טענת הועדה כי אתר הפסולת אינו סביבתי

תמ"א 1 אושרה לתוקף בשנת 2011, שנים לאחר תיקון 43 לחוק ומנוסח הסעיף עולה כי המחוקק לא מצא לנכון לבדל ולייחד את ההוראה בדבר הוספת שימוש של תחנת מעבר ואתר השבה רק לתכניות "מודרניות". על יסוד זאת קבעה המועצה הארצית: "משאלה פני הדברים, עולה כי הועדה המקומית – מחוזית (רשות הרשוי – ז.ב.) והועדה המחוזית פעלו ליישום הוראות תמ"א 1 והגשמתה בדבר "הקלה" באישור תחנות ואתרי השבה של פסולת.

הוועדה המחוזית קבעה כי בנסיבות הענין, חלופת השפד"ן היא החלופה המתאימה בשל "יתרונות החלופה בהיבטים תפעוליים, התאמה לשימושי קרקע קיימים, זמינות הקרקע וזמינות סטאטוטורית. החלופה קיבלה התאמה נמוכה יחסית בקריטריונים של התאמה לייעודי קרקע מאושרים וערכי טבע, בשל מיקומה הקרוב יחסית לחוף הים [...] אך גם בקריטריונים אלו יש לציין כי החלופה ממוקמת בצמידות דופן למיתקני תשתית קיימים ובתחום מאושר סטאטוטורית להקמת מתקנים הנדסיים. בשל סיבות אלו נבחרה חלופת השפד"ן כמתאימה ביותר לקידום אתר פסולת באיזור המרכז." המועצה הארצית אימצה מסקנה זו. המועצה הארצית היתה ערה לכך שבכל הנוגע להצגת חלופות מאקרו התבקש היזם להציג את העבודה שנעשתה על ידי ועדת המכרזים אגב פירסום המיכרז ובחינת גורמי המדינה במסגרת גיבוש המיכרז אתר מתאים להקמת המתקן, והניח (ובצדק) כי במסגרת המיכרז ביקשו גורמי המדינה ממשרד האוצר וממשרד להגנת הסביבה לאתר את האתר המתאים ביותר להקמת המתקן.

המיקום שנבחר הוא במיתחם המיועד למתקנים הנדסיים והוא נבחן ואושר על ידי המשרד להגנת הסביבה שגם אישר את התסקיר שנערך על ידי היזם ותומך בפרויקט וזאת בהבדל מענין אורלב אליו מפנות העותרות שם המשרד להגנת הסביבה היתנגד להקמת המתקן בין השאר משום שהמסמך הסביבתי לא הושלם בהתאם לדרישתו ובשל ההשפעה הסביבתית שמשרד ההגנה על הסביבה סבר שתהיה למיתקן על הסביבה.

...

המועצה הארצית הגיעה למסקנה זו לאור טענת היזם והמומחים מטעמו שהגנרטורים אליהם התייחס המומחה מטעם העותרות, לצורך השוואה, אינם יכולים להוות ענין להשוואה וכן לאור עמדת המשרד להגנת הסביבה שאמון על שנושא.

הפרויקט עבר "סגירה פיננסית". לפני העמדת המימון להקמת המתקן בחנו הגורמים המממנים את כל ההיבטים הטכניים והכלכליים של הפרויקט ונתנו הסכמתם להעמדת מימון בגובה של כמיליארד ש"ח רק לאחר שהגיעו למסקנה שמדובר בפרויקט בעל איתנות כלכלית גבוהה.

סוף דבר אני דוחה את העתירה.

ועדת הערר דחתה טענה זו וקבעה כי "אף אם היינו רואים בתכנית רש/760 כתכנית מפורטת לצורך תמ"א/4/16, הרי שייעוד הקרקע אינו ייעוד ל'תעשייה לסוגיה', אלא ייעוד ל'איזור תעסוקה מסחר ובילוי' בו מותר שימוש לתעשייה מסוג מסוים. יתרה מכך, אתר מחזור הפסולת המבוקש בשימוש החורג הוא לא רק 'אתר טפול' אלא שלפי היחידה הסביבתית של רמת השרון הוא גם 'תחנת מעבר'. בנוסף ומעבר לכך, סעיף 22א(א) הנ"ל מסייג במפורש אפשרות זו וקובע כי תתאפשר רק "ככל ואין בתכנית המפורטת כוונה אחרת משתמעת". בעניינינו, כך קבעה ועדת הערר, משתמעת כוונה אחרת, שעה שבסעיף 4.1.1 לתכנית רש/760 נקבע במפורש כי לא תותר מכוחה הקמת מפעלים לשימושים המנויים שם ובהם גם "מפעלים לטפול בפסולת, ייצור חומרי ביניין". ועדת הערר דחתה גם את הטענה שתכנית רש/760 התכוונה לאסור שימוש קבוע לאתר פסולת אך לא שימוש זמני כפי שהתבקש, משאין הדבר עולה בקנה אחד עם לשון התכנית ועם תכליתה.

כפי שציינה ועדת הערר בהחלטתה "מחסור באתרי פסולת אינו יכול להצדיק מתן היתר שיכשיר את פעילותו של אתר הפסולת העומד בנגוד מוחלט לתכניות התקפות". בפרט, כאשר עסקינן בשימוש חורג בסטייה ניכרת.

יש לדחות טענה זו. סעיף 29(א) לתמ"א 16 המקורית קובע, כי אתרי פסולת קיימים שלא סומנו בתשריט תמ"א 16 המקורית לאותה מטרה, ימשיכו לפעול בשימוש חורג עד להפעלת אתר חלופי לאותו אתר קיים, עפ"י הוראות התכנית.

עוד טוענת הועדה המקומית, כי גם המלצת המשרד להגנת הסביבה היא שהאתר יסיים את פעילותו לחלוטין לא יאוחר ממועד איכלוס שכונת המגורים שממזרח לאתר.

...

בהחלטה מפורטת ומנומקת כדבעי (המחזיקה 20 עמודים) נדונו טענו העותרות אחת לאחת ונקבע, כי יש לדחות את הבקשה מחמת שהוגשה באופן שלא ניתן לאשרה כלל והיא כוללת גם בינוי המהווה סטייה ניכרת.

"בעוד שבחלקה 19 מצוי, כך לטענת העוררות, מפעל בטון - הבקשה להיתר לא כללה פירוט שממנו ניתן להבין שמבוקש שימוש שחורג למפעל בטון, אלא התבקש שימוש חורג ל'אתר למחזור פסולת'. ברי כי היה מקום לפרט שימוש זה במסגרת הבקשה והעדר הפירוט מהווה פגם יסודי בפרסום הבקשה." (עמ' 14) שנית, יש לדחות את הבקשה גם מהטעם שהיא סותרת את הוראות תמ"א/4/16 לפסולת מוצקה (התמ"א) - סעיף 8 בפרק ב' לתמ"א קובע כי "לא יוקם אתר פסולת אלא על פי תכנית מפורטת העומדת בהוראות תכנית זו". אין חולק כי אין תכנית מפורטת כנדרש, אלא שהעותרות טענו, כי ניתן ליתן היתר כמבוקש מכוח סעיף 22א(א) לתמ"א אשר מאפשר את הוצאת ההיתר גם בהעדר תכנית מפורטת, אם בתכנית מפורטת יועדו המקרקעין "לתעשייה לסוגיה". לטענתן, יש לראות בתכנית רש/760 שחלה על הקרקע, משום תכנית מפורטת כאמור.

מעבר לכך וביתר שאת, יש לדחות את העתירה בשל חוסר ניקיון הכפיים של העותרות בשל ניהול ההליך באופן לא הגון ולא נאות.

העתירה נדחית גם לגופה, משלא נמצא בהחלטה כל פגם המצדיק התערבות בה (ובכלל).

סוף דבר: העתירה נדחית.

באשר לטענות העותר כי הדיון בועדה המחוזית היתמקד בשאלה אם לאשר מטמנה או אתר טפול בפסולת ולא בדרך הגישה שאמורה לשרת את שתי המטרות טוענת הועדה המקומית כי הדרך אינה תכלית העומדת בפני עצמה אלא אמורה לשרת את העותר עצמו תוך פגיעה בקרקעות של פרטים רבים ובהיעדר הסכמה לאתר במתכונתו הנוכחית והתנגדות המשרד להגנת הסביבה לא קיים טעם בהתווייתה של דרך.

נטען כי הועדה לא גרעה את האתר אלא הביעה עמדתה כי יש לפעול בהתאם למדיניות הטיפול העדכנית בפסולת ואין מקום להשתמש בסמכותה לפי סעיף 64 או סעיף 28 לחוק התיכנון והבניה על מנת לכפות קידום ממושה של תכנית דרך שאינה תואמת למדיניות הטיפול העדכנית בפסולת.

...

בכל מקרה, כאמור, לא ניתן לקבל טענות העותר כי אין שינוי מדיניות של המשרד להגנת הסביבה או כי אין מדובר באתר הטמנה חדש ולכן יש לממשו, שכן טענות אלו עומדות בסתירה לדבריה של נציגת המשרד להגנת הסביבה בפני הוועדה המחוזית ולמכתב המשרד להגנת הסביבה שנמסר לוועדה המחוזית בעניין זה. אשר על כן, לאור המפורט לעיל, אינני סבור כי נפל בהחלטת הוועדה המחוזית מיום 15.04.19 פגם המצדיק התערבות ולכן העתירה נדחית.

אשר על כן העתירה נדחית, כל זאת מבלי לגרוע מהאמור לעיל בכל הנוגע להתנהלות הוועדה המקומית לאורך שנים, על כל המשתמע מהאמור.

בנסיבות העניין, ובשים לב לכל האמור לעיל, החלטתי שלא לחייב את העותר בהוצאות המשיבים.

המיכרז נערך על ידי ועדת מכרזים בין משרדית לפרויקטי BOT בתחום הטיפול בפסולת, בה חברים נציגי משרד האוצר ונציגי המשרד להגנת הסביבה (להלן – ועדת המכרזים או הועדה).

העותרת מפנה בטיעוניה לתאור המתקן במסמך שפורסם באתר האנטרנט של משרד האוצר (נספח 5 לעתירה).

גם ממסמך זה ניתן ללמוד כי מטרתו העיקרית של המתקן היא סילוק הפסולת מבלי שייוצר מפגע סביבתי, וכי הפקת החשמל היא בבחינת תועלת משנית.

בנסיבות אלה, ובשים לב לאמת המידה המצמצמת להתערבות בהחלטות ועדת המכרזים בעיניין נקוד הצעות, אין עילה להתערב בהחלטת הועדה גם בעיניין זה. בשולי עניין זה טענה העותרת, כי הועדה אפשרה לזירו, בפועל, לתקן גם את הצעתה הפינאנסית.

...

לא שוכנעתי מטענת העותרת כי מדובר בהבהרה בלבד, של עניין שלא הייתה חובה להבהירו קודם לכן.

דין טענה זו להידחות.

אין בידי לקבל טענה זו. מתיעוד דיוני ועדת המכרזים עולה כי הצעות המחיר נפתחו ביום 8.4.18, לאחר שתם שלב הניקוד של ההצעות הטכניות והפיננסיות (פרוטוקול ועדת המכרזים מס' 132).

לנוכח כל האמור, העתירה נדחית.

יצוין כי לועדת המכרזים הוגשו חוות דעת מומחים מטעמן של מציעות אחרות העומדות בסתירה לחוות דעתו של ד"ר ענבר, ואף הובאה לפניה עמדתו של מי שלקח חלק בהכנת החוברת האמורה - ד"ר חואניקו מרסלו, לפיה בטבלת ערכי הסף לא נקבע ערך סף לאסבסט.

במכתבו של סמנכ"ל חל"ת נתניה מיום 4.12.2016 שצורף להצעתה של הזוכה, נאמר כי על הזוכה לבצע באתר האמור "עבודות סילוק פסולת... כוללות כרייה, ניפוי, ערום ובצוע בדיקות למזהמים בקרקע ופינוי החומר המזוהם לאתר מורשה", וכי "נכון להיום, הקבלן ביצע פינוי קרקע מזוהמת לאתר מורשה בכמות של מעל 20,000 מ"ק. 'אישורי המנהל' שניתנו במסגרת ביצוע העבודות ע"י המשרד להגנת הסביבה, ניתנו לחל"ת אך אני מאשר שהקבלן הוא זה שמבצע את העבודות הללו ומפנה את הקרקע במסגרת המיכרז. כמזמין הפרויקט הריני לאשר כי הקבלן מבצע את העבודות לשביעות רצוננו, ולפי תנאי המיכרז ובלוחות הזמנים המתוכננים". למסמך זה צירפה הזוכה את שני "אישורי המנהל" שניתנו במסגרת פרויקט זה על ידי המשרד לאיכות הסביבה.

...

לחלופין טוענת העותרת כי עצם פרשנותה הסותרת של ועדת המכרזים בהחלטותיה הקודמות (בעת בחינת תנאי הסף ובעת החלטה לבחור בה), שבהן הכירה בניסיונה של העותרת, מלמדת כי לכל הפחות קיימות שתי פרשנויות סבירות לתנאי האמור, ובהן הפרשנות המוצעת על ידה, ולפיה די באזכור אסבסט בנספח שבחוברת, כדי להוביל למסקנה כי היא עמדה בתנאי הסף.

גם הטענה כי על הזוכה היה להציג פרויקט שהגיע לסיומו דינה להידחות.

טענתה של העותרת כי כדי לעמוד בתנאי הסף נדרשת המציעה להציג "פרויקט" שהגיע לידי סיום מלא אינה עולה בקנה אחד עם נוסח התנאי, ומכאן שצדקה ועדת המכרזים כשקבעה בהחלטתה כי "מספיק להוכיח כי הקבלן ביצע עבודה כזאת שההיקף הכספי או הכמותי הנדרש בסעיף 1.2 בוצע במהלך תקופה...". נוכח כל האמור דינה של הטענה בדבר אי עמידתה של הזוכה בתנאי הסף האמור להידחות.

סוף דבר העתירה נדחית.