בית משפט קמא קבע בהכרעת הדין "כי בצדק נזנחה הטענה" (פסקה 55), וכי יש להעדיף את חוות דעתה המנומקת של ד"ר גיפס על פני חוות דעתו של פרופ' היס.
ב"כ המערער טען בנוסף כי לנאשם עומדת טענת ההגנה מהצדק, נוכח אכיפה בררנית; תיקו של אביגד ניסגר חרף המלצה משטרתית להעמידו לדין; בית משפט שגה בכך שקבע כי חלה היתיישנות על עבירה של אי החזקת הדפיברילטור בבריכה, שכן צריך היה להעמיד את אביגד בעבירה של גרם מוות, ובית משפט אינו צריך לעסוק בעיניין ההתיישנות, אלא בשאלה כיצד עשויה אי ההעמדה לדין להשפיע על ההצדקה להעמיד לדין את המערער; אחריותו של אביגד רבה מזו של המערער, נוכח החוסר בציוד הצלה, ולאחר שהוכח גם כי לא היה רישיון עסק להפעלת הבריכה, ואביגד מסר בעניינים אלה תשובות מיתחמקות בחקירה; אביגד שכר שני עוזרי מציל בלתי מוסמכים, במקום להגדיל את מספר המצילים נוכח העומס החריג במיוחד, וחרף תפקידו כמגיש עזרה ראשונה, ועל אף שהיה זה יומו הראשון של המערער בבריכה, נשאר במשרדו.
דיון והכרעה
עבירה של גרימת מוות ברשלנות, לפי סעיף 304 לחוק העונשין, הנה עבירה תוצאתית ו"על התביעה להוכיח – ברף הנידרש במשפט הפלילי – את היסודות העקריים הבאים: ראשית, יש להוכיח את התקיימות רכיבי היסוד העובדתי – מעשה או מחדל; שנית, יש להוכיח את התקיימותה של תוצאה קטלנית; ושלישית, יש להוכיח קשר סיבתי – עובדתי ומשפטי – בין המעשה או המחדל ובין המוות.
...
יום צלקובניק, שופט עמית
השופט ארד-אילון:
אני מצטרף לעמדת חבריי לפיה יש לדחות את הערעור על הכרעת הדין במובן זה שהמערער עבר עבירה של גרם מוות ברשלנות.
גם כך מדובר בפרק זמן לא מבוטל, ומקובלת עלי במלואה מסקנתו של בית משפט קמא, כי "היעדר הפיקוח מצדו של המערער במשך פרק זמן ממושך, חרף שדה הראיה הפתוח, מהווה רשלנות רבתי, שיש בה נטילת סיכון בלתי סביר לתוצאה שנגרמה, במובנו של סעיף 21(א)(2) לחוק העונשין. "
בית משפט קמא מצא, שמדובר ברשלנות ברף הגבוה.
דנה מרשק-מרום, שופטת
סוף דבר: הערעור על הכרעת-הדין נדחה.
