טוען המבקש כי אין לצורך טענת ההודאה וההדחה, אין חובה להודאה מפורשת בעובדות וגם הודאה מכללא תחשב כהודאה המעבירה את נטל הבאת הראיות.
מוסיף המבקש וטוען כי טענת המשיב כי לא הבין נכונה את משמעות אופציית הרכישה או שעו"ד שערך את החוזה הטעיה אותו בנידון, אינה מהוה כפירה בעובדה כשלעצמה שבחוזה כלולה תנית אופציה בלתי מותנית על פי לשונה הברורה והמפורשת ולפיכך הוא נחשב כמודה בעובדה זו. עוד טוען הוא כי, לא די בבדיקה האם הנתבע הודה מפורשות בעובדות המהוות את עילת התביעה, אלא גם אם לא הכחישן מפורשות, או שהסתפק בכך שטען כנגדן טענות משפטיות, או אם טענותיו הן מסוג הודאה והדחה או טעות והטעיה שגם הן אינן נחשבות ככפירה בעובדות אלא הגנה המתבססת על טענות משפטיות כנגד עובדות הנטענות.
אכן, כטענת המבקש, ישנן נקודות רבות שבהן יש הודאה בטענות המשיב 1, אלא שבנוגע לטענות אלו, קבע בית המשפט קמא, כי לא מדובר בהודאה במלוא רוחב היריעה, ולכן לא קיבל את טענת המבקש להעברת נטל הראיה על המשיבים.
...
בית המשפט קמא דחה את הבקשה תוך שקבע בהחלטה מושא בקשת רשות ערעור זו, כי:
"על פי הדין, על מנת שייקבע שיש הודאה והדחה, צריך להודות בעובדות המשמשות בסיס לתובענה. בעניינו הנתבע כופר במרביתן של העובדות. כך למשל כפי שציין ב"כ התובע בתשובתו לתגובת הנתבע לבקשה, ובצדק ציין זאת לטעמי , שלמשל לטענה לא הבנתי את החוזה, לא הבנתי את משמעות האופצייה, יש אספקטים עובדתיים. כפי שאף אני הבנתי טענה זו, הנתבע טוען שלא הבין על מה חתם והטענה משליכה ומצטרפת ליתר טענותיו בגין הוא מבקש לדחות את טענות התובע בדבר זכותו למימוש האופצייה. כאמור לעיל, והדבר ניכר מכתבי הטענות המפורטים שהגישו הצדדים, דומה לכאורה שאין הסכמה כמעט על שום דבר בתיק זה, הן בהיבט העובדתי והן בהיבט המשפטי. אשר על כן החלטתי לדחות הבקשה."
במסגרת בקשת רשות הערעור, טוען המבקש כי החלטת בית משפט קמא בטעות יסודה, שכן המשיב 1, הודה בכל העובדות המהוות את עילת התביעה בין אם במפורש ובין אם מכללא, כך למשל טען כי אין בטענת המשיב לחוסר הבנה של סעיף האופציה ובריבוי טענותיו בכתב ההגנה כדי לשלול הודאתו.
ואכן, די בספק עובדתי ולו בפלוגתא אחת מהפלוגתאות שבמחלוקת שלא להיעתר למבוקש.
לאחר שעיינתי בתיק קמא, אף אני סבור שענייננו בהודאה מלאה בכול יריעת המחלוקת המצדיקה את העברת הנטל כפי שביקש המבקש.
לפיכך, אני מורה על דחיית הבקשה.
