הגנה מן הצדק ואכיפה בררנית
טרם סיום נותר לבחון את טענות ההגנה לאכיפה בררנית ואפליה פסולה בין עניינה של הנאשמת לעניינו של איילאו שהחקירה בעיניינו לא קודמה והתיק כנגדו ניסגר מהטעם שנסיבות העניין אינן מצדיקות כתב האישום, ולבחון האם נכון לקבל את טענת ההגנה ולהורות על ביטול כתב האישום בשל כך.
אשר למסגרת הנורמאטיבית הרלבנטית, כידוע, על פי סעיף 149(10) וסעיף 150 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ") בית המשפט מוסמך לבטל אישום אם השתכנע כי "הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית". בחקיקת סעיף 149(10) לחסד"פ יש עגון חלקי של ההלכות שנקבעו בעיניין הגנה מן הצדק עוד טרם חקיקתו ועל פי קביעת בית המשפט העליון, גם לאחר חקיקת הסעיף ממשיך לחול המבחן התלת שלבי לתחולת ההגנה מן הצדק אשר נקבע בע"פ 48855/02 מדינת ישראל נ' בורוביץ פ"ד נט(6) 776, 807 (להלן: "הילכת בורוביץ").
בקשר לאפליה באכיפת הדין, ברע"פ 1611/16 מדינת ישראל נ' ורדי (31.10.2018) (להלן: "עניין ורדי") נסקרה על ידי המשנה לנשיאה, כב' השופט מלצר, המסגרת הנורמאטיבית, ונקבע כי טענה של הגנה מן הצדק בגין אפליה בהגשת כתבי אישום עשויה להיתקבל גם במקרה שמקורה של האפליה ברשלנות או מחדל של רשויות האכיפה, ולא רק בשל פעולה שלהן מתוך שיקולים זרים (פסקה 68) (ראו גם: ע"פ 6328/12 מדינת ישראל נ' פולדי פרץ (10.9.2013) (להלן: "עניין פרץ").
...
לאחר כל זאת, מסקנתי היא כי הוכח מעל לכל ספק סביר שהנאשמת ביצעה את המעשים המפורטים בכתב האישום, המקימים את העבירות המיוחסות לה, כך שגנבה את השיק הגנוב מהמתלונן ואת פנקס השיקים של המתלוננת, זייפה את השיק הגנוב והשיק המזויף, השתמשה בשיקים וקיבלה במרמה את הכספים באמצעות השיקים הגנובים והמזויפים.
סוף דבר, לאחר דחיית הטענה לביטול כתב האישום מטעמי אכיפה פסולה ובראי כלל הראיות אשר פורטו לעיל, אני מרשיעה את הנאשמת בביצוע העבירות המיוחסות לה בכתב האישום: שתי עבירות זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר לפי סעיף 418 לחוק העונשין, שתי עבירות גניבה לפי סעיף 384 לחוק העונשין, שתי עבירות קבלת דבר במרמה לפי סעיף 415 רישא לחוק העונשין, ושתי עבירות שימוש במסמך מזויף לפי סעיף 420 לחוק העונשין.