טענת זיוף חתימה ונטל ההוכחה

הנטל להוכיח טענת זיוף חתימה, כאשר מי שנחזה להיות החותם מאשר כי חתם, מוטל על הטוען ומדובר בנטל גבוה המתקרב לרף הנידרש בהליך פלילי (ראו ע"א 7456/11 מוריס בר נוי נ' מלחי אמנון (11.4.2013) פסקה 15).

...

לאור האמור, טענת העדר היריבות נדחית אף היא.

יש לזכור כי (מתוך ע"א 127/77 מלכה קפה נ' יוסף לוי, פ''ד לא(3) 455, 465 (26.7.1977) בפתח דברי כב' השופטת בן פורת, ושלל פסיקה בעקבותיה) – "הלכה פסוקה היא, כי בעל בית יכול לבסס תביעת פינוי או סילוק-יד על זכות קנינו, בטענה שהנתבע מחזיק ברכושו ללא כל זכות (ראה ע"א 483/62, 486/62, [10] ו-ע"א 246/66, 247/66, [11], בע' 575-574) ואז על הנתבע להראות, ולו גם לכאורה, זכות חוקית לישיבתו במקום." בדידן לא הוכיח הנתבע זכות להוסיף ולהחזיק בדירה מעבר לתקופה הנקובה בחוזה, ולכל היותר מעבר לתקופה בה לא עמדו מר מסיקה והתובע על זכותם לפנותו וסרבו לקבל ממנו עוד תשלומים על חשבון דמי השכירות, גם אם לפנים משורת הדין אפשרו לו להתגורר בה תקופת מה נוספת תוך הבהרה שבמועד שירצו להשיב לעצמם את החזקה בדירה יוכלו לעשות כן. לאור האמור, נדחות גם טענות הנתבע בדבר הארכת החוזה למשך שנה נוספת ובדבר תשלום דמי השכירות לאחר חודש יוני 2021.

סיכום נוכח כלל האמור ולאחר שהנתבע לא הוכיח זכות להמשיך ולהחזיק בדירה, דין התביעה להתקבל.

לפיכך, נטל הראיה להוכיח כי אין הנתבע חב את פרעונם מוטל עליו לכאורה למעט טענה של זיוף החתימה אשר נטל הראיה להוכחת החתימה מוטלת על התובעים.

על פני שיק 3 הוטבעה חותמת התובעת 1 ועל פני שני השקים האחרים, אשר לטענתה סיחרה אותם לתובעים 2 ו 3, מופיע שמם בכתב יד. עוד ניתן לראות מפני השקים כי שני השקים המזויפים לטענת הנתבע (שקים 1 ו 3), נחתמו בחתימה שונה מחתימתו של הנתבע על פני השיק שהודה כי חתם עליו (שיק 2).

...

המסקנה הבלתי נמנעת היא כי לא צלח בידם של התובעים להרים את הנטל להראות כי הנתבע אכן חתם על שקים 1 ו 3.

לא שוכנעתי בטהירות המסירה של השקים לתובעת 1 בנסיבות המסתברות ולא שוכנעתי כי אכן ניתן ערך בתום לב (יסודות שאין מחלוקת כי הוכחתם מוטלת על התובעת בהעדר אחיזה כשורה בשקים).

אשר על כן, הנני דוחה את התביעה כולה ומחייבת את התובעים לשלם לנתבע הוצאות משפט בסך 6,000 ₪.

במקרים שבהם מועלית טענת זיוף או טענה לחתימה ללא הרשאה, הנטל להוכיח שאין מדובר בזיוף או בהעדר הרשאה - עובר לתובע (ע"א 2448/92 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' אשכנזי, פ"ד מ"ח (3) 563(1994)).

...

סוף דבר; התובעת ביקשה לחייב את הנתבעת בסכומי השיקים בטענה כי נמשכו ונחתמו בהרשאתה.

משלא הוכחה הרשאה - דין התביעה להידחות, וכך אני מורה.

התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 12,000 ₪.

בכל הנוגע לבקשת התובעים להגשת חוות דעת מטעמם המתייחסת לחתימות על הקבלות, הרי שלא נעלם מעיני כי כבר בכתב התביעה טענו התובעים לכך שהחתימות על גבי אישורי התשלום אינן חתימותיהם, על כן ולכאורה כבר במועד זה (וזאת מבלי להכנס לשאלה על מי מוטל הנטל להוכחת טענת זיוף החתימות) יכלו התובעים לצרף חוות דעת מטעמם המתייחסת לאותנטיות החתימות על אישורי התשלום.

...

לאחר עיון בטענות הצדדים, ועת בית המשפט מעדיף כי בעת הכרעתו בתביעה מלוא המסמכים הרלוונטיים כמו גם העדויות יונחו בפניו בבואו ליתן פסק דין, הרי שיש מקום להיעתר לבקשת התובעים, זאת כמפורט להלן.

אשר לבקשת התובעים להגיש תצהיר משלים מטעם מר קורן וכן להעיד את בא כוחם בכל הנוגע לפגישה עם עו"ד סיני ז"ל, הרי שאף לעניין זה, מצאתי להיעתר לבקשת התובעים.

סוף דבר מתקבלת בקשת התובעים להגשת חוות דעת הגרפולוגית מטעמם בסוגיית חתימותיהם על אישורי התשלום, וכן להגשת תצהיר משלים ולזימון בא כוחם לעדות.

במקרים שבהם מועלית טענת זיוף או טענת חתימה ללא הרשאה, נטל ההוכחה עובר לצד הטוען כי אין מדובר בזיוף או בחתימה ללא הרשאה (ע"א 2448/92 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' אשכנזי, פ"ד מ"ח (3) 563(1994)), ובעניינו – אמין.

...

את טענות התובע בהליך כי יש להעדיף את חוות דעתה של המומחית מטעמו שקבעה "ברמת סבירות גבוהה (כ-85%) שהחתימות במחלוקת הן חתימות אותנטיות של גברת ורדה אחמד על שש ההמחאות במחלוקת", על פני חוות דעתה של מומחית בית המשפט, אין בידי לקבל.

אין חולק בין הצדדים, בדבר הדיוק והיתרון שיש למסקנה הנסמכת כל בדיקות השוואה של כתבי יד שנעשו על פי מסמכי מקור, על פני מסקנה שהתבססה על השוואה של כתבי יד במסמכים מצולמים.

המסקנה ממכלול העדויות והראיות שהובאו לעניין זה היא כי דין טענת אמין גם במישור זה - להידחות.

באשר לטענות התובע להעדר מהימנות של ורדה בהתייחס לתגובתה בדבר תוצאות ההליך בטבריה וההליך בבית המשפט המחוזי, אין בידי לקבלן, והתרשמתי מעדותה כי הייתה עקבית ומהימנה, בשונה מעדות אמין שמצאתי כי הייתה מגמתית ולא הותירה בי רושם חיובי.

סוף דבר; התביעה נדחית; אני מחייבת את התובע לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪ בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מאותו מועד ועד לתשלום בפועל.