טענת התנכלות לעובד בשל מחלה

אשר לטענת ההתעמרות, משנתבקשה התובעת לפרטה, השיבה כי חשה מושפלת וכי "מחפשים" אותה.

מהעדויות עולה כי החל מחודש יוני 2019, הפחיתה התובעת את הקף עבודתה באופן ניכר, כך לא עבדה במשך 19 יום בחודש יוני ואילו בחודש יולי שיבצה עצמה למשמרת אחת בלבד שאליה לא הגיעה לטענתה בשל מחלה.

...

בנסיבות אלה, טענת הקיזוז וההשבה – נדחית.

אחרית דבר על יסוד כל האמור הנתבעת תשלם לתובעות כדלקמן: לתובעת 1: פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד בסך של 1,500 ₪ החזר ניכוי משכר בסך של 1,811 ₪.

תביעות התובעות לתשלום דמי הבראה, פדיון חופשה, דמי חגים והפרשות פנסיוניות – נדחות.

כן נטען כי הבקשה לחופשה אליה יצא התובע בגין מחלת אישתו הוגשה שלא בדרך המקובלת אך בסופו של דבר היא אושרה, אלא שמועד סיומה לא היה ידוע מאחר והתובע לא התייצב במשרדי הנתבעת עם סיום ימי החופשה.

יחד עם זאת, כבר נפסק כי – "לא כל עוגמת נפש הנגרמת לעובד בגין יחסים עכורים עם חבריו לעבודה או היתנהלות הממונה עליו תחשב כהתעמרות בעבודה, שהרי "מינון מסוים של חיכוכים ומתחים הנו בגדר הכרח בלתי יגונה בהיתחשב באופיים הדינאמי של יחסי העבודה. משכך, לא כל חיכוך מהוה היתנכלות, אולם יש ועוצמתו תגיע כדי היתנכלות..." (ע"ע (ארצי) 12069-06-20 פלונית - מדינת ישראל [פורסם בנבו] (25.3.21); להלן: עניין פלונית)" (ע"ע (ארצי ) 21934-02-21 יצחק חקמון נ' מדינת ישראל, מיום 06.09.2022). [10: עמ' 56 לפסק הדין מיום 18.7.10.]

...

לאור כל האמור, אף התביעה ברכיב זה נדחית.

נוכח כל האמור, התביעה, על כלל רכיביה – נדחית.

הגם שהתביעה נדחתה במלואה והיה מקום לפסוק הוצאות לחובת התובע, אנו סבורים כי בנסיבות העניין ולאור התנהלות הנתבעת אשר לא חפה מטעויות, ובכלל זה התנהלותה מול התובע בחודשים שלפני סיום ההעסקתו, החלטנו שכל צד ישא בהוצאותיו.

הוראות סעיף 52 לחוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות קובעות כי: "אם בגלל המחלה נשללה מעובד, לפי תעודת רופא, האפשרות לחזור לעבודתו הקודמת, ואין באפשרות הרשות להעסיקו בעבודה מתאימה אחרת, רשאית הנהלת הרשות המקומית, לפטרו, והעובד זכאי לקבל פיצויים או גמלה בהתאם למגיע לו". מעדותה של גב' גביזון עולה כי משסירב התובע להצעת השיבוץ שהוצעה לו, הוצע לתובע לפנות בשנית לרופאה התעסוקתית להביא אישור מעודכן אך התובע לא היה מעונין בכך.

אשר לטענת ההתעמרות – התובע טען כי מזכיר העיר, מר קליין, היתעמר בו באופן עיקבי ולאורך תקופה ארוכה כאשר היתעמרות זו היא שהובילה אותו ללחץ נפשי כבד שהביא אותו ללקות בלבו.

שלישית, לא כל עוגמת נפש הנגרמת לעובד בגין יחסים עכורים עם חבריו לעבודה או היתנהלות הממונה עליו תחשב כהתעמרות בעבודה, שהרי "מינון מסוים של חיכוכים ומתחים הנו בגדר הכרח בלתי יגונה בהיתחשב באופיים הדינאמי של יחסי העבודה. משכך, לא כל חיכוך מהוה היתנכלות, אולם יש ועוצמתו תגיע כדי היתנכלות..." (ע"ע (ארצי) 12069-06-20 פלונית - מדינת ישראל (25.3.21); להלן: עניין פלונית).

...

די בכך כדי לדחות את תביעתו ברכיב זה. גם לגופו של עניין, מצאנו לקבל את טענות הנתבעת שלפיה בכל הנוגע ל-2.33% לא חל עיכוב אמיתי בתשלום ההפרש וכי החלת הפיטורים רטרואקטיבית, נעשתה אך להטיב עם התובע על מנת שיוכל לקבל תגמולי פנסיה בעבור אותם חודשיים ימים ממועד סיום מיצוי מכסת החופשה והמחלה שעמדו לזכותו ועד למועד שבו הביא מכתב מהרופאה התעסוקתית שבעקבותיו סיים את עבודתו.

בנסיבות אלה, וכאמור משזנח את תביעתו זו, דין תביעתו ברכיב זה – להידחות.

אחרית דבר משלא מצאנו כל פגם בהתנהלות הנתבעת בכל הנוגע לסיום עבודתו של התובע וכפועל יוצא מכך לא נמצא יסוד לתביעות התובע לתשלום פיצויים והפסדי שכר בגין סיום עבודתו, דין תביעת התובע על כל רכיביה – להידחות.

"החלטות מקצועיות וענייניות שניתנו כדין ובמסגרת הפררוגטיבה הניהולית של הנתבעת כמעסיק ובהן דחיית בקשתה של התובעת לעבור לבית המעצר "קישון", דחיית בקשתה להעברת אסיר לאגף אחר, טענות נגד המפקדת דאז אודות העידר דיווח וטפול בהתנהגות בלתי הולמת של אסיר, טענות כי נאלצה לפרוש לפני גיל הפנסיה המאקסימאלי עקב מחלתה הנפשית וכן טענות לעוגמת נפש והתעמרות לכאורה על ידי אסירים ומפקדים הנוגעות רובן ככולן, למילוי תפקידה בנתבעת.

הנתבעת משיבה, כי טענות להתעמרות בעבודה אותם מעלה התובעת, הן טענות לקיום חוזה העבודה שלא בתום לב. במקרה דנן מדובר בטענות הנוגעות להתנהלות שב"ס כמעסיק ביחסי העבודה בגוף הירארכי פיקודי, וככאלה הן עוסקות בסטאטוס מעמדה ועיקרן בבחינת תקינות הפעלת הסמכות הארגונית וניהול כוח האדם באירגון.

...

סוף דבר הבקשה לסילוק על הסף מחמת היעדר סמכות עניינית - מתקבלת ואנו מורים על דחיית התביעה על הסף וזאת מחוסר סמכות עניינית.

ההתעמרות התעסוקתית של מר חולי בתובע, התבטאה בדרכים הבאות: מר חולי הירבה להתבטא כלפי התובע בביטויים אלימים, פוגעניים ומעליבים; מר חולי זיהה את מוגבלותו של התובע וניצל אותה להטלת משימות בלתי סבירות על התובע לצורך מילוי צרכי הנתבעת וצרכיו כמנהל עבודה, תוך זילזול בזכויותיו ובצרכיו של התובע; מר חולי עשה שימוש שרירותי, כוחני ופוגעני בסמכותו כמנהלו של התובע, תוך הפעלת אלימות פסיכולוגית על התובע.

בית הדין סבור שכלל זה פועל "לשני הכיוונים" – מצד אחד – יש להמנע מבחינה מנותקת של אירועים אשר כל אחד מהם יכול שאינו עובר את סף ההתעמרות, אך בהצטברם ובמבט כולל הם חושפים פגיעה שיטתית העולה כדי היתעמרות, ומצד שני – אין לקבוע את המשמעות של ארוע מסוים במנותק ממכלול הקשרים והיחסים שבין העובד לבין מי שהוא טוען שהתעמר בו. לדעת בית הדין, בקביעת ממצאים בשאלה זו, יש משקל גבוה לעובדות שניתנות לקביעה אובייקטיבית וכן לראיות שמתעדות את היחסים בין התובע לבין מר חולי, בעת שאלה היתקיימו ("מזמן אמת").

...

סיכומו של דבר הינו, ששלוש הדרכים שבהן באו לידי ביטוי ההתעמרות התעסוקתית לה טען התובע – השימוש בביטויים קשים, פוגעניים, אלימים לכאורה, כמו גם השיבוצים של התובע – מיקומם ואורך המשמרות להן שובץ, וכן השימוש הכוחני בסמכויות הניהול כמודגם בזימון לשימוע – לא היוו התנהגויות חוזרות שמטרתן הייתה ערעור בטחונו של התובע בקיומה של סביבת עבודה הוגנת, ובית הדין אינו מקבל את טענת התובע כי הוא חווה חוויה סובייקטיבית של ערעור בטחונו בסביבת עבודה הוגנת, או שהוא חש מאוים על ידי מר חולי, או שהוא חש שלא יכל לעמוד מול מר חולי ולהציג בקשות ודרישות, ולשים גבולות לבקשות שסבר שהן בלתי ראויות.

התוצאה התוצאה היא שהתביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות ושכר טרחת עורכת דין בסך 8,000 ₪.