טענת ביטול צ'קים שהופצו במזומן על חשבון דמי השכירות

בית משפט השלום בנתניה ת"א 58493-10-13 חן נ' (ר.צ)בע"מ ואח' בפני כבוד השופט אלי ברנד תובע יוסף חן נתבעות 1.אלבר ציי רכב (ר.צ)בע"מ 2.י.מ.ת החברה המרכזית להפצת כל רכב בע"מ ב"כ התובע: עו"ד איל שוויקה ב"כ הנתבעות: עו"ד שי זהר פסק דין

במכתב זה טען התובע כי על הנתבעת 1 לשלם לו סך של 225,000 ₪ הכולל את תמורת המכוניות שהועברו לידיה בעסקת ההמרה, להשיב לו את סך התשלומים ששולמו במזומן עבור כלי הרכב, ולשפותו בהוצאות השכרת רכב חלופי והוצאות נוספות שנגרמו לו עקב העסקה.

ביום 30.10.13 הגיש התובע כתב תביעה בו עתר לביטולם של ההסכמים המתייחסים לעסקה השנייה, לרבות מתן צו המונע מהנתבעת 2 להמשיך ולגבות מחשבונו תשלום בגין הסכמים אלו, וכן לפצוי בגין הפרת ההסכמים.

בסיכומיו מיום 17.5.17 פרט התובע את סכום תביעתו כדלקמן: 77,494 ₪ - בגין הפחתת ערך כלי הרכב בהיותם רכבי השכרה ובגין תשלום ביתר מעבר למחיר המחירון, 36,000 ₪ - בגין 36 תשלומים שנגבו בעסקת כלי הרכב השנייה, 19,450 ₪ – בגין דמי שכירות רכב חלופי ו-119,000 ₪ - השבת ערכם של רכבי התובע אותם מכר לנתבעת, ובסה"כ 251,944 ₪ סכום נמוך מעט מסכום התביעה המקורי.

עוד הוסיף התובע, כי פנה למשרדיה של הנתבעת 2, שם שוחח עם המנכ"ל דאז ובקש לקבל את ההמחאה שהתקבלה מחברת הביטוח ויועדה לנתבעת 2 על מנת לרכוש רכב חלופי, לו נזקק בדחיפות בהיותו נכה, וכן לשחרר את יתרת הסכום שלא הייתה שנויה במחלוקת.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, ומאחר שהסכומים היחידים אשר קבעתי כי התובע זכאי לקבלם הם הסכומים ששילם על חשבון העסקה השניה והעודף מכספי הביטוח שלא שמשו לכסוי יתרת חובו של התובע כלפי הנתבעות, אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובע סך של 39,195 ₪ בצרוף הפרישי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התובענה – 28.10.13, ועד לתשלום המלא בפועל.

...

המסקנה המתבקשת אם כך, ולאור העובדה שהנתבעות לא הצביעו על עילה ממשית שלא להעתר לסעד המבוקש, היא קבלת מרכיב זה בתביעה.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, ומאחר שהסכומים היחידים אשר קבעתי כי התובע זכאי לקבלם הם הסכומים ששילם על חשבון העסקה השניה והעודף מכספי הביטוח שלא שימשו לכיסוי יתרת חובו של התובע כלפי הנתבעות, אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובע סך של 39,195 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התובענה – 28.10.13, ועד לתשלום המלא בפועל.

בהתחשב בטיב מסקנותיי לעניין ניסיונו של התובע להטעות את בית המשפט ולהתעשר שלא כדין, ובה בעת בשים לב למחדלי הנתבעות במהלך ההליך, ישלמו הנתבעות לתובע הוצאות בסך כולל של 1,000 ₪ בלבד.

כך, התובע טען שכאשר תחנת הדלק עברה לניהולה של חברת סונול בשנת 2004, הנתבע חשב לפטר את התובע אך השיק שניתן לו עבור פצויי פיטורים בוטל על ידי הנתבע והתובע המשיך לעבוד אצל הנתבעים כרגיל, ומשכורתו הופקדה באמצעות שיקים לחשבונו.

בגין מכירת הדירות בקנדה הנתבעים 2-3 שילמו לתובע חמישה תשלומים שהראשון שבהם היה בסך 140,000 ₪ ביום 20.12.04 בשיק של הנתבעת 3 משוך על חשבונה בבנק הבנלאומי הראשון (מדובר באותו סניף שבו היתנהל החשבון של הנתבע 2 אך מדובר בחשבון אחר).

בהתאם לכך, בית הדין אינו מקבל את גרסת התובע באשר לתפקידו וקובע שהתובע לא הוכיח שהוא היה מנהל המרכז המסחרי עבור הנתבעים, ומעדיף את גרסת הנתבעים לפיה עיקר תפקידו של התובע בעבודתו עבור הנתבעת היה קשור לתחנת הדלק, ובמסגרת זו עיקר תפקידו היה הפצת שמנים וסולר.

טענה זו לא זו בלבד שלא נתמכה בראיות שניתן היה להציג – העתקי השיקים ומסמכי בנק המאשרים טענה זו – אלא היא נסתרה על ידי התובע בחקירתו הנגדית, בה הודה שלא קיבל שיקים מהנתבעים בתקופה שבין 11/04 ל-10/07, וטען כי היו מופקדים אצלו מזומנים בסכומים גבוהים של הנתבע 2, מהם משך את משכורתו (עמ' 8 לפרוטוקול הדיון מיום 13.4.16, שורות 6-16).

טענת הנתבעים כי התובע הוסיף לעסוק בעיסוקיו השונים, לרבות תחנות דלק אחרות שהיו לו בהן זכויות, נתמכת בהודאת התובע בחקירתו הנגדית, לפיה הוא בעל זכויות בתחנת דלק בחברון, כמו גם בעובדה, שהוסכמה במוסכמות אך התובע בחוסר מהימנות הכחיש אותה בחקירתו הנגדית, שהוא היה בעל זכויות גם במוסך עם מתקן שטיפה במיתחם המרכז המסחרי הנידון (התובע בחקירתו הנגדית טען לראשונה שאינו בעל זכויות במוסך זה החל משנת 1999, אך טענה זו נסתרת משיק משותף שלו ושל שותפו מוחמד על שולי, שבאמצעותו שולמו לחברה דמי שכירות בשנת 2011 (השיק צורף לתצהיר הנתבע כנספח א')).

...

בהתאם לכך, הנתבעים טענו כי כל תביעה בגין יחסי העבודה שבין התובע לבין החברה שהסתיימו בשנת 2004 - התיישנה, וכל תביעה בגין ההתקשרות שהחלה בנובמבר 2007 – דינה להידחות מחוסר סמכות בהיעדר יחסי עובד ומעביד.

בנוגע לתיק זה, ברצוני להעיר שהרכב בית הדין מצא את עצמו משקיע משאבים רבים בבירור תביעה שבסופו של דבר נפסקה כלא מוצדקת.

נציג ציבור צמח יעקבסון סוף דבר על דעת המותב כולו נדחות התביעה והתביעה שכנגד.

התובע ישלם לכל אחד מהנתבעים הוצאות ושכר טירחת עורך דין בסך 18,000 ₪.

לאור המתואר, המנהלת המיוחדת טענה כי היה מקום לעתור לביטול ההליך ואולם בשים לב ל"זכויותיה" של החייבת בדירת המגורים המנהלת המיוחדת סבורה כי צפויה תועלת לנושים מקיום ההליך ובשל כך ביקשה להורות לחייבת להמציא מסמכים לרבות, פירוט המלאי שנותר בסיום פעילות העסק ע"ש החייבת; אסמכתות בגין השמוש שנעשה ביתרת התמורה שהתקבלה ממכירת דירת המגורים ברח' ים סוף בחדרה מעבר לסכומים אשר פורטו בהסכם המכר ששולמו לנושים ולבנק המשעבד; הבהרות באסמכתאות בדבר מהות ההוצאה "אחזקה מבנה" המדווחת במאזני הבוחן של העסק המנוהל על ידי החייבת בהיתר בית המשפט; דפי תנועות חשבון עו"ש ע"ש בעלה של החייבת ל-12 החודשים האחרונים, ככל שמנוהל חשבון על שמו ואסמכתאות למקורות מימון בניית דירת המגורים.

בהתייחס לטענת המנהלת המיוחדת בעיניין הכנסות התא המשפחתי, בעיקר הכנסות בעלה של החייבת, טענה החייבת כי אין בדו"ח המסכם שום ממצא עובדתי המבסס את הטענה לפיה הכנסות בעלה של החייבת הנן יותר ממה שדווח על ידי החייבת בדו"חות הדו חודשיים וכי על פי הדו"חות הכנסות התא המשפחתי הנן מעסק הקוסמטיקה שהחייבת מנהלת בהיתר מבית המשפט ושכר בעלה של החייבת שעובד כשכיר בחברת ע.יהודה שיווק והפצה 2017 בע"מ ואשר משולם לו בהמחאה בנקאית מטעם המעסיקה שמופקדת בחשבון בנק החייבת כפי שדיווחה החייבת.

לעניין תשלום דמי השכירות, החייבת טענה כי תשלום דמי השכירות מבוצע במזומן לידי חמותה באמצעות כספים שהחייבת מושכת מחשבון הבנק ו/או כספים שמקבלת במזומן מלקוחות במסגרת עסק הקוסמטיקה וכי מדפי החשבון שצורפו לדו"חות ניתן ללמוד על משיכות מזומנים מהחשבון.

...

דיון והכרעה: לאחר שבחנתי את נתוני התיק ושמעתי את הצדדים, לרבות הנושים שהתייצבו לדיון החלטתי לאשר את תכנית הפרעון המוסכמת שנמסרה לפרוטקול וזאת מהנימוקים שלהלן; עסקינן בבקשה מוסכמת, של החייבת ובעלי התפקיד, לאישור תכנית פרעון מוסכמת של הצדדים כפי שפורטה בפרוטוקול.

יחד עם זאת החשדות שהעלתה המנהלת המיוחדת בעניין הכנסות לא מדווחות של בעלה של החייבת נותרו בשלב זה בגדר חשדות בלבד ולא הוצגה, על ידי המנהלת המיוחדת או הנושים שהתנגדו למעשה לתכנית הפרעון בדיון, תשתית ראייתית מספקת להוכחת אותן חשדות, לרבות הוכחת גובה ההכנסות הלא מדווחות, כך שלטעמי תכנית הפרעון שהוצעה סבירה גם בהתחשב במצב דברים זה. בנוסף לאמור, אני סבור כי תכנית הפרעון שהוצעה בדיון אף מגלמת בתוכה נכונה את האפשרות או החשד הסביר כי לחייבת ולבעלה אכן ישנן "זכויות" לא רשומות בדירת המגורים הרשומה כאמור ע"ש הורי בעלה וזאת משני נימוקים המבססים חשד זה: האחד, הרשעת החייבת יחד עם בעלה והוריו, ביום 1.12.15 בהליך הפלילי בעבירות של בניה ושימוש ללא היתר לפי סעיפים 145 ו- 204(א)(ב) ו- 208 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (בנוסחו לפני תיקון 116 לחוק).

המנהלת המיוחדת סבורה כאמור כי בהעדר הוכחה לשימוש ביתרת תמורה בסך 1,000,000 ₪ ממכירת הנכס ברח' ים סוף ובשים לב לטענות בעלה של החייבת ואביו בהליך הפלילי לפיהן בניית בית המגורים בוצעה על ידי החייבת ובעלה ומקורות מימון הבניה עלומים, עולה חשד כי יתרת התמורה ממכירת הדירה ברח' ים סוף שימשה למימון בניית בית המגורים ומכאן המסקנה כי לחייבת זכויות בבית המגורים.

לאחר שעיינתי בתגובתה של החייבת לדו"ח המסכם ולמסמכים שצירפה בנספח ד' בהתייחס לעסקת המכר ולהוכחת השימוש שנעשה לטענתה בתמורה, אין בידי לקבל את טענת המנהלת המיוחדת ליתרת תמורה בסך כמיליון ₪ שלא הוכח השימוש בה ואולם ניתן לבסס את החשד לזכויות בבית המגורים על הודאת החייבת עצמה בתגובתה לדו"ח המסכם ואשר לפיה ביתרת התמורה בסך כ- 200,000 ₪ (שנטען כי נותרה בידי החייבת ובעלה לאחר קיזוז וסגירת החובות) נעשה שימוש לצורך השלמת או הכשרת בית המגורים למגורים, לרבות חיבור לחשמל ומים, עבודות צבע, ריהוט, השלמת מקלחות והבת מבנה החניה לקליניקה עבור עסק החייבת .

תנור הפיצה לא עבד כלל, המקררים הוצפו במים, החשמל "קפץ" והעסק לא תפקד.

חרף פניותיו של יניב לבני הזוג, הם לא שתפו פעולה כדי לחדש את הליך הוצאת הרישיון וכדי להעביר את חשבונות החשמל והארנונה על שמם, לא החליפו את ההמחאה במזומן, לא שילמו ליניב עבור דמי השכירות ששילם ולא שילמו עבור המלאי.

מחדליהם והתנהלותם של בני הזוג שלא בתום לב גרמו ליניב נזקים, ותביעתו שכנגד של יניב על סך 153,097 ₪ מורכבת מהסכומים הבאים: 67,900 ₪ בגין יתרת התמורה בגין העסק או בגין סכום ההמחאה בתוספת הפרישי המע"מ; סך של 20,000 ₪ בגין החזר דמי שכירות; 9,360 ₪ בגין רכישת מלאי העסק; 2,270 ₪ בגין שווי הסחורה שהתקבלה מהספקים; פיצויים בסך של 25,000 ₪ בגין ההפרה היסודית של ההסכם וביטולו שלא כדין ו/או בגין הסתמכות התובע שכנגד על קיומו המלא של החוזה; 10,997 ₪ בגין חוב חשמל שהצטבר לאחר מסירת החזקה בעסק לשירה; פיצויים בסך של 15,000 ₪ בגין עוגמת נפש וטרדה; ו- 2,570 ₪ בגין החזר מס הכנסה ומע"מ עקב שימוש בקופה הרושמת של יניב.

תביעתו של יניב מתקבלת בחלקה באופן שבו הנני מחייב את שירה לשלם ליניב סך של 7,000 ₪ בגין הפרישי דמי שכירות, 9,360 ₪ בגין המלאי וסך של 4,561 ₪ על חשבון חוב לחברת חשמל שלושתם בצרוף הפרישי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה שכנגד ועד למועד התשלום בפועל.

...

לפיכך, אני קובע כי לא הוכח שלפני ההתקשרות בעסקה הוצג לבני הזוג מצג שווא לגבי מצבה של מערכת החשמל בעסק, ומנגד, אין חולק כי שירה ובעלה לא דרשו לבצע בדיקות במערכת החשמל לפני שהתקשרו בעסקה, ושירה הסכימה לרכוש את העסק כפי שהוא.

לסיכום, תביעתה של שירה כנגד יניב מתקבלת בחלקה באופן שבו בוטל חיוב אשר הופיע בזיכרון הדברים ע"ס 60,000 ₪ הנ"ל וכן מחייב את יניב לשלם לשירה סך של 3,650 ₪ בגין תשלום יתר של שירה וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

תביעתו של יניב מתקבלת בחלקה באופן שבו הנני מחייב את שירה לשלם ליניב סך של 7,000 ₪ בגין הפרשי דמי שכירות, 9,360 ₪ בגין המלאי וסך של 4,561 ₪ על חשבון חוב לחברת חשמל שלושתם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה שכנגד ועד למועד התשלום בפועל.

לאור התוצאה, הנני קובע כי כל צד יישא בשכר טרחת עוה"ד שלו והוצאותיו.

עוד עותרת עדי לחייב את לירית לשאת במלוא ההוצאות בגין דמי שכירות, דמי ניהול, ומיסי ערייה ששולמו בעבור הפיצרייה בחדרה, ממועד הפסקת הפעילות בפיצרייה עקב הפרת ההסכם מצד לירית ועד ליום 31.8.2018, בסך של 80,000 ₪.

העידר ניסיונה של לירית בניהול הכספים ותזרים המזומנים אף קיבל ביטוי ברור בהסכם השותפות עת נקבע כי עוזי הוא זה שיפקח על חשבון הבנק, תזרים מזומנים וספקים, קשר מול רואה החשבון ועוד.

כאמור, הסכם השותפות מתייחס לשלושה רכיבים הנוגעים לכספים להם זכאים השותפים; האחד, שכר עבודה בסך של 8,000 ₪ נטו בכל חודש, השני, החזר השקעה – כאשר בכל הנוגע ללירית השבת ההשקעה תעשה בכל חודש החל מיום 31.12.2018 בסכום שווה ואילו הכספים ששילמה עדי טרם פתיחת החשבון המשותף עבור רכישת העסק במזומן ובשיקים עתידיים וציוד שמכרה לעסק יוחזר לה בהתאם לימי הפרעון של התשלומים כנגד חשבוניות וקבלות, והשלישי, חלוקת רווחים – פעם ברבעון ובתנאי שתמיד יוותרו בחשבון סכום שהוא לפחות 50 אחוז ממכירות החודש הקודם.

אלא, שלגירסת עוזי השתנו התנאים, וכך העיד : " לאחר מכן, זו היתה הכוונה הראשונה. לאחר מכן השתנו כל התנאים, לא קיבלנו מפיצה רומא את מה שהיינו צריכים לקבל, לא קיבלנו מהבעלים של הפיצרייה בקניון את מה שהיינו צריכים לקבל... הכל השתנה. אנחנו לא קיבלנו ציוד, ולא קיבלנו ממנו לקוחות, לא קיבלנו שום דבר ממנו (עמ' 134 לפרוטוקול).

סבורני כי הגילוי על ביטולי השיקים בחשבון המשותף, העברות הכספים, והוצאת כספים מהחשבון המשותף שלא לצרכי השותפות, מקום בו לעסק קושי תזרימי ומשכורות אינן משולמות בזמן, וכאשר לירית חשופה גם כלפי צדדים שלישיים (כגון עובדים וספקים), הרי שפרישתה של לירית מהשותפות בנסיבות אלה אינה מהוה הפרה של הסכם השותפות.

...

כפועל יוצא של כל האמור לעיל, ברי כי יש לדחות אף את דרישת עדי לחיוב לירית בהוצאות בגין נזקים ובזבוז זמן בשל הפרת לירית את הסכם השותפות.

סוף דבר לאור המקובץ לעיל, אני מקבלת את התביעה העיקרית בחלקה הארי ודוחה את התביעה שכנגד.

לפיכך, הנתבעת תשלם לתובעים את הסך של 50,000 ₪, החזר בגין ההשקעה, וכן סך של 18,500 ₪ בגין יתרת השכר שלא שולם.