טענת חברת הביטוח למעורבות של הנהג בהיעלמות של משאית

בכלל זאת העלתה חברת הביטוח את הטענה כי קיים חשד לכך שהחייב מסר דיווח כוזב אודות נסיבות היעלמות משאית הדאף.

החייב בתגובה טען, כי שתי המשאיות נגנבו, כי אין לו כל מעורבות בהעלמת המשאיות, ולא נפל פגם בהתנהלותו המצדיק ביטול ההליך.

הקוד הסודי היה רשום על מגן השמש בתא הנהג.

לצד סימני השאלה הבסיסיים המתעוררים שעה שמסתבר, כי שתי משאיות של החייב, אשר היו משועבדות לטובת המבקשים, נעלמו, הרי שלא עלה בידי החייב להציג גרסה סדורה, ברורה ומשכנעת, לגבי היתנהלותו בקשר להיעלמותן של המשאיות, כמו גם לגבי כך שלא ניתן לקבל בגין היעלמותן תגמולי ביטוח.

ההסברים שמסר החייב בתגובה לטענות חברת הביטוח לא היו משכנעים.

...

לאחר ששמעתי את עדותו של החייב והתרשמתי מעדותו ולאחר שבחנתי את טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי התנהלותו של החייב פגעה בזכויות המבקשים, באופן שהותירה את המבקשים, אשר אחזו בשתי בטוחות בעלות ערך רב, ללא הבטוחות עצמן ואף ללא אפשרות לקבל את שווין, בין במימוש ובין בקבלת תגמולי ביטוח.

נוכח חוסר תום לבו של החייב, אני מורה על ביטול ההליכים בתיק.

מנורה מבטחים ביטוח בע"מ נתבעת 2 ע"י אלעד סוקולובר ממשרד עו"ד אמיתי סביון חברת נמל אשדוד ע"י עוה"ד תום הרמן ממשרד עוה"ד ש. הורוביץ ושות' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ נתבעת 2 ע"י אלעד סוקולובר ממשרד עו"ד אמיתי סביון נגד צד ג' חברת נמל אשדוד בע"מ ע"י עוה"ד תום הרמן ממשרד עוה"ד ש. הורוביץ ושות' פסק דין אקדמות מילין: בפני תביעת שבוב שהגישה מבטחת המשאית הנפגעת- (להלן: "המשאית המבוטחת"), כנגד הנתבע 1- נהג המשאית הפוגעת בעת התאונה (להלן: "הנתבע 1" או "נהג המשאית הפוגעת") וכנגד מבטחתו (להלן: "הנתבעת") בגין תאונה שהתרחשה ביום 19.3.18.

ביום 25.6.20 היתקיים דיון הוכחות במהלכו נשמעה עדותם של הנהגים והמנופאי שהיו מעורבים ועדים לתאונה וכן נשמעה עדות קצין הבטיחות בנמל.

למרות התאונה המנופאי לא ירד לראות מה שלומו של נהג המשאית הפוגעת, עבר לפרוק את משאיתו והלך הביתה- "נעלם". נהג התובעת הסביר כיצד מתבצעת ההגעה לנמל, פתיחת הפינים ופעולת הפריקה ע"י המנופאי.

בנסיבות הללו ביקשה להציג בדיון ההוכחות דף מהפוליסה- פרק א' סעיף 1(2) שצורף וסומן כמוצג נ2, בו נכתב בין היתר בהתייחס להגדרת מקרה ביטוח: "...היתנגשות מקרית, למעט היתנגשות של מטען ו/או סחורה הנמצאים ברכב עצמו ו/או נגררים על ידו, בכלי הרכב המבוטח". לאחר שעיינתי בטענות חברת הביטוח בדיון ובסיכומיה, אני מוצא כי אף אם הייתי קובע שלסעיף זה עדיפות על פני הפוליסה שצורפה לכתב ההגנה, אין באמור בסעיף הנ"ל כדי לקבוע כי הנתבעת פטורה ממתן כסוי בטוחי לנתבע 1 כפי שאפרט להלן: 19.1 ראשית, לא הוכח כי יש להעדיף סעיף זה שהנו אחד מתוך פוליסה הכוללת 66 עמודים שלא לכתבי הטענות.

כך העיד נהג התובעת פעמיים במהלך עדותו וכך העיד הנתבע 1 כאשר שניהם ציינו כי הקבינה של המשאית בה נהג הנתבע 1 פגעה בקבינה של המשאית המבוטחת וכך העיד גם המנופאי כאשר ציין כי התאונה ארעה עת המשאית הפוגעת גלשה קדימה ופגעה במשאית המבוטחת.

...

עם זאת, התנהלות אחראית, מדודה והדרגתית של הנמל כפי שפרטתי לעיל היתה יכולה להקטין את הנזק ואולי אף למונעו ומשכך אני סבור כי אף הנמל אחראי בשיעור מסויים לתאונה ולתוצאותיה וזאת בשיעור של 30 %.

סיכום נוכח כל האמור ומשהנזק לא הוכחש, אני מורה לנתבעת לשלם לתובעת את סכום התביעה בסך של 27,049 ₪ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל.

כמו כן תישא הנתבעת באגרת בית משפט בסך של 750 ש"ח, שכר עדות עד התובעת בסך 400 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך 3,500 ₪ בתוספת מע"מ. כמו כן אני מקבל את הודעת הצד השלישי, באופן שהצד השלישי ישפה את הנתבעת בשליש סכום התביעה ומשכך תישא בסך של 9,016 ₪ בתוספת אגרה בסך של 750 ₪ ושכר טרחה בסך של 2,000 ₪ בתוספת מע"מ. הסכומים הללו ישולמו בתוך 30 יום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

כתב התביעה הוגש נגד הנתבעת 1, כמי שביטחה את האופנוע, ולחילופין נגד נתבעים 2 ו־3, ככל שייקבע כי האופנוע לא היה מעורב בתאונת דרכים, אלא שאופנוע זה או אחר, נהוג בידי פלוני, נפגע בו בארוע נזיקי על־פי פקודת הנזיקין [נוסח חדש], בטענה כי נתבע 2 חב ברשלנות ובהפרת חובה חקוקה בגין התאונה, ונתבעת 3 היא המבטחת שלו בגין ניזקי גוף שגרם לצד ג' באופן שאיננו מחיל את ייחוד העילה על־פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה–1975.

בהמשך הסיכומים עמדה הנתבעת 1 על הפערים שבין גרסאותיהם של טלבי והנפגע ובין גירסתו של נהג המשאית, נתבע 2, הן במסגרת דבריו שנאמרו ביום התאונה, והן לאחר מכן במהלך חקירתו במישטרה, שנערכה בסמוך לאחר התאונה.

בחלופה שנייה צריך היה התובע להוכיח במאזן ההסתברויות כי הנפגע נהג באופנוע באופן שאיננו מבוטח על־ידי חברת הביטוח של אותו אופנוע, וכי ההיתנגשות בין המשאית לאופנוע אירעה ברשלנותו של הנתבע 2, נהג המשאית, שילוני אמר.

ואלה הנימוקים לקביעה זו: מערך הראיות החפציות איננו תומך בגירסתו של טלבי שלפיה האופנוע הנפגע הוא האופנוע מ.ר 9124067 אותו הציג במשטרת ישראל במסגרת חקירתו כאופנוע אשר היתנגש במשאיתו של הנתבע 2: אופנוע זה נעלם מן הזירה, והיעלמותו זו נתמכת הן על־ידי דו"ח מד"א, הן על־ידי הראיות הנובעות מן השוטר קונסי אשר הגיע למקום התאונה וסרק את המקום, והן על־ידי עדותו של נתבע 2.

...

תוצאות והוצאות משלא הוכיח התובע במידה הנדרשת במשפט אזרחי את מעורבותו של האופנוע המבוטח בתאונה, נדחית התביעה כנגד נתבע 1 בהעדר חבות ביטוחית לאופנוע הנפגע.

משלא הוכיח התובע במידה הנדרשת במשפט אזרחי את רשלנותו של הנתבע 2, נדחית התביעה כנגד נתבעים 2 ו־3 בהיעדר רשלנות בדיני הנזיקין.

התנהלות דיונית שכזו מצדיקה הפחתה משמעותית בהוצאות שיפסקו לה. משכך מצא בית־המשפט לאבחן בין ההוצאות הנפסקות לנתבעים השונים: התובע ישלם לנתבעת 1 הוצאות לתביעה זו בסך המחושב על־פי כללי לשכת עורכי הדין בדבר התעריף המינימלי המומלץ על יסוד סכום התביעה, בסך כולל של 45,988 ש"ח. התובע ישלם לנתבעים 2 ו־3 הוצאות ושכר טרחת תביעה זו, והן מחצית הסך המחושב לפי כללי לשכת עורכי הדין בדבר התעריף המינימלי, בסך של 22,994 ש"ח. בסכומים אלה חושב המע"מ. גרסה זו אינה מכילה את שם הנפגע ולכן לא חל עליה איסור פרסום.

בית משפט השלום ברחובות תאד"מ 61426-03-21 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' צבי מססה - שירותים ערוניים בע"מ תיק חצוני: בפני כבוד השופט קובי אסולין תובעת הפניקס חברה לביטוח בע"מ נתבעת צבי מססה - שירותים ערוניים בע"מ פסק דין

" שכן התובעת, מר ליזרוביץ, העיד בעיניין ( (עמ' 6 לפרוטוקול, שורות 25-32): "באותו יום שמעתי רעש שהמשאית של האשפה באה לאסוף מהצפרדע. הסתכלתי מהחלון ואני רואה שאנשים מתווכחים שהאוטו של האשפה דפק את האוטו של השכנה שלי אתי. לא הספקנו לרדת והמשאית נעלמה. רציתי לרדת לראות מה קורה. נסעה ריוורס. אחרי יומיים המשאית חזרה, אני לא יודע אם זו המשאית הזו, אבל של מססה. אני גר מעל אתי. מהחלון הצצתי. הספקתי לרדת, אחד יצא מהם ואמתי לו שהוא פגע ברכב ואמר שאפשר להיסתדר כמה הנזק.

שנית, התרשמתי ממהימנות גרסת התובעת לאור רצף הפעולות אותן בצעה מיד ובסמוך לאחר קרות התאונה, ובהם, פניה לעירייה, פניה ישירה לנתבעת, צלום תמונות וסרטונים, פנייה למוסך הנתבעת ולבסוף מילוי טופס הודעה ופניה למבטחתה משהנתבעת לא שעתה לפנייתה.

סיכומו של דבר – מעורבות משאית הנתבעת בתאונה מתיישבת עם שעת התאונה, יום התאונה ורעש המשאית – כמתאים להתנהלות הנתבעת בפנוי האשפה, מתחזקת בעדות נהגת התובעת והשכן, מתיישבת עם תואי הדרך שהצריך נסיעה לאחור, מתיישבת עם מוקדי הנזק של רכב התובעת, כאשר מנגד גרסת הנתבעת כי משאית הנתבעת לא נכנסה ולא יכלה להיכנס למקום התאונה לא ביום התאונה ולא בימים הסמוכים לאחר מכן לאור חסימת הדרך, נסתרה בסירטון שצולם שלושה ימים אחרי התאונה בו נראית משאית הנתבעת מיתנהלת בדיוק כפי שנטען ביחס ליום התאונה.

...

ממכלול האמור לעיל, ובשים לב לטפסי ההודעה, גרסת הצדדים בכתבי הטענות, עדויות הגורמים המעורבים והמוצגים אני קובע כי התובעת עמדה בנטל הראיה המונח על כתפה להוכחת אחריות הנתבעת לקרות התאונה.

סיכומו של דבר – מעורבות משאית הנתבעת בתאונה מתיישבת עם שעת התאונה, יום התאונה ורעש המשאית – כמתאים להתנהלות הנתבעת בפינוי האשפה, מתחזקת בעדות נהגת התובעת והשכן, מתיישבת עם תוואי הדרך שהצריך נסיעה לאחור, מתיישבת עם מוקדי הנזק של רכב התובעת, כאשר מנגד גרסת הנתבעת כי משאית הנתבעת לא נכנסה ולא יכלה להכנס למקום התאונה לא ביום התאונה ולא בימים הסמוכים לאחר מכן לאור חסימת הדרך, נסתרה בסרטון שצולם שלושה ימים אחרי התאונה בו נראית משאית הנתבעת מתנהלת בדיוק כפי שנטען ביחס ליום התאונה.

תוצאת הדברים היא כי אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת, לשלם לתובעת סכום של 11,438 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה, ועד למועד התשלום המלא בפועל, בנוסף תישא הנתבעת בשכר עדי התובעת, כפי שנפסק בדיון ביום 26.6.22, בהחזר אגרת בית המשפט כפי ששולמה, ובשכר טרחת עורך דין בסך של 2,008 ₪.

במזכר זה מתועדת שיחה מאותו יום שקיים השוטר עם עד ההגנה שמואל ושבה אמר עד ההגנה שמואל לשוטר, בין היתר, כי מר כפיר בן שבו (מנהל החברה המבוטחת) "למעשה הוא עקץ אותם (את התובעת – א.כ.) בכך שהוציא המשאיות לשטחים" וכן כי עד ההגנה שמואל "שמע מחברות אחרות שכפיר עשה להן אותו עוקץ ושהוא ברח לארה"ב". ביום 4.10.2021 נערכה ישיבת קדם משפט שלישית.

חשוב ומעניין לציין, כי במקרה שנידון באותו פס"ד קובע ביהמ"ש העליון כי המבוטחת לא הוכיחה למעשה את מקרה הביטוח (מאחר שהמבוטחת הסתפקה בהגשת תלונה שהוגשה למישטרה עם ציון סיבת סגירת תיק המישטרה, ולא הביאה ראיות לכך שהמשטרה סברה שמדובר במקרה גניבה, ומאחר שהמבוטחת שם לא העידה את הנהגים הרלוואנטיים הקבועים במשאיות הגנובות), אך מאחר שהמבטחת שם הניחה שיסודות הארוע המוגדר כן הוכחו (והתמקדה בהוכחת טענת מעורבות המבוטחת בגניבה), זקף זאת ביהמ"ש לחובתה וקבע על סמך כך בלבד כי מקרה הביטוח הוכח (שם בסעיף 49 בעמ' 60-59 לפסה"ד).

כך למשל, תרחיש חלופי, שאף נזכר בראיות הצדדים, הוא העברה חפוזה ומתואמת ע"י המבוטחת של המשאיות מושא התביעה (ואף משאיות אחרות של המבוטחת) לגורמים שונים גם אצל הרשות הפלסטינית, עקב הסתבכות כלכלית ואולי אף עבריינית של המבוטחת ושל מנהלה, באופן הקשור גם לעזיבתו הפתאומית של מנהל המבוטחת את הארץ בסמיכות זמנים.

שהוי זה עשוי ללמד גם הוא (בבחינת "תוספת ראייתית") על כך שהתובעת עצמה, בזמן אמת ולמרות שידעה היטב על היעלמות המשאיות והמנופים ולמרות שפנתה לגבי היעלמות זאת בזריזות למישטרה, הייתה בדיעה או בהבנה שלא מדובר במקרה ביטוח של גניבה, אלא בארוע אחר שאינו מכוסה ע"י פוליסות הביטוח, ולכן לא מצאה לפנות אל הנתבעת בבקשה להפעלת הפוליסות מוקדם יותר ובזמן סביר, המתחייב גם מחומרת מקרה הביטוח הנטען ואף מדיני הביטוח (המחייבים דיווח מידי למבטחת).

...

יישום הלכת פס"ד המגן על נסיבות המקרה שלנו מביאני למסקנה כי לא עלה בידי התובעת להוכיח את קרות מקרה ביטוח הנטען של גניבת המשאיות והמנופים.

לסיכום התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 100,000 ₪.