טענת הגנה "כורח" בעבירת רצח

הוסף עוד, לגבי ענישה מופחתת, כי גם אם תדחנה כל טענות ההגנה, עניינו של הנאשם ניכנס לגדרי החריגים.

המנוח היה זה שביצע מספר פרובוקציות אלימות כלפי הנאשם ואף כלפי בני משפחתו וניתן לראות היתנהלות זו של המנוח כהתעללות חמורה ומתמשכת בנאשם ובבן משפחתו ולפיכך זכאי הנאשם ליהנות מסייג זה. נטען עוד כי יש מקום לחפוף בין העונשים של עבירת הרצח לעבירת הנשק.

(ב) במצב שבו מעשהו של הנאשם חרג במידה מועטה, בנסיבות העניין, מתחום הסבירות הנדרשת לפי סעיף 34טז' לשם תחולת הסייג של הגנה עצמית, צורך או כורח, לפי סעיפים 34י', 34יא', 34יב'.

...

התוצאה היא שאנו גוזרים על הנאשם מאסר עולם ועונש זה בלבד לפי סעיף 300(א) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (כנוסחו לפני התיקון לחוק), מיום מעצרו.

זו אף הייתה הגישה שהקבלה על דעתם של חברי הועדה לבחינת דרכי ההבניה של שיקול-הדעת השפוטי בגזירת הדין (אוקטובר 1997), שכתבו, בסעיף 6(ג) לדו"ח: התאמת העונש ההולם הנסיבות המקילות את העבירה שבוצעה, כשאלה אינן נמנות עם יסודותיה, הן: (1) העבירה בוצעה במצב שבו מעשהו של הנאשם חרג במידה מועטה, בנסיבות הענין, מתחום הסבירות הנידרש לפי סעיף 34טז לחוק העונשין לשם תחולת הסייג של הגנה עצמית, צורך או כורח.

ראשית, על הטוען להגנה להראות כי הוא היה נתון תחת איום, ועליו להראות כי לא היה זה איום סתמי או איום כללי, אלא איום מוחשי, שנשקפה ממנו סכנה ממשית וקונקרטית לפגיעה חמורה בחיים, בחירות בגוף או ברכוש, של המאוים או זולתו.

עיקר הקושי בקביעת תוכנה של התיבה, התגלה באותם מקרים שבהם מעשה אחד הוליד מספר תוצאות רעות, כגון אותו מקרה אומלל שבו, בהינף יד אחד, שפך הנאשם חומר בעירה לעבר שולחן-החג, והאש שנדלקה אחזה בשלושת הסועדים וגרמה למותם, דבר שהוביל להרשעתו בשלוש עבירות של רצח (ע"פ 9804/02 פלוני נ' מדינת ישראל פ"ד נח(4) 461).

...

סבורני כי אין מקרה מתאים מזה הנוכחי כדי להטיל על נאשם את העונשים המרביים הקבועים לצד העבירות בהן הורשע.

כאמור, אני סבור כי צדק בית-משפט קמא עת גזר לעופר את העונשים המרביים בעבירות בהן הורשע, והורה כי הוא ישא בהם במצטבר.

מסקנה זו מתבקשת גם נוכח העונש שהושת על אתי.

עמדתי כאז כן היום היא, כי לאור ביטול דרישת המיידיות, עם חקיקתו של סעיף 34 י"ב לחוק העונשין, יש מקום לסברה כי עתוי הסכנה יכול ויהיה שונה על פי הנסיבות ועל פי חומרת העבירה אותה בצע הטוען להגנת הכורח, כשעבירת הרצח היא החמורה בכולן.

...

ודי באלה כדי לחייב את המסקנה, שהמערער נמנה עם מבצעי העבירה וכי לא היה רק בגדר מסייע, שמעמדו במידרג הנושאים באחריות לעבירה ובסולם העונשים נמוך משל מבצעי העבירה.

גם טענה זו דינה להידחות.

סיכומו של דבר הוא, כי יש לדחות את הערעור על כל חלקיו.

עמדתי כאז כן היום היא, כי לאור ביטול דרישת המיידיות, עם חקיקתו של סעיף 34יב לחוק העונשין, יש מקום לסברה כי עיתוי הסכנה יכול שיהיה שונה על-פי הנסיבות ועל-פי חומרת העבירה שאותה ביצע הטוען להגנת הכורח, כשעבירת הרצח היא החמורה בכולן.

...

בית-המשפט המחוזי, בסכמו את העולה מגרסת המערער ביחס לחלקו במעשה הפשע, קבע לאמור: "ברור מכל האמור לעיל כי חלקו של הנאשם 2 [המערער-א' מ'] במעשה הרצח היה הקטן ביותר לעומת חלקם של חמזה ושל הנאשם 1 [נאסר-א' מ'] שביצעו את הרצח במו ידיהם המגואלות בדם. הנאשם 2 לא נכנס לבניין שבו גר קרבן הרצח, איש השב"כ חיים נחמני הי"ד, אלא התייצב מרחוק ליד המכונית, בלא ספק כדי להבטיח את נסיגתם של חבריו לאחר ביצוע הרצח". עם זאת ציין בית-המשפט, כי אף שחלקו של המערער היה קטן מחלקיהם של שותפיו, חלה עליו אחריות לביצוע הרצח.

ודי באלה כדי לחייב את המסקנה, שהמערער נימנה עם מבצעי העבירה וכי לא היה רק בגדר מסייע, שמעמדו במידרג הנושאים באחריות לעבירה ובסולם העונשים נמוך משל מבצעי העבירה.

סיכומו של דבר הוא, כי יש לדחות את העירעור על כל חלקיו.

לטענת הסניגוריה, אין תשתית ראייתית לביסוס האשמות של קשירת קשר ועבירת רצח, לכל היותר המשיבה עברה את העבירה של אי מניעת פשע ובכך השוותה הסניגורית את מצבה של המשיבה למקרה של מדינת ישראל נגד מרגלית הר-שפי.

לכל היותר, המשיבה עברה את העבירה של אי מניעת פשע וגם בעניין זה עומדת לה טענת ההגנה של כורח.

...

נראה לי כי מעצר בית מלא ישיג את התוצאה הנדרשת במקרה זה. שחרור בתנאים מקלים יותר עלול לפתוח פתח לא רצוי וליצור פיתוי.

סוף דבר.

החלטתי לשחרר את המשיבה בתנאים הבאים: המשיבה תשהה 24 שעות ביממה (מעצר בית מלא) בבית אחיה רוברטו גולדרר (להלן הערב) בכתובת 6006/12 באילת.