מאחר והעדה לא שוחררה על ידי, למרות בקשתה, ומאחר והעדה לא התייצבה בהמשך לדיון, ובנסיבות כמתואר הכריזה ב"כ מאשימה בשלב זה - "אלו עדי".
פרשת ההגנה:
הנאשם כפר באחריות לתאונה, וטען כי התאונה הייתה בלתי נמנעת מבחינתו מאחר ולטענתו סינוור במפתיע מאחור, ואיבד יכולת לראות את הכביש שלפניו, זאת סמוך לעיקול שמאלה בכביש.
תימוכין נוספים לגירסת ההגנה מצאתי במחדלי חקירה עליהם מצביע הסניגור המלומד ובמיוחד בעובדה כי טענת ההגנה האפשרית שהעלה הנאשם בעיניין הסנוור כלל לא נבדקה, לא נשלח בוחן לזירה בנגוד לנוהל את"ן (ת/8) המחייב יציאת בוחן לתאונה מסוג זה בתוך 72 שעות מההודעה עליה, התיק לא הוצמד בכל שלב לבוחן תאונות דרכים, המישטרה לא פעלה לאיתור עדת הראייה הולכת הרגל הנוספת שעמדה בתחנת האוטובוס, למרות שדבר קיומה היה ידוע מהרגע הראשון (ולראייה התייצבה בביהמ"ש באיחור ניכר כעבור יותר מ- 3 שנים).
...
סיכומו של דבר אני מזכה את הנאשם מחמת הספק, גם בגרם החבלות של ממש, אשר היה מזוכה מהם מחמת ספק זה, גם אם היה נמצא על ידי חייב באחריות לתאונה.
בשים לב לגרסתו האמינה של הנאשם הנתמכת בגרסת רעייתו שמצאתיה אמינה לא פחות, לאור הרושם המהימן שהותירו בי בעדויותיהם מעל דוכן העדים, וכן בהתחשב בחוות דעת מומחי ההגנה, הבוחן מר קוסטיקה, המחזקת את טענת הסנוור, וד"ר ליברטי, המטילה ספק בחבלות של ממש, אני קובע כי עלה בידי הנאשם בניהול הגנתו להרים את הנטל המוטל עליו, ולעורר ספק בגרסת המאשימה, ספק שהוא ברמה שמעל "ספק סביר".
אין בכל העדים שהעידו מטעם המאשימה כדי לסתור את גרסת הנאשם או כדי לשפוך אור על הנסיבות שהביאו לאירוע התאונה, ומשכך אין מנוס אלא מלקבוע כי נטל ההוכחה בתיק זה לא הורם כדבעי על ידי המאשימה.
סיכומו של דבר הוא כי אני מורה על זיכויו של הנאשם מחמת הספק בכל עובדות כתב האישום (המתוקן).