בית המשפט קמא קבע כי המשיבה לא קיבלה תמורה אמיתית להשקעתה והמערער ביצע כלפיה פעולות תרמית והטעיה, מפני ש:
המערער לא גילה למשיבה כי ההסכם לשכירות הנכס בו מופעלת המסעדה היה לתקופה של פחות מעשר שנים, ובנוסף לא הייתה אופציה באותו הסכם להאריך את תקופת השכירות.
לעניין היתנהלות הצדדים בזמן הסכם השותפות, בית משפט קמא קיבל בפסק הדין טענות המשיבה וקבע שהמערער הפר את חובות הנאמנות והזהירות החלות עליו מכוח ההסכם, מפני ש:
המערער עירב באופן אסור בין פעילות המסעדה ובין פעילות הסטודיו שהיה עסק פרטי שלו.
ביטול הסכם השותפות לא נעשה רק בגין טעות בכדאיות העסקה, אלא בגין היתנהלות בחוסר תום לב במשא ומתן, בגין הטעה ותרמית, והצגת פרטים מהותיים לא נכונים אודות המסעדה בשלב ניהול המשא ומתן.
המערער לא עשה כן, ולטעמי הוא אכן הטעיה את המשיבה והציג לה מצגי שוא, מפני ש:
על המערער הייתה החובה לגלות למשיבה כי הדוחות שנמסרו לה כללו הכנסות מעסקים אחרים, ולא משנה שמדובר בסכומים מינוריים, מה גם שטענה זו, שמדובר היה בסכומים מינוריים, לא הוכחה.
עוד אציין כי גם אם הייתי מקבלת את טענות המערער כי לא הוצגו מצגי שוא או כי היה על המשיבה לבצע בדיקת הנתונים שנמסרו לה בעצמה (דבר שאינני מקבלת), אני סבורה, בנוסף, כי לאור הממצאים שקבע בית המשפט קמא למשיבה הייתה קמה הזכות לבטל את ההסכם ולתבוע את השבת הסכומים שהשקיעה, גם לאור היתנהלות המערער והפרותיו את חובותיו על פי הסכם השותפות, לאחר שזה נחתם.
...
אני סבורה שקביעה זו חלה גם על התביעה שכנגד ודי בה כדי לדחותה.
לסיכום
לאור כל האמור, אני מורה על דחיית הערעור.
המערער ישלם למשיבה הוצאות משפט בסך כולל של 10,000 ₪ בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק דין זה, אחרת יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל.
