]
שלילת פצויי פיטורים - אימתי ומהם השיקולים – סעיף 16 לחוק פצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 (להלן: "חוק פצויי פיטורים") קובע כך: "לא יהיה עובד זכאי לפיצויים או יהיה זכאי לפיצויים חלקיים בלבד, הכל לפי הענין, אם פוטר בנסיבות, שעל פי הסכם קבוצי החל על המעסיק והעובד – ובאין הסכם כזה, על פי ההסכם הקבוצי החל על המספר הגדול ביותר של העובדים באותו ענף – מצדיקות פיטורים ללא פיצויים או בפיצויים חלקיים בלבד". סעיף 17 לחוק פצויי פיטורים, שעניינו פיטורים ללא פיצויים מכוח פסק דין, ממשיך וקובע כדלקמן: "בענף העבודה שאין בו הסכם קבוצי, רשאי בית הדין האיזורי לעבודה לקבוע שפיטוריו של עובד היו בנסיבות המצדיקות פיטורים ללא פיצויים או בפיצויים חלקיים שיקבע; בדונו בענין זה יונחה בית הדין האיזורי לעבודה על פי הכללים שבהסכם הקבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים".
בהתאם להלכה הפסוקה, הנטל להוכחת קיומן של נסיבות המצדיקות שלילת או הפחתת פצויי פיטורים מוטל על המעסיק, וכמפורט להלן[footnoteRef:37]: "מעביד הטוען כי בנסיבות הפיטורים אין לשלם פצויי פיטורים או שיש להפחיתם חייב להביא טענתו זאת במסגרת ד' אמות של סעיף 16 לחוק ... אין לידרוש מהעובד שהוא יוכיח כי לא היתקיימו תנאים לשלילת זכותו. הלכה יסודית בסדר דין ובדיני ראיות היא, כי הטוען לקיום יוצא מהכלל, עליו נטל ההוכחה כי היתקיים התנאי לסטייה מהכלל". בפסיקה אף נקבע כי שלילת פצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת נעשית במשוּרה ובמקרים קצוניים בלבד, והטעם לכך הוא שהפיטורים עצמם נתפסים כעונש בפני עצמו[footnoteRef:38].
]
- דוגמה שלישית – בעדותו הסכים רונן, כי התובע 1 פיטר קיבל גמול שעות נוספות גלובאליות, גם אם הוא לא עבד אותן בפועל, וכי גמול זה לא נוכה משכרו של התובע 1 פיטר, גם אם הוא נעדר מהעבודה[footnoteRef:90]: "... המשכורת כהגדרתה בסעיף 4.1 לעיל כוללת גמול גלובאלי בעד עבודה של 25 שעות נוספות, והעובד יהיה זכאי לקבל גמול כאמור גם אם לא יעבוד בפועל את מלוא השעות הנוספות המוגדרות לעיל"[footnoteRef:91]).
...
בסופו של דבר, מדובר בנסיבות חמורות וקשות, שמצדיקות ביחס לרכיבי התביעה הרמת מסך חלקית ובאשר לכלל התשלומים הפנסיוניים[footnoteRef:216].
]
במקרה שלפנינו, אנו סבורים כי כלל הנסיבות שצוינו עד כה תומכות בהרמת מסך, אך כזאת שהיא חלקית (וכן חיוב אישי חלקי), ובכל הקשור לתשלומים הפנסיוניים בכללותם.
]
סוף דבר
לסיכום – לאור כל האמור לעיל, דין התביעה להתקבל ברובה הגדול, ועל הנתבעת לשלם לתובעים את הסכומים הבאים, כדלקמן –
- לתובע 1, פיטר שיינקמן – פיצויי פיטורים בסך של 62,459 ₪; תגמולי מעסיק בסך של 40,172 ₪; ותגמולי עובד (שנוכו מהשכר ולא הועברו לקרן הפנסיה) בסך של 30,301 ₪; הפרשי שכר בסך של 12,438 ₪; דמי הבראה בסך של 3,685 ₪; פדיון חופש בסך של 5,488 ₪; פיצוי בגין הפרת הוראות חוק הגנת השכר בסך של 3,000 ₪.
