טענת השבה של היטל שצ"פ בשל טעות עובדתית

על-פי הטענה, עריית אשדוד לא היתה מורשית, על-פי חוק, לגבות ממנה היטל בגין שטחים צבוריים, ובהתאם היות ומדובר בגבייה בלתי חוקית של היטל, אזי דין הוא שהעירייה תשיב לה את ההיטל ששולם ללא הסמיכה בחוק.

לאחר שהתובעת סיימה את בניית הפרוייקט, וקיבלה אישור איכלוס (טופס 4) בשנת 2014 (ראו בעדות הגב' זוהר עמ' 29 לפרוט' ש' 11), הוגשה על-ידה תביעה זו להשבת היטל השצ"פ, שעל-פי הטענה שולם על-ידה ביתר, שכן במועד הרלבנטי עריית אשדוד לא היתה מורשית לגבות היטל שצ"פ בגין המקרקעין.

דיון והכרעה טרם הדיון המשפטי יש להדרש למספר היבטים עובדתיים, ובהם - האם ידעה התובעת, עובר לחתימה על כתב ההיתחייבות, כי הדרישה לתשלום היטל השצ"פ היא לכאורה בלתי חוקית, ובהתאם בכוונתה לתבוע השבה, לאחר שתקבל את היתר הבנייה; האם הביעה התובעת מחאה כלשהי בדבר דרישת הערייה כי תשלם היטל שצ"פ, אף שלטענתה הערייה לא היתה מוסמכת לכך עפ"י חוק; האם כתב ההיתחייבות נחתם תחת אילוץ או כפייה.

אני לא זוכר בדיוק אם אמרנו את זה שאנחנו נתבע או לא, יחד עם זה על פי הנהליים שלנו שאנו מקבלים את החיוב באגרות, שזה לאחר היתר הבנייה, אנו מעבירים את זה למומחים שיבדקו את התעריף ואם הם חושבים שהוא שגוי אנו תובעים.

...

אינני מקבל טענה זו, והתובעת לא הציגה כל אסמכתא שתבסס טענה זו. להשקפתי, ככל שעיריית אשדוד היתה מסרבת לייתן בידי התובעת היתר בנייה, קודם כניסתו לתוקף של חוק העזר, היתה זו החלטה סבירה ולגיטימית, ואף מתחייבת בנסיבות העניין.

סוף דבר התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסכום של 75,000 ₪.

שם נטען לגבייה ביתר של היטל שצ"פ עקב טעויות עובדתיות בתחשיב שהיווה את הבסיס לתעריפים שנקבעו בחוק העזר שם. בעיניין עזר קבעתי גם כי קבלת העירעור בעיניין פייסחוב מלמד כי בית המשפט העליון לא קיבל את קביעת כב' השופט רניאל כי פסק דין אלפריח לא קבע שאין לבית המשפט לעניינים מינהליים סמכות לידון בתובענה ייצוגית להשבת סכומים שנגבו על פי תעריף שהסתמך על הנחות שגויות מבחינה עובדתית.

...

על כן נוכח הלכת אלפריח אין מקום לתקיפה עקיפה ודין בקשת האישור להידחות על הסף".

אני סבורה כי נוכח הלכת אלפריח הרי שדין התובענה שלפניי להידחות מאותם טעמים שפרטתי בהחלטותיי בעניין הרוש ובעניין עזר שהובאו לעיל.

אשר על כן התובענה נדחית.

התביעה לפניי בקשת הערייה לסילוק על הסף של התביעה להשבת היטלי פיתוח, בגין שטח צבורי פתוח ("שצ"פ") וסלילה, שלטענת התובעת חויבה בהם, בגין מיזם בנייה שלה, לפי תעריפים מופרזים ושגויים.

על יסוד כל הפגמים הנטענים האמורים, שהתובעת מצאה בתחשיב הכלכלי שביסוד התעריפים של היטלי השצ"פ והסלילה אשר נקבעו בחוקי העזר – התובעת טוענת כי התעריפים מנופחים ומופרזים; ודורשת השבת הסכומים ששולמו על פיהם, מעבר לאלה שהיו צריכים להיקבע, בצרוף הצמדה וריבית רשויות.

בעניינינו, לעומת זאת, נטען להשבת חיוב כספי שגוי עובדתית, בהקשר שאין בו שקולי מדיניות אלא תחשיב עלויות בלבד [התובעת הפניתה ל-בר"ם 7701/16 עריית רחובות נ' הרמן (12.2.2017)].

...

לפיכך דין התביעה להידחות על הסף מחמת מניעותה של התובעת מלהשיג בדיעבד על תנאי המכרז, שאותם קיבלה על עצמה בהשתתפותה ובזכייתה בו. התובעת משיגה על חוקי העזר, שבהם נקבעו התעריפים אשר התובעת טוענת להיותם שגויים.

העולה מן המקובץ כי אפילו היו טענות התובעת מועלות בהליך מינהלי, כראוי – הן היו נדחות מטעמי סף מינהליים; וגם נדחות לגופן, בהיעדר הצבעה קונקרטית משכנעת על אי-חוקיות או על אי-סבירות בתעריפי ההיטלים הנדונים.

אפילו הייתה התובעת מעלה טענות אלה בעתירה מינהלית – היה דינה להידחות; הן מטעמי סף של שיהוי וחוסר ניקיון כפיים, הן בהיעדר טענה מבוררת כי בחוקי העזר הנדונים, ובאופן שבו התעריפים הקבועים בהם מכלכלים את הפיתוח העירוני, יש משום אי-חוקיות או אי-סבירות.

התביעה נדחית.

בבקשת האישור (שהתייחסה כאמור לשלוש טעויות) מסכם ב"כ המבקש את "השפעת הטעויות העובדתיות בתחשיב (מונה מכנה) על תעריפי השצ"פ" ומבקש כי יקבע כי תוצאת התיקונים היא הפחתה של תעריפי ההיטל לשטח קרקע בשיעור של 17% ולרכיב הבנוי בשיעור של 22%.

בקשה דומה לזו שלפניי הוגשה לשופט רניאל בת"צ 40229-07-17 מרק פייסחוב נ' עריית חדרה (12.5.19), לאחר שאישר תובענה ייצוגית שעניינה השבת סכומים שנגבו ביתר בגין היטל שמירה שנקבע לפי תחשיב שגוי.

אמנם, בעיניין הרמן הוגשה בקשה לדחייה על הסף של התובענה בעקבות הילכת אלפריח ודחיתי אותה בהחלטה מיום 11.6.19 בנימוק שבתובענה לא נתקפת סבירותו או חוקיותו של ההיטל.

...

לאור כל האמור אני קובעת כי הטעויות הנטענות בתחשיב, אשר באו לידי ביטוי בשיעור ההיטל הקבוע בחוק העזר, הן חלק בלתי נפרד מחוק העזר.

על כן נוכח הלכת אלפריח אין מקום לתקיפה עקיפה ודין בקשת האישור להידחות על הסף.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני מקבלת את בקשת המשיבה ודוחה את הבקשה לאישור תובענה ייצוגית על הסף.

בעקבות כך שלחה הערייה למערערת דרישות לתשלום אגרות והיטלי פיתוח בסך כולל של כ-14.5 מיליון ש"ח, מתוכם כ-11 מיליון ש"ח בגין היטלי סלילה ושצ"פ. המערערת שילמה את הסכומים שנדרשו, אלא שלטענתה, בעקבות בדיקה שערכה התברר לה כי היטלי הסלילה והשצ"פ נגבו ביתר על סמך תחשיב כלכלי שגוי שעל בסיסו נקבעו התעריפים.

משכך, אין מדובר בעתירה נגד סבירות שיקול הדעת המנהלי, כי אם בתביעה להשבת כספים שנגבו בנגוד להוראות חוק העזר ותכלית ההיטלים, וזאת עקב טעויות עובדתיות שנפלו בתחשיב שהובילו לגביית יתר.

בהמשך לכך הוגשה הבהרה שבה חידד היועץ המשפטי לממשלה והבחין בין שני סוגי טענות: האחד – טענות התוקפות חקיקה, את ההיטל בכללותו, את הליך התקנתו ואת עצם הסמכות לגבותו – שמקומן להתברר בפני בג"ץ או הערכאה המינהלית המוסמכת; והשני – טענות שנועדו להשיג על יישום הכללים שנקבעו בחוקי העזר, לרבות "מקרים של שגיאות חיוב שונות, אך גם מקרים מובהקים מהם עולה כי יישום חוקי העזר ברכיבים ספציפיים בטעות יסודו או שמדובר אך בכפל גביה שהנו בלתי חוקי וכאשר אין מניעה להפחית רכיבים אלה באופן ישיר מחישובו של ההיטל עצמו" – שמקומן להתברר ביתר הערכאות.

...

לבסוף, בית המשפט הוסיף כי אף אם היתה המערערת מעלה את טענותיה במסגרת עתירה מינהלית (להבדיל מתביעה אזרחית), דינה של זו היה להידחות, אם מחמת שיהוי – משום שלא השיגה על ההיטלים בסמוך למועד שבו חויבה; אם מחמת חוסר ניקיון כפיים – לנוכח התכחשותה של המערערת לתנאי המכרז שבו זכתה; ואם לנוכח העדר טענות מבוררות להיותם של התעריפים בלתי סבירים, העדר מחלוקת כי אלה נקבעו לאחר עבודת מטה מסודרת, ואי הצבעה על פגמים בקביעות העירייה ובאופן הטלת החיוב שנקטה.

אוסיף ואציין כי אני סבורה כי יש טעמים טובים לדברים שלעיל גם במישור המשפט הרצוי.

ההלכה הפסוקה קבעה בהקשר זה כי אין לאפשר תביעות הצהרתיות חלקיות ללא חלק אופרטיבי כאשר סביר להניח שבית המשפט יזדקק להליכים נוספים כדי ליישב את הסכסוך בין הצדדים (ראו רע"א 84/98 צעד בריא נ' Ensograph Belgium NV (11.3.1998).

לאור כל האמור לעיל ובכפוף להערות שצוינו על ידי, אני מסכימה כאמור לתוצאת פסק דינו של השופט עמית.