טענת התיישנות במקרקעין מוסדרים

חלקות 14-12 – גם בהנחה שהמערערים שילמו מיסים עבור חלקות אלה (נטען לתשלומי מיסים בשנים 1952, 1972 ו-1977), וגם בהנחה שהחזיקו בחלקות אלה משך השנים – הרי שסעיף 159(ב) לחוק המקרקעין שולל טענת היתיישנות במקרקעין מוסדרים.

...

לאחר שעיינו בחומר שבפנינו ושמענו טיעוני הצדדים, נחה דעתנו כי אין מקום להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא, ואנו מאמצים אותו מכוח סמכותנו לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

גם מטעם זה דין התביעה להידחות.

סוף דבר, שהערעור נדחה.

בפסק הדין נקבע אמנם כי המבקש מחזיק במקרקעין מאז שנת 1948, אך נקבע כי אין בכך כדי להעניק לו זכות כלשהי במקרקעין, ובפרט נדחתה טענתו של המבקש כי עומדת לו טענת היתיישנות במקרקעין מוסדרים.

...

דין הבקשה להידחות.

לנוכח כל האמור הבקשה נדחית.

בשים לב לכך שלא הוגשה תגובה בכתב על ידי המשיבות ישלם המבקש למשיבות אך את הוצאות הדיון בסך של 1500 ₪.

משכך, בהנתן ההנחה שבמקרקעין מוסדרים עסקינן, והתובעת עותרת לסילוק יד הנתבעים מכוח זכותה במקרקעין, לא עומדת לנתבעים טענת ההתיישנות לסילוק התביעה על הסף בשלב הדיוני הנוכחי.

...

על כן, נדחית טענת הנתבעים לסילוק התביעה על הסף מחמת העדר עילה.

טענת ההתיישנות: מקום בו מתקבלת טענת התיישנות הרי שמכוח תקנה 43 לתסד"א, דין התביעה דחייה על הסף.

התוצאה: הבקשה לסילוק על הסף נדחית.

חזקה נוגדת סעיף 159(ב) לחוק המקרקעין קובע כי חוק ההתיישנות תשי"ח-1958 לא יחול על תביעות לקיום זכות במקרקעין מוסדרים אולם אין בכך כדי למנוע טענה מכוח ההתיישנות שאדם היה זכאי לטעון אותה לפני תחילת חוק זה. וברי כי, ניתן להעלות טענת היתיישנות ביחס למקרקעין מוסדרים רק אם טענת ההתיישנות התגבשה עובר ליום 1.1.1970 – מועד כניסתו לתוקף של חוק המקרקעין (סעיף 169 לחוק המקרקעין).

...

הנתבעים, מנגד, טוענים כי דין התביעה להידחות בשל קיומה של "חזקה נוגדת" שהחלה בשנת 1945 ונמשכה לאורך כל השנים תחת מחאת התובעת.

סיכומו של דבר לאור כל הטעמים המפורטים לעיל – התביעה מתקבלת.

לפיכך אני מורה על סילוק ידם של הנתבעים מהמקרקעין נשוא התביעה.

בשקלי טענות אלו ובאיזון הראוי שבין הצדדים, ובשים לב להתארגנות והיערכות הכרוכה מטבע הדברים בפינוי באופן שיש בו כדי להשפיע על צדדים שלישיים ובפרט על בנם הקטין של הנתבעים, אני נעתר לבקשת הנתבעים וקובע כי מועד הפינוי יהיה עד ליום 1.7.19.

בעיניין העידר היתיישנות כאמור ביחס למקרקעין מוסדרים, ראה דברי ביה"מ בע"א 520/96 אחמד עבדאלעזיז חוסין נ' מרים מיר, פ"ד נד (3) 487, 494: "מטרתו של סעיף 159(ב) לחוק המקרקעין הייתה לחסן זכות במקרקעין מוסדרים מפני טענת היתיישנות העומדת בסתירה לרישומים שבפנקסי המקרקעין. בכך עברה מן העולם תפיסת הדין הקודם שהכירה בהתיישנות הן כטענת הגנה בתביעה לסילוק יד, ובמקרים מסוימים אף כאמצעי לרכישת הבעלות במקרקעין..."(ראה בעיניין זה גם ע"א 1559/99 שושנה צימבלר נ' רבקה תורג'מן, פ"ד נז (5) 49).

...

אין בידי לקבל טענה זו מהנימוקים להלן : בניגוד לטענת הנתבעים, המדובר בתביעה שבמקרקעין, כשהסעד הנתבע הינו פינוי וסילוק יד. אין חולק כי עסקינן במקרקעין אשר עברו הליכי הסדר ומשכך, חלה בענייננו הוראת סעיף 159 [ב] לחוק המקרקעין המתייחסת למקרקעין מוסדרים והקובעת : "חוק ההתיישנות, תשי"ח-1958, לא יחול על תביעות לקיום זכות במקרקעין מוסדרים, אולם אין בכך כדי למנוע טענה מכוח ההתיישנות שאדם היה זכאי לטעון אותה לפני תחילת חוק זה". כלומר, על מנת שתעמוד לנתבע טענת התיישנות לגבי מקרקעין מוסדרים, לפי סעיף 159 [ב] לחוק המקרקעין, צריך שיתקיימו שני התנאים המצטברים הבאים: כי לפי הדין הקובע, לפני כניסתו לתוקף של חוק המקרקעין, היה הנתבע זכאי לטעון טענת התיישנות.

לפיכך, ברי כי לא מתקיים התנאי להחזקה במקרקעין 25 שנים טרם כניסת חוק המקרקעין לתוקף ב1/70 ודין טענת ההתיישנות להידחות.

לאור האמור, דין טענת ההתיישנות להידחות.

מושכלות ראשונים הם כי אין להכריע בגורל תביעה בעודה באיבה, אלא אם כן ברור על פניו כי אין לה כל סיכוי להתקבל".הדגשה שלי ר.א) לאור כל האמור, דין הבקשה לסילוק על הסף להידחות וכך אני מורה.