טענת השתק פלוגתא בהכרעה לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט

כלומר, בית המשפט המחוזי לא קיבל את העירעור על כלל טענותיו ולא ידוע מה מבין הטענות התקבלו ויכול וכי גם משקולי צדק המגולמים בפסיקה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט הפחית את הסכום ולאו בשל טענה כזו או אחרת שנטענה על ידי המבקשת שלא היתמקדה רק בטענות שלא הוכרעו אלא גם בהשגות כלפי הקביעות שלא קיבלו את טענותיה שכן נטענו.

אומנם פסק דינו של בית המשפט המחוזי אינו מהוה מעשה בי דין משלא היתקיים בפועל דיון בין הצדדים בפסק דין לבירור הפלוגתא עת הוגש ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום והערעור היתקבל בחלקו (מבלי לשייך הכרעה לטענה מסוימת שהועלה) ונוצר ספק מובנה אולם מהעבר האחר, נותרנו עם קביעות בית משפט שלום וגם אם הוגש עליהן ערעור שלכאורה משאיר את הקביעות "פתוחות", כגישת המבקשת, מקום בו לא נטענו טענות לפני בית משפט שלום או לא הוצגו ראיות ממילא לא ניתן היה להעלות זאת בבית משפט מחוזי (אלא במקרים חריגים) ולכן עליהן כן חלק השתק שפוטי גם אם לא נידונו בבית משפט השלום.

עיון בפסק הדין מלמד כי בית המשפט היתייחס לטענת סיכול חזה, כאשר בית המשפט ציין כי הסיבה בעטיה טרם נרשם הבניין כבית משותף ולא ניתן בינתיים לרשום את היחידה על שם התובעת כיחידה נפרדת בבית משותף היא חריגות הבניה והשימושים החורגים המתקיימים בו "אולם הדרך להכשרת המצב הקיים חסומה בעקבות השימושים החורגים שבאחריות שני הצדדים הנמשכים אשר לא ניתן להכשירם בשלב הנוכחי באמצעות היתר בנייה...לפיכך לצדדים שלפניי אחריות משותפת, גם אם לא בחלקים שוים לכך שהיחידה לא נרשמה על שם התובעת במועד שנקבע בחוזה" (עמ' 6 לפסק הדין בת.א 39108-02-15).

...

זאת, על מנת שבית המשפט לא יידרש לקיים הוכחות ולאחר מכן להגיע למסקנה אשר יגיע עת מלכתחילה יכול היה להפעיל את שיקול דעתו האם יש מקום לנהל הליך שלם אם לאו מש"זמנו של בית המשפט הינו מוגבל, ותור המתדיינים ארוך" ואין מקום להאריך את ההליך לריק על דרך שמיעת ראיות (ראו והשוו: ע"א 3801/06 שרית עובדיה נ' עיריית הרצליה (18.2.2018)).

מכל מקום, מקום בו ההגנה היא "אפשרית, ולו בדוחק" כי אז "המסקנה המשפטית המתחייבת היא שנכון לאפשר למבקשת את ההתגוננות מפני ההליך" (רע"א 40983-05-19 ערנת-טק בע"מ נ' שלמה מורסיאנו (22.7.2019)).

על כן, ובשים לב להלכות הנהוגות, ועל מנת לאפשר למבקשת את יומה בבית המשפט (ולו מטעמי מדיניות שיפוטית)– אני מורה על קבלת הרשות להתגונן בכפוף להפקדת סך של 40,000 ₪, משמדובר באותה תביעה ביחס לתקופה אחרת וגם אם מבוצעת הפחתה – בכל דרך שהיא, ותתקבלנה טענותיה הרי שעל פניו תחויב בסכום כלשהו ונוכח פסק הדין הראשון על טענות המהוות השתק פלוגתא חרף הערעור שלא ביטל את הפיצוי המוסכם אלא הפחית בשיעור שיותר נוטה לטובת המשיבה מאשר המבקשת – הרי שדומה כי עדיין תחויב, כאמור.

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת קרן מרגולין-פלדמן) שניתן ביום 07.10.2021 במסגרת ת"ק 59933-02-20, בהתאם להסכמת הצדדים להכרעה על דרך הפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט).

[סעיף 62(א)+(ב) לחוק בתי המשפט, חבקין ונמרודי 37].

ניתן להדגים את החשש מהכרעה סותרת והשפעתה על היעילות באמצעות ת"א 26093-09-16 קרדן רכב בע"מ נ' גוארנה (נבו 09.01.2019), שפרש יריעה רחבה בהרבה מזו שעמדה בפני בית משפט קמא בעניינינו (לרבות חומרים ועדים מההליך הפלילי), ואף על פי כן הכרעתו סתרה את ההכרעה בתיק התעבורה המקביל והביאה להליכי ערעור פלילי ואזרחי: עפ"ת (מחוזי מרכז) 34446-12-20 אברהים גוארנה נ' מדינת ישראל (נבו 14.02.2021); ע"א (מחוזי מרכז) 41029-02-20 קרדן רכב בע"מ נ' אברהים גוארנה (נבו 26.02.2020)] אעיר בשולי הדברים, כי ייתכן שפסק דינו של בית משפט קמא אינו יוצר השתק פלוגתא בהליכים אחרים.

...

עם זאת, ראוי כי בנסיבות אלו יבהיר בית המשפט את המסקנה והתוצאה אליה הגיע בצורה ברורה, וזאת גם אם בקצרה.

אשר אל כן , אני מקבל את הבקשה למתן רשות ערעור, דן בה כאילו הוגש ערעור, ומורה על קבלת הערעור.

המשיב ישלם למבקש הוצאות ושכר טרחת עו"ד בהליך זה שבפני בסכום כולל של 7,000 ₪.

תחילה, מאחר שבהחלטתי בתום ישיבת יום 29.1.20 קבעתי כדלקמן – "מאחר שהיום בשעה 11:22 הוגשו מסמכים רלוואנטים לתיק ביהמ"ש וקיימת, כפי שאני למד עכשיו, מחלוקת אפילו לעניין תוכן ההסכמה שבבסיס ההכרעה על פי סעיף 79 א' בבימ"ש השלום בת"א, אני סבור כי ראוי לאפשר לצדדים טיעון סדור בנושא זה.

השתק פלוגתא על בסיס פסק דין שניתן על פי סעיף 79א בהקשר זה טענו המשיבים כי על פי פסיקת בית המשפט העליון ברע"א 682/07 לב לבייב נ' שמעון גילר (20.6.2007, להלן: "פס"ד לבייב") יש דמיון לענייננו בין פסק דין הניתן על פי סעיף 79א לבין פסק דין בהסכמה וכי הכרעות כאלה מתוחמות לתיק הקונקרטי במסגרתו ניתנו, באשר הכרעה כזו שעל דרך הפשרה "רכה וגמישה" יותר מאשר הכרעה "רגילה" על פי הראיות.

בצדק הפניתה בהקשר זה המבקשת אל ע"א 1545/08 אברהם מוסקונה נ' סולל בונה בע"מ (4.3.2010), שם במסגרת דחיית העירעור וקבלת קביעת בית המשפט קמא צטט בית המשפט העליון (מפי כב' השופטת (כתוארה אז) אסתר חיות) את דברי בית המשפט קמא (פסקה 4) – "תביעות בגין ליקויי בנייה נדונות ומוכרעות, דרך כלל, על פי חוו"ד מומחים. לאחר שמוכרעת התביעה (בין בפסק דין ובין בהסדר פשרה), אין צד יכול להגיש תביעה נוספת בגין אותם ליקויי הבנייה וזאת – גם אם מתברר לו שעשה מקח טעות ואף אם מתברר כי קיימים ליקויים נוספים, אשר לא ניתן להם ביטוי, בין בחוו"ד המומחה, בין בפסק הדין ובין בהסדר הפשרה (שם, 15.) (ההדגשה הוספה על ידי בית המשפט שלערעור – א.ב.))." יוער כי בפסק דין זה אישר בית המשפט העליון קביעה של בית המשפט המחוזי כי פסק דין שנתן תוקף להסכמת הצדדים אשר התבססה על קביעת מומחה מטעם בית המשפט וכללה – "היתייחסות פרטנית לנזקים נשוא המחלוקת" (פסקה 9 לפסק הדין) מקים מעשה בית דין היוצר השתק פלוגתא ביניהם.

בחינת הפלוגתות שלגביהן נטענה טענת השתק פלוגתא תוקפה של חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט בסעיף 1 לכתב התשובה שלהם טענו המשיבים כי המומחה מטעם בית המשפט שמונה בתביעת הנציגות אינו אובייקטיבי, לא גילה כי הנתבעת ומשרד בא כוחה הם לקוחותיו ויש לקחת את חוות דעתו בעירבון מוגבל.

לאחר שהמומחה מטעם בית המשפט ליווה את תקוני המבקשת בהנחיות ובחינת ביצוע, הגיעו הצדדים להסכמה על הכרעה על פי סעיף 79א, אשר התבססה על הצעת בית המשפט בזו הלשון – "... ולאחר שהושלמו כל התיקונים האפשריים על ידי הנתבעת, אין מקום להמשך שמיעת ראיות בתיק. יש מקום לכך שהצדדים יגישו סיכומים וראיות בהם יתייחסו לשאלות שנשארו שנויות במחלוקת בהתאם לחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, לתיקונים שלא צלחו, ולעוגמת נפש. ..." הסכמת הנציגות, באמצעות המשיבים, כללה את האמירות המפורשות הבאות – "1. התובעת מסכימה להסמיך את בית המשפט הנכבד ליתן פסק דין כספי בהתאם לסעיף 79א לחוק. ...

...

סיכום לאחר שדנתי במכלול טענות הצדדים, הכלליות והנוגעות לעילות ספציפיות, הבקשה מתקבלת בחלקה ואני מורה על מחיקת כל הטענות מתוך כתבי הטענות של המשיבים ונספחיהם הקשורות בפלוגתאות בנושא הסאונה והאיוורור במועדון הדיירים, בור החלחול/איסוף בכניסה לבנין, חדר הדואר, העדר הגינון בחלק הדרומי ברכוש המשותף ועגמת הנפש.

לצד זאת הבקשה נדחית ביחס לפלוגתאות הנוגעות למאוורר בקיר הסלון הצמוד לגינה ול"פרשת הביוב", כפי שכונתה בתביעת הנציגות, לרבות הטענה בענין ההצפות החוזרות.

אזכיר גם כי טענות כלליות של המשיבים בענין הרחבת חזית, בענין עצם יכולתו של פסק הדין בתביעת הנציגות להקים השתק פלוגתא (על שני ראשי טענה זו שהעלו המשיבים) והטענה הכללית כנגד המומחה מטעם בית המשפט בתביעת הנציגות נדחו אף הן, ובסיכומו של דבר עיקר הבקשה התקבל ומרבית טענות המשיבים נדחו.

כן, שונה הדבר עת בית המשפט קובע מפורשות שעורי אחריות או שיעור אשם תורם, או מציין ממצא פוזיטיבי לפיה למשל בתביעה התקבלה במלואה, או אז יש בדבר ליצור השתק פלוגתא, הגם שככלל, וזו ההלכה הפסוקה, שהכרעה לפי סעיף 79א איננה יוצרת מעשה בית דין (ראו רע"א 2809/18 רונית קסברי נ' אברהם רוזן (26.11.2018)).

מכאן, שאם במסגרת פסק הדין לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט בית המשפט הורה על אחריות משותפת תוך חלוקת אחריות באופן פוזיטיבי ושמע את העדים או קבע אשם תורם – מקום בו הוא מיפרט כל אלה במסגרת סעיף 79א שיעניק הכרעה פוזיטיבית, כן יחול מעשה בית דין על התביעה המקבילה או העתידית.

מכל מקום, נדרשים ארבעה תנאים מצטברים להחלת השתק הפלוגתא כמפורט בפסק דין לבייב: "הפלוגתא העולה בכל אחת מההתדיינויות היא אכן אותה פלוגתא, על רכיביה העובדתיים והמשפטיים". "קויים דיון בין הצדדים באותה פלוגתא במסגרת ההיתדיינות הראשונה, ולצד שנגדו מועלית טענת השתק בהתדיינות השניה היה יומו בבית המשפט ביחס לאותה פלוגתא". "ההכרעה הייתה חיונית לצורך פסק הדין שניתן בתובענה הראשונה". "ההיתדיינות הסתיימה בהכרעה מפורשת או מכללא של בית המשפט באותה פלוגתא, בקביעת ממצא פוזיטיבי, להבדיל ממימצא הנובע מהיעדר הוכחה". דומה, כי אין חולק בדבר קיומם של שלושת התנאים הראשונים והשאלה שבמחלוקת היא האם לענייננו נידרש התנאי הרביעי עת אין ממצא פוזיטיבי.

ודוק; בעיניין לבייב קבע כב' השופט רובינשטיין לאחר שהבהיר שאין לבחון את התנאים כאמור במשקפיים "רגילות" אלא בדרגה נמוכה יותר כי "עלינו להדרש לרכיב ההסכמי. רכיב זה נבחן, ככל תחום בפרשנות החוזים, על-פי אומד דעתם של הצדדים; סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973, קובע כי "חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה, ובמידה שאינה משתמעת ממנו – מתוך הנסיבות"; דומני כי המבחן הוא איפוא לא האם היתקיימו ארבעת התנאים במלואם אלא הרכיב ההסכמי בין הצדדים שקבל למעשה תוקף של החלטה ועל בסיס זאת קבע בית המשפט אשר קבע לאחר שעיין בכל טענות הצדדים, לרבות אלו שהועלו בהליך שלפניי.

...

העולה מהמקובץ, כי אני סבורה כי חל השתק פלוגתא במקרה דנן ומשכך אין מנוס אלא לדחות את התביעה.

ביום 03.03.20, ובהתאם להסכמות שהושגו בין הצדדים (התובע והנתבע מס' 1), ניתן פסק דין בהליך הקודם לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד 1984 (להלן: "החוק"), המאזכר את הסכמת הצדדים לפיה המבקש מס' 1 ירכוש את המקרקעין מאת המשיב, בסכום שבית המשפט יפסוק על סמך המימצאים שעמדו בפניו וכן כי מס השבח ישולם ע"י הקונה – המבקש מס' 1.

אולם לטענת המבקשים, מיתקיים החריג שנקבע לכלל זהות הצדדים בשני ההליכים: הן קרבה משפטית – המבקשים 2-3 קרובים משפטית למבקש 1 שהיה בעל דין בתביעה הקודמת על-ידי קרבה משפחתית כאמור, והן כלל ההזדמנות – המשיב קיבל את יומו בבית המשפט וניתנה לו היזדמנות מלאה להציג את טענותיו בעיניין הפלוגתא, לכן יש בכך כדי לפעול לטובת המבקשים 2-3 להתדיינות דנן והממצאים שנקבעו בתביעה הקודמת מהוים השתק פלוגתא גם ביחס אליהם בהליך זה. בנוסף טוענים המבקשים, כי ככל שהיה ברצון המשיב להשיג על פסק הדין בהליך הקודם, היה עליו להגיש ערעור.

בהקשר זה מוסיפים המבקשים וטוענים להשתק עילה, שכן התביעה נדונה והוכרעה לגופה זה מכבר בין אותם צדדים או חליפיהם בהליך הקודם, וההליך דנן מבוסס על עילה הזהה לזו שבהליך הקודם.

התנאים להשתק פלוגתא הנם: קיום זהות בין בעלי הדין בשני ההליכים או שמדובר בחליפיהם; קיימת זהות בין הפלוגתאות בשני ההליכים; הערכאה השיפוטית בהליך הקודם דנה בפלוגתא לגופה והכריעה בה באופן פוזיטיבי, ולא עקב העידר הוכחה של אחד מן הצדדים; ההכרעה בפלוגתא לא הייתה אגבית אלא חיונית להכרעה בפסק הדין בהליך הקודם; פסק הדין בהליך הקודם בו הוכרעה הפלוגתא הוא סופי (ע"א 3518/16 עמוס פוגל נ' עירית טבריה, סעיף 37 (25.10.2018)).

...

למעלה מן הצורך, אוסיף כי משהופר ההסכם שעמד בבסיס פסק הדין בהליך הקודם, הרי שצמחו למשיב עילות תביעה חדשות בגין דמי שימוש ראויים במקרקעין, כמו גם זכות לסילוק יד שנולדה עם הפרת ההסכם, ועל כן גם מטעם זה דין הבקשה להידחות בשלב הזה.

בנסיבות העניין אף לא שוכנעתי כי מתקיים בענייננו השתק שיפוטי, בטח שלא מצדו של המשיב, שהרי המשיב כלל לא טען לטענות הפוכות ממה שנטען על ידו בתביעה הקודמת.

סוף דבר - הבקשה נדחית.