טענת הגנה מן הצדק לפי סעיף 149 לחסד"פ

הונחה לפני טענה מקדמית לביטול כתב האישום, מכח טענת הגנה מן הצדק, לפי סעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי, תשמ"ב-1982.

...

הכרעה: לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים, אני סבורה שיש לדחות את הטענה המקדמית שהעלתה ההגנה, מהטעמים שהוזכרו על ידי המאשימה.

לפיכך, הטענה המקדמית לביטול כתב האישום מכח טענת הגנה מן הצדק, נדחית.

לפני בקשות לביטול כתב האישום בשל טענת הגנה מן הצדק, לפי סעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי, התשמ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ") וכן בקשה לחזרה מהודאה לפי סעיף 153(א) לחסד"פ. העובדות המדובר במי שהורשעו, על פי הודאתם במסגרת הסדר טיעון, בעובדות כתב אישום מתוקן בבצוע עבירות של שימוש במקרקעין בלא היתר כדין ובסטייה מתוכנית – עבירות לפי סעיפים 204(א) ו-(ב) לחוק התיכנון והבנייה התשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק התיכנון והבנייה"); למבקש 1 בצרוף סעיפים 208 (א)(2), (4)(6) ו-(7) לחוק ולמבקש 2 בצרוף סעיפים 208 (א)(2)(3) ו-(4) לחוק.

...

בנסיבות אלה, הבקשה לחזרה מהודאה, נדחית.

על כן, הטענה בדבר אכיפה בררנית נדחית, בהיעדר הצגה ולו של ראשית ראיה המלמדת על קיומה של אכיפה בררנית.

לאור כל האמור, הבקשות נדחות.

סעיף 140(10) לחסד"פ - הגנה מן הצדק עוד העלתה ההגנה טענת הגנה מן הצדק ולפיה בחלק מן האישומים מוזכרים גורמים נוספים פרט לנאשמים אליהם מתייחס האישום ואלה לא הועמדו, או שלא ברור אם הועמדו, לדין, דבר העלול לבטא נקיטה בקוו של אכיפה בררנית כלפיהם וקיפוחם מול אותם אחרים.

טענת הגנה מן הצדק הוכרה בפסיקה, ובהמשך עוגנה בסעיף 149(10) ל-חסד"פ. המבחנים להחלת דוקטרינת ההגנה מן הצדק נקבעו עוד ב-ע"פ 2910/94 יפת נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2), 221, שוכללו בע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' בורוביץ' פ"ד נט(6), 776, עוגנו כאמור בסעיף 149(10) לחסד"פ ופורשו בפסיקה עניפה, וראה למשל רע"פ 1611/16 מדינת ישראל נגד יוסי יוסף ורדי (נבו, 31.10.2018) פסקות 55-62 ואת ספרו המקיף של ישגב נקדימון, הגנה מן הצדק (מהדורה שלישית, 2021).

...

הוסיפה וטענה ההגנה כי גם אם לגישת המאשימה אין הבדל בין שני המינוחים, היה עליה לבחור חלופה עובדתית ברורה, באופן שיאפשר לה להתגונן וכי חלופה זו חשובה לה גם להקשרים אחרים, זולת שאלת ההרשעה בתיק זה. בעניין זה אציין, כי לא נראה לי שהגנת הנאשמים נפגעת בשל השימוש בשני המינוחים, ואזכיר את המובן מאליו, כי בהליך הפלילי עסקינן בבירור שאלת האחריות הפלילית, ובמידת הצורך שאלת העונש.

לפיכך, אין בידי לקבל את הטענה.

באשר לטענה שהועלתה על ידי ב"כ נאשמים 6,7 על כך שלא ננקטו הליכים נגד גורמים ששמם ידוע השיבה המאשימה כי עניינם של האחרים נתון עדיין בטיפול ולפיכך אין מקום לדון בכך כעת וההגנה תוכל לשוב ולטעון זאת בהמשך ההליך, לאחר שתיאספנה ראיות גם בעניין זה. סוף דבר ההגנה העלתה שלוש טענות מקדמיות לפיהן נפל פגם או פסול בכתב האישום לפי סעיף 149(3) לחסד"פ, עובדות חלק מכתב האישום אינן מהוות עבירה לפי סעיף 149(4) לחסד"פ, והגשת כתב האישום נגועה באכיפה בררנית ולכן מקימה טענת 'הגנה מן הצדק' לפי סעיף 149(10) לחסד"פ. באשר לפגמים בכתב האישום, הנני מורה על תיקון כתב האישום בהתאם לנוסחים שהציעה המאשימה בתגובתה לטענות המקדמיות מיום 21.2.2023.

תחת הנחת המשיבה לפיה המיתחם מהוה "איזור מגורים", טען המבקש לפגמים שנפלו בהתנהלות המשיבה המקימים טענת "הגנה מן הצדק" לפי סעיף 149(10) לחסד"פ: הפגם הראשון הוא אכיפה בררנית ומפלה מצד המשיבה נגד המבקש.

הראשונה עניינה בשאלה האם המיתחם בו נמצאים הברים מהוה איזור מגורים כהגדרתו בסעיף 1 לחוק עזר למניעת רעש, והשנייה עניינה בהקמת טענת הגנה מן הצדק אם בשל אכיפה בררנית ואם בשל אכיפה המנוגדת למדיניות פיתוח ועידוד חיי הלילה בשוק מחנה יהודה של המשיבה.

...

לסיכום הסוגיה הראשונה בנוגע לקיום הנסיבה אזור מגורים; יש לקבל את טענתו העקרונית של המבקש בדבר אי קיום הנסיבה, משהוכיח כי המקום בו ממוקמים הברים – רחוב האפרסק ורחוב אליהו יעקב בנאי – אינו מהווה אזור מגורים כהגדרתו בחוק העזר למניעת רעש על פי שתי החלופות המוצעות בחוק: ייעודי האזור בתוכנית מתאר 62 הם "מסחר" ו-"דרך" ולא "אזור מגורים", והאזור אינו משמש אזור מגורים למעשה.

לסיכום הדיון בטענת הגנה מן הצדק; במסגרת השלב הראשון של ניתוח טענת הגנה מן הצדק, נבחנו הפגמים ומידת עצמתם.

סוף דבר כתבי האישום מושא הדיון אשר ניתנו למבקש בגין גרימת רעש בניגוד לסעיף 2(א) לחוק עזר למניעת רעש- יבוטלו, משנמצא כי לא התקיים יסוד עיקרי מיסודות העבירה, הוא "אזור מגורים". המשיבה הגישה כאמור 66 כתבי אישום בגין 39 דו"חות בלבד, כאשר ישנם 27 כתבי אישום כפולים, כך שחלק מהתיקים בענייננו מתייחסים למעשה לאותו הדו"ח. להלן פירוט התיקים הכפולים אותם יש למחוק: תיק מספר 7737-07-21 (בשל כפילות עם תיק 48829-08-21 בנוגע לתיק בעירייה מספר 1574259).

ר' גם בש"פ 2242/16 מדינת ישראל נ' מזרחי (31.3.16), שם נקבע, ביחס לבקשת נאשם לקבל מידע שנועד לסייע לו לבסס טענת הגנה מן הצדק ו'אכיפה בררנית', כי מדובר בחומרים שאינם קשורים לתשתית הראייתית עליה מבוסס האישום, וכי ככל שמבקש הנאשם לקבל מסמכים אלו, הרי שעליו להגיש בקשה מתאימה המסורה לשיקול דעתו של בית המשפט שדן בהליך העקרי (סעיף 8 להחלטה).

הטעם לכך, כמבואר בבג"צ 4922/19 בעיניין נוה הנ"ל, הוא כי הבקשה למסור מידע לפי סעיף 108 לחוק סדר הדין הפלילי מצריכה שמיעת טענות ובירור גדרי המחלוקת בטענת נאשם ל'אכיפה בררנית', התחומה בין הטענות המקדמיות (תחת טענות 'הגנה מן הצדק') לפי סעיף 149 (10) לחוק סדר הדין הפלילי (ההדגשה אינה במקור): "השורה התחתונה היא, שהנטל הראשוני לצורך קבלת מידע ומסמכים לשם העלאת טענה לאכיפה בררנית מוטל על הנאשם. אין להפוך את היוצרות, באופן שהליכי הגילוי והעיון ישמשו בסיס להנחת התשתית הראייתית הראשונית בבחינת "נעשה ונשמע" – נקבל את המידע והמסמכים מתוך תקווה כי מהם תיצמח התשתית הנדרשת להגנה מן הצדק.

...

מקובלת עלי טענת המאשימה, כי במסגרת שיקול דעתה, טרם הגשת כתב האישום נגד המבקשת – נתנה דעתה להנחיית המשנה לפרקליט המדינה בעניין 'קריטריונים להעמדה לדין של רוכשי סמים'.

משפעלה המאשימה באופן עקבי, ובהתבסס על הנחייה ברורה של הגורם המוסמך – הרי שהנטל המוטל על ההגנה הוא נטל מוגבר, ועל המבקשת להצביע על אינדיקציה להתנהלות של המאשימה שלא בהתאם להנחיה הנ"ל. ההגנה לא עשתה כן, ומשכך דין בקשתה להידחות.

הבקשה נדחית.