טענת היעדר סמכות מקומית בתביעה בבית הדין האזורי לעבודה

כבוד השופטת בר"ג הירשברג שבה על החלטתה בעיניין יופה וציינה כי "תמימי דעים אנו עם המדינה כי העובדה שמרבית מטות משרדי הממשלה ממוקמים בירושלים אין פרושה שיש לקרוא אל תקנה 4 את האפשרות להגיש כל הליך לבית הדין האיזורי בירושלים רק מטעם זה". (דגש ש.ש.) בתקנות בית הדין ובפסיקה לא נעשתה כל הבחנה בין תביעה לזכויות הנובעות מקיומם של יחסי עבודה לבין תביעה בעיניין מכרזים, לעניין הסמכות המקומית.

עוד נקבע כי במקרים חריגים ויוצאי דופן בלבד, רשאי בית הדין לקבוע, בהחלטה מנומקת, כי ההליך יימשך לפניו, למרות העידר סמכות מקומית.

...

עוד הפנו הנתבעות להחלטת כבוד הנשיא, השופט אייל אברהמי בסע"ש 31998-02-16 פלונית נ' מדינת ישראל לפיה גם בתביעות נגד המדינה נדרשות זיקות גיאוגרפיות מסוימות, ואין לאפשר לתובע להגיש את התביעה לכל בית דין שיחפוץ לפי שיקול דעתו.

נוכח כל האמור לעיל, הגם שמדובר בתביעה כנגד המדינה, אין לבית הדין בירושלים סמכות מקומית לדון בהליך.

נוכח כל האמור לעיל, לבית הדין בירושלים אין סמכות מקומית לדון בהליך.

זוהי החלטה בטענות הנתבע בדבר העידר סמכות, הן העניינית והן המקומית; לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין טענת העידר הסמכות העניינית להדחות, בעוד דין טענת העידר הסמכות המקומית להיתקבל.

לשיטתו של הנתבע, תובענה שעילתה חוזה ליצירת יחסי עבודה, הפסקתם ועצם קיומם, נתונה לסמכותו הייחודית של בית הדין האיזורי לעובדה.

במקרה שלפניי, טענת הנתבע היא, כי די בכך שנטען ע"י התובעת כי הוא הפר התחייבות לעבוד ברשויות המקומיות אותן היא "מחשיבה" לצורך התכנית, כדי להקנות סמכות שיפוט עניינית לבית הדין האיזורי לעבודה.

סיכום ומסקנות מסקנתי היא, כאמור, כי בית משפט השלום הוא המוסמך לידון עניינית בתובענה זו. לצד זאת, הסמכות המקומית לידון בתובענה נתונה לבית משפט השלום במחוז מרכז, בשים לב למקום מגורי הנתבע ובהיעדר חלופה אחרת רלוואנטית.

...

זוהי החלטה בטענות הנתבע בדבר העדר סמכות, הן העניינית והן המקומית; לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין טענת העדר הסמכות העניינית להידחות, בעוד דין טענת העדר הסמכות המקומית להתקבל.

עוד הוסיף הנתבע טענות סף, אשר הכרעה בחלקן היא מושא החלטתי זו. לפי טענת הסף הראשונה, בית משפט זה נעדר סמכות עניינית לדון בתובענה.

על כן, דין טענת הנתבע להעדר סמכות עניינית להידחות.

סיכום ומסקנות מסקנתי היא, כאמור, כי בית משפט השלום הוא המוסמך לדון עניינית בתובענה זו. לצד זאת, הסמכות המקומית לדון בתובענה נתונה לבית משפט השלום במחוז מרכז, בשים לב למקום מגורי הנתבע ובהעדר חלופה אחרת רלוונטית.

על כן, אני מורה על העברת התובענה למחוז מרכז.

לאחר שהוגש כתב התביעה בבית הדין האיזורי בתל-אביב, הועבר ההליך לבית דין זה בשל העדר סמכות מקומית, ולטיפולו של אב"ד. בתוך כך, הוגש כתב ההגנה וכתב תשובה, ונערך דיון מוקדם ביום 6.12.2022, כשלאחריו הוגשו תצהירי התובע.

במהלך האישפוז עבר התובע צינתור; - ביום 16.11.2014 הגיש התובע תביעה לנתבע לתשלום דמי פגיעה ולהכרה באוטם שריר הלב שאותו הוא עבר בחודש 7/2009, כאמור לעיל, ובגין תאונת העבודה מיום 8.7.2009; - ביום 5.2.2015 נדחתה תביעת התובע על ידי הנתבע; - ביום 31.1.2016 הגיש התובע תביעה לבית הדין האיזורי לעבודה על החלטת הנתבע, שנידונה במסגרת ב"ל (ת"א) 60472-01-16 (להלן: "הליך ההכרה"); - ביום 16.6.2020 ניתן פסק דינו של בית הדין האיזורי בהליך ההכרה, אשר הכיר באוטם שריר הלב שעבר התובע בחודש 7/2009 כתאונת עבודה מיום 8.7.2009.

...

גם איננו מקבלים את ההנחה העובדתית של התובע, כי עד מועד זה לא נרשם בפירוש "אוטם" במסמכים הרפואיים, היות שקיימים מספר מסמכים רפואיים מהשנים 2014-2010 שם מצוין כי התובע עבר אוטם לבבי.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, דין התביעה להידחות.

אנו מקבלים את עמדת הנתבע, כי התובע זכאי לגמלה רק החל מיום 1.11.2013 ואילך, לאור הוראות סעיף 296(ב) לחוק הביטוח הלאומי.

טענות התובעת - המשיבה באשר לטענת חוסר הסמכות המקומית – התביעה הוגשה מכח סעיף 24 (א) (1ד) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט – 1969 (להלן – "חוק בית הדין לעבודה") ומדובר ב "כל הליך אחר" והתקנה הרלוואנטית לענייננו היא תקנה 3 (א) (11) לתקנות בית הדין לעבודה, שקובעת כי מקום השיפוט הוא כדלקמן: "בכל הליך אחר – בית הדין האיזורי אשר באיזור שיפוטו נמצא מקום עבודתו או מקום מגוריו של התובע או מרכז מפעלו של הנתבע ואם הנתבע הוא תאגיד – משרדו הרשום". זאת אומרת שעמדה לתובעת הזכות לבחור האם להגיש את התביעה לבית הדין אשר באיזור שיפוטו נמצא מקום עבודתה (בעיר הרצליה) או בבית הדין שבאיזור שיפוטו נמצא מקום מגוריה (בעיר נתניה).

לכן ברור כי הערכאה המתאימה לידון בתיק היא בית הדין האיזורי לעבודה בבת ים. באשר לטענות הנתבעת לעניין העידר סמכות עניינית – לבית הדין לעבודה יש סמכות ייחודית לידון בתביעות לשון הרע בין עובד למעסיק גם לאחר שיחסי העבודה התנתקו.

...

נביא את הודעת הדוא"ל במלואו: "אני מאשרת כי המורה אורלי אמיתי עבדה בבית הספר כמחנכת וקיבלה תפקיד נוסף זמני כרכזת תכנית מובילי פדגוגיה לצערי אורלי חרגה מסמכותה ונתפסה על ידי בזיוף חתימתי ולקחה שעות של רכזת אחרת לכיסה בשל כך היא הועברה מביהס לבית ספר אחר מפקח ביהס גבי אמסלם יודע על מעלליה וכן ממונים נוספים. בברכה עליזה בטש מנהלת בית הספר". טענות הנתבעת - המבקשת אין לבית הדין סמכות עניינית לדון בתביעה.

סוף דבר: בית הדין לעבודה הוא בעל הסמכות העניינית והמקומית לדון בתובענה בעילת לשון הרע בגין הודעת הדוא"ל ששלחה הנתבעת לגרוש של התובעת ביום 15.12.21.

טענת הנתבעת להעדר עילה תביעה נדחית גם היא.

חרף דחיית הבקשה אנו קובעים ששאלת ההוצאות תלקח בחשבון בתום ההליך.

האם יש להעביר את הדיון בתביעה לבית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב, מחמת העדר סמכות מקומית לבית הדין האיזורי בחיפה – זו השאלה שלפנינו.

אמירה דומה נאמרה בעיניין בסול, אף שם, בשל עבור זמן רב מהגשת התביעה ועד להעלאת טענת העידר סמכות.

...

בענייננו: לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי אף שהסמכות המקומית שייכת לבית הדין בתל אביב, יש להמשיך את שמיעת ההליך בבית הדין בחיפה.

אשר על כן, משיקולי יעילות, חיסכון בזמן, בשים לב לכך שיש עומסים בבית הדין בתל אביב והעברת הדיון לשם תביא לדחיית ההליך למועד רחוק, החלטתי כי ראוי להשאיר את הדיון בבית הדין בחיפה.

על כן, הבקשה נדחית, בשים לב לכלל הנסיבות אין צו להוצאות.