הנתבעת חתמה ביום 31.12.19 מול מרדכי על הסכם "הזמנה לבצוע פעולות תיווך במקרקעין". מרדכי עמל רבות כדי למצוא דירה המתאימה לצרכי הנתבעת.
למכתב ההתראה צורף מיסמך הנחזה להיות "הזמנה לבצוע שירותי תיווך" שנחתם לכאורה בין מרדכי לבין הנתבעת, כאשר החתימה המופיעה מטעם הנתבעת הנה חתימה מזויפת.
בנוסף, טענת הנתבעת ל"ניבולי פה" ולחצים לא נאותים מצד מרדכי, נסתרת בעובדה כי היא עצמה שבה וביקשה את סיועו של מרדכי במציאת דירה חלופית אחרי ששכנים התלוננו על הקמת רעש על ידי בני משפחתה ובעלת הדירה הודיעה לה כי הדבר מהוה בעיה, היינו אחרי כל הפניות מצד מרדכי ואף אחרי מכתב ההתראה אליו הגיבה בטענת הזיוף! (תיכתובת מ-26.8.20).
...
לפיכך המסקנה הנובעת מחוות הדעת הגרפולוגית לגבי מיהות החותם אינה קונקלוסיבית, בהינתן נסיבות החתימה.
אילו היו הגרסאות שקולות במהימנותן, הייתי במצב דברים זה דוחה את התביעה, שכן נטל ההוכחה לגבי החתימה על הזמנת שירותי התיווך מוטל על התובעים; אך לנוכח העובדה שגרסת הנתבעת הופרכה ביחס לשאלה הראשונה שבמחלוקת, ואילו גרסת מרדכי נתמכה בדברי התובעת עצמה בהקלטות, אני קובעת כי כפות המאזנים נוטות לעבר התובעים גם בפלוגתה זו.
לעניין היריבות, הוכח כי המשרד הינו עסק הרשום על העוסק מורשה של צהלה, אך במסגרת עבודת מרדכי כסוכן עצמאי במשרד, ובהסכמות שבינו לבין צהלה, הוא זכאי לגבות את דמי התיווך של הלקוחות מולם הוא פועל.
בע"א (מחוזי תל אביב-יפו) 1413/04 מטרופוליס יזום השקעות ונכסים 1993 בע"מ נ' מנחם מליק - מרכזים מסחריים בע"מ (נבו 30.10.2005) נפסק:
"ככלל, הדרישה לציון הפרטים היא דרישה מהותית שתכליתה להבטיח את זיהוי הצדדים להסכם התיווך ואת גמירות הדעת שלהם בעת חתימת ההסכם. עם זאת, אין זו דרישה דווקנית והמגמה היא שלא להקפיד על ציון כל פרטיהן ודקדוקיהן של דרישות התקנות. מקום שמוטלת דרישת צורה, אין לעשות את כוונתו של המחוקק פלסתר, ואין להתעלם ממנה. עם זאת, בדרישת הצורה אין קדושה; אין היא מהווה מטרה כשלעצמה. אם קיימים כלים אחרים המשמשים ערובה לכך, שהשיקולים העומדים מאחורי כללי הצורה, אכן באו על סיפוקם אין לדבוק בנוקשות בכללי הצורה; ראוי להפעיל במקומם כלים רציונליים המשמשים להם תחליף. המצב האופטימלי הוא זה שבו קיים המינון הנכון בין עמדה תקיפה דיה באשר לדרישת הכתב המונעת הגשת תביעת שווא, לבין עמדה מתפשרת במקרה שבהם באים הנימוקים שמאחורי דרישת הכתב לידי סיפוק מלא. מינון מאוזן זה צריך לבוא לידי ביטוי הן בעמדת החקיקה והן בעמדת בתיהמ"ש".
לפיכך אני קובעת כי הנתבעת התחייבה כלפי המשרד, וכלפי מרדכי שהוא הסוכן שפעל מולה אישית, לשלם דמי תיווך בגובה חודש שכירות היינו 8,000 ₪ + מע"מ.
יחד עם זאת, עולה מהתמלול של חלופת המסרונים, כי הצדדים סיכמו בעל פה על דמי תיווך בסכום נמוך יותר, של 8,000 ₪ בסך הכל, שכן מרדכי מבקש מהנתבעת "ב-12.2.20, אחרי תשלום המקדמה, "תארגני לי למחר את ה-2,000 שלו (של המתווך השכיר במשרד, חן – נ.מ.ש) ו-4,000 שלי בצ'ק לחודש, לא נעים לי לרוץ אחריך, מבין מאד את הלחץ שלך...", ובימים שלאחר מכן הוא ממשיך ומפציר בה מדי יום להכין לו את הסכומים הנ"ל והיא דוחה אותו בנימוקים של "אין לי כסף היום" אך לא אומרת ולו לרגע שאינה חייבת לו את הסכום הנ"ל. מכאן עולה כי הוסכמה בין הצדדים הנחה, באופן שהסכום הכולל של דמי התיווך יהיה 8,000 ₪, שמתוכם שילמה הנתבעת 2,000 ₪.
