שגה בית הדין באופן פרשנותו של חוק ההגנה, וביתר שאת שעה שלא היתחשב באופייה הצבורי של כי"ל כמעסיקה, ובעניין הייחודי שיש לציבור בה. לטענתו, תוצאה זו מנציחה היתנהלות לא תקינה על ידיה, והמסר המועבר לעובד הוא כיצד עליו שלא לנהוג עת נחשף לפגמים העולים כדי חשש לשחיתות, דבר המהוה פגיעה קשה בתכלית החקיקה ובציפייה מעובדים להגיש תלונות על כשלים, הפרת חיקוק ו/או פגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין במקום עבודתם.
מתן פסק דין בפרשה כה סבוכה ורוויה פרטים ואירועים, ללא היתרשמות ישירה של נציגי הציבור בפרט בשעת משבר נגיף הקורונה, ובתוך פרק זמן כה קצר, אינה סבירה ואף מהוה פגם היורד לשורשו של ההליך, המחייב היתערבות בה וייתכן אף שאת ביטולה, שכן לטענתו, פסק דינו של בית הדין קמא ניתן למעשה על ידי הרכב שלא דן בתובענה, ומשכך מנוגד לדין.
תשובת כי"ל לערעור העובד
מנגד טוענת המעסיקה כי יש לדחות את ערעור העובד מהנימוקים הבאים:
אין עילה להתערבות בפסק דינו של בית הדין קמא, שכן מדובר בפסק דין המושתת על קביעות עובדתיות, מבוסס ומנומק היטב, וזאת לאור היתרשמותו של בית הדין מהעדויות שנשמעו בפניו.
קל וחומר, לטענתו, לעניין פסיקת הוצאות המשפט אשר נתונה לשיקול דעתו של בית הדין קמא שהתרשם באופן ישיר ובלתי אמצעי, ולקח בחשבון את מכלול השיקולים בפסיקתו זו שאין ערכאת העירעור נוטה להתערב בשיעור ההוצאות שנפסקו, ובעניינינו, אין מקום לחרוג מכלל זה.
שלא כטענת החברה ומנהליה, ההליך נוהל על ידי העובד בצורה ראויה וכדין, תוך ציות מוחלט להוראותיו של בית הדין קמא, ולראיה פסק הדין אשר נעדר ביטוי כלשהוא להתנהלות הנטענת על ידיהם.
...
תשובת כי"ל לערעור העובד
מנגד טוענת המעסיקה כי יש לדחות את ערעור העובד מהנימוקים הבאים:
אין עילה להתערבות בפסק דינו של בית הדין קמא, שכן מדובר בפסק דין המושתת על קביעות עובדתיות, מבוסס ומנומק היטב, וזאת לאור התרשמותו של בית הדין מהעדויות שנשמעו בפניו.
בהתייחס לאירוע ההרעלה, נקבע על ידי מומחים חיצוניים בתחום הפיקוח על המזון שמקור התחלואה לא היה במזון שהוגש על ידי קבלן ההסעדה, אולם העובד, בסירובו, להמשיך ולעבוד עם קבלן ההסעדה, חרף הניסיונות לפייס אותו, הכשיל את האפשרות שימשיך בתפקידו, וכלשונו של בית הדין קמא: "בנסיבות אלה, שבהן קשורה הנתבעת בהתקשרות עם קבלן ההסעדה מקובלת עלינו עמדת הנתבעים כי בסירובו לשתף פעולה עם קבלן ההסעדה, הוציא התובע עצמו מהתפקיד אליו התקבל – מנהל תחום ההסעדה".
כי"ל מדגישה בטענותיה שמדובר בקבלן המספק את המזון בכל מערך ההסעדה בכל אתרי החברה, בעלות של עשרות מיליוני שקלים בשנה, בנושא חשוב ביותר שצריך לפעול ללא הפרעה.
בהתייחס לעמדת התובע אציין כי מכח סעיף 14 לחוק בית הדין לעבודה, נציגי הציבור ששמעו את הדיון אינם רשאים לסיימו עקב סיום כהונתם ועל כן אין מנוס ממינוי נציגי ציבור אחרים לצורך המשך שמיעת ההליך.
להסרת ספק, אין בכוונתנו לקבוע כי כל אימת שלא ניתנת החלטה מסודרת של המותב החדש בדבר הדרך בה ימשך ההליך יש לראות בכך פגם היורד לשורשו של ההליך, אך שוכנענו שכך הוא בנסיבות מקרה זה בהתחשב בכך שהעובד הביע התנגדות מפורשת בזמן אמת למתן פסק דין על ידי מי שלא שמע את העדויות.
לטעמנו, מצב דברים זה, מביא לתוצאה ולפיה אין מנוס מביטול פסק הדין והחזרת התיק לבית הדין האזורי על מנת שיפעל בהתאם לאמור להלן.
בהקשר זה, נזכיר את פסק דינו של בית המשפט העליון בבג"ץ 4057/00 ישקר בע"מ – בית הדין הארצי לעבודה ואח' פ"ד נ"ה (3),734 אשר הורה בחלוף קרוב ל -20 שנה מפרוץ הסכסוך, על החזרת התיק לבית הדין האזורי, תוך מתן הנחייה למנות מותב חדש, נוכח העובדה שבית הדין האזורי, אשר פסק במותב קטוע, היה כבר נעול בדעתו נוכח קביעותיו באותו עניין ואף אנו נלך בדרך זו.
סוף דבר - התיק יוחזר לנשיא בית הדין האזורי בבאר שבע, אשר ימנה מותב חדש (השופט טוינה כבר פרש מכהונתו).
