לצד עונש מאסר על תנאי וקנס כספי.

סוף דבר אשר על-כן, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 22 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו החל מיום 16.1.18 ועד ליום 6.9.18.

אני גוזר על הנאשמת 19 קנס כספי בסך של 100 ₪.

הממונה דחה את בקשת המערער למתן צו לפתיחת הליכים, שכן על פי הטענה חובותיו של המערער הן לרשויות המס מע"מ ומס הכנסה, בעקבות מעשי המירמה בהם הורשע המערער ועל כן אינם ברי הפטר.

טענות הממונה בתגובת הממונה לערעור כאמור פרט הממונה כי המערער הצהיר על חובות בסכום של 11 מיליון ₪ כלפי שני הנושים, מע"מ ומס הכנסה באופן שווה, אשר מקורם כאמור בפסק הדין בהליך הפלילי במסגרתו הורשע המערער כאמור.

הממונה מציין כי רשויות המס היתנגדו לבקשה שכן תגובתם התבקשה לאחר הגשת בקשת המערער, ובמסגרת זו טענו כי החוב נוצר במירמה תוך ביצוע עבירות מס חמורות ומתוך כוונה להונות את רשויות המס.

דיון והכרעה המערער כאמור הצהיר בבקשתו לפתיחת הליכים אשר הוגשה לממונה כי עיקר חובותיו הם לשני נושים, האחד בסך של 5,500,000 ₪ למע"מ והשני למס הכנסה בסך של 5,500,000 ₪ ובסה"כ הצהיר המערער על חובות של 11 מיליון ₪.

בפרוט האמור מציין הממונה כי חובו של המערער לרשויות מע"מ עומד על סך של 4 מיליון שח ונובע כולו מבצוע עבירות מירמה, ובאשר לרשויות מס הכנסה, קרן החוב בצרוף הצמדה, ריבית וקנס לשנת המס 2008 עומדת על כ-4 מיליון ₪ בלבד ולשנת המס 2009 על סכום של כ-6 מיליון ₪.

...

אני סבורה כי בנסיבות החמורות של אופן יצירת חובותיו של המערער, לא מתקיימות נסיבות חריגות המצדיקות החלת ההפטר על חובות העבר כאמור, ואינני סבורה בנסיבות העניין, כי יש מקום להחלת סעיף 175(ב)(1) לחוק חדלות פירעון להחלת ההפטר כאמור.

לסיכום, אני סבורה כי אין מקום להחלת את הוראת סעיף 175 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח – 2018 בעניינו של המערער.

בנסיבות אלה אני סבורה כי דין הערעור להדחות וכך אני מורה.

המערער הגיש בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום, אשר דחה ערעור על החלטת הממונה לדחות את בקשת המערער למתן צו לפתיחת הליכים, בטענה שכל חובותיו נוצרו בחוסר תום לב והפטר אינו חל עליהם.

רקע בשנת 2014 הורשע המערער בעבירות מס. לפי גזר הדין שניתן נגדו בת"פ 21974-07-13, אשר צורף לתשובת הממונה, המערער הורשע בכתב אישום שהוגש נגדו ונגד 5 חברות בבעלותו, בגין 2003 חשבוניות שהוצאו או נוכו שלא כדין בסכום מע"מ של למעלה מ-23 מיליון ש"ח. המערער הגיש בקשה למתן צו לפתיחת הליכים (להלן, בהתאמה: "הצוו", "הבקשה למתן צו"), לפי סעיף 104 לחוק חידלות פרעון ושקום כלכלי, תשע"ח – 2018 (להלן: "החוק"), לפיה חובותיו מסתכמים בכ-11 מיליון ש"ח, כ-5.5 מיליון ש"ח למס ערך מוסף וכ-5.5 מיליון ש"ח למס הכנסה.

לטענתו, חובות המערער נוצרו במירמה, תוך ביצוע עבירות חמורות ומתוך כוונה להונות את רשויות המס, לכן חובו של המערער למס ערך מוסף אינו בר הפטר בהתאם לסעיף 175(א)(2) לחוק.

אך, גם כאשר מוצא הממונה שייתכן שאין תוחלת בניהול ההליך, עליו להפעיל שיקול דעת, תוך איזון בין האינטרסים השונים, ולהחליט אם בנסיבות העניין הספציפי יש לדחות את הבקשה למתן צו לפתיחת הליכים או שראוי להעניק ליחיד צו. מן הכלל אל הפרט נסיבות יצירת החובות על ידי המערער מפורטות בגזר הדין בת"פ 21974-07-13, במסגרתו הורשע בכתב אישום שהוגש נגדו ונגד 5 חברות בבעלותו, בגין 2003 חשבוניות שהוצאו או נוכו שלא כדין בסכום מע"מ של למעלה מ-23 מיליון ₪.

...

בניגוד לטענת המערער, סעיף 175(ב) אינו מאפשר להעניק הפטר מחוב שנוצר במרמה, לפי סעיף 175(א)(2)), רשאי הממונה להימנע ממתן צו לפתיחת הליכים אם יגיע למסקנה שלא מתקיימות מטרות ההליך ושאין בו תוחלת.

לכן, גם לגופו של עניין דין הערעור להידחות.

התוצאה אני סבור שבנוסף לתנאים הקבועים בסעיף 104(א) לחוק, תנאים להענקת צו לפתיחת הליכים ליחיד הם יצירת החובות בתום לב ותוחלת להליך, והממונה רשאי לשקול גם את התנאים הנוספים כאשר הוא שוקל אם להפעיל את סמכותו להעניק ליחיד צו לפתיחת הליכים, ואם התנאים אינם מתקיימים – מוסמך הממונה לדחות בקשה למתן צו, גם אם מתקיימים התנאים שבסעיף 104(א) לחוק.

נוכח האמור לעיל, הגעתי למסקנה שהממונה היה מוסמך לסרב להעניק למערער צו לפתיחת הליכים, ולכן הערעור נדחה.