טענת אפליה נגד עובדת ממוצא אתיופי ובעיות רפואיות

הנתבעת סימנה לעצמה מטרה להיפטר מהתובעת בשל מוגבלותה הרפואית וניצול אי הבנתה ואפליה בשל מצבה הרפואי ועל רקע גזע בהיותה עולה מאתיופיה.

בהיעדר טענה קונקרטית נגד התובעת שסבלה מבעיות רפואיות חזקה על פי דין שפיטוריה נעשו מסיבות פסולות ונגועים באפליה.

...

בהתאם למסמך שהציגה הנתבעת והסבריה אשר לא נסתרו, התובעת סיימה עבודתה בדרגה הגבוהה מהדרגה המקסימלית לתפקידה ולכן בהעדר כל מקור נורמטיבי לביסוס טענות התובעת, איננו מקבלים את התביעה ברכיב זה. עוד לקחנו בחשבון כי טענות התובעת ברכיב זה מתבססות על הטענה כי התובעת הייתה עובדת מדינה וכו' בעוד שהתובעת חזרה בה מטענתה בעניין זה ובכל מקרה, בוודאי לא הוכיחה כי היתה עובדת מדינה.

על כן, תביעת התובעת ברכיב זה נדחית.

מכאן שאנו דוחים התביעה ברכיב זה. סוף דבר: התביעה מתקבלת חלקית באופן כזה שעל הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בסך 100,000 ₪ בגין פיטורים שלא כדין, עגמת נפש ואפלייה המנוגדת לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות.

מייד פנה הנאשם אל המתלונן ואמר לו שהוא "נקבה" והשמיע אמרות נוספות, המתלונן השיב לנאשם "כן, אני נקבה, מה הבעיה שלך" ובתגובה דחף אותו הנאשם.

תסקיר שירות המבחן תסקיר שירות המבחן נערך ביום 14.10.20 וממנו עולה שהנאשם בן 32 שנים, רווק המתגורר עם מישפחת מוצאו במעלה אדומים ואינו עובד.

באתיופיה חוותה המשפחה מציאות כלכלית קשה וגם כאשר עלתה לארץ, נתקלה בקשיים רבים ועד היום מתמודדת עם קושי בהשתלבות תקינה ואדפטיבית בחברה.

הנאשם חווה קשיים ולחצים כאשר הגיע לארץ ואלה נתנו את אותותיהם, וכן הוא חווה אפליה קשיי הישתלבות והתאקלמות אך בכל זאת שירת שירות מלא בצבא.

הוא סיפר שבקש להתנדב במישטרה על מנת שאנשים אחרים לא יעבור מה שהוא עבר, אך במישטרה לא רצו לקבלו בגלל האישומים נגדו.

עבירות האלימות בהן הורשע הנאשם נועדו להגן על הערכים החברתיים המרכזים של הגנה על שלום האדם, ביטחונו, כבודו ובריאותו.

...

על אף השפעת האלכוהול, נראה כי הנאשם הבין היטב את מעשיו, הוא יכול היה להימנע מתקיפת המתלוננים, אך בחר להמשיך ולהתקוטט עם המתלונן, עד אשר בסופו של דבר תקף אותו כמתואר וגרם לפציעתו.

לאחר שנתתי דעתי לענישה הנוהגת במקרים דומים, בחנתי את הערכים המוגנים ואת נסיבות האירוע המיוחדות, אני קובע כי מתחם העונש ההולם נע במקרה זה בין 6 ל-20 חודשי מאסר לריצוי בפועל, נוסף לעונשים נלווים.

סוף דבר סיכומו של דבר, לאחר שנתתי דעתי למכלול שיקולי הענישה הנדרשים בעבירות שהנאשם הורשע בהם, לנסיבותיו האישיות של הנאשם ולכל האמור כאן, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: תשעה (9) חודשי מאסר לריצוי בפועל, בניכוי ימי מעצרו.

הגדרת הקבוצה בבקשת האישור היא כדלקמן: "מבוטחי שירותי בריאות כללית אשר ארץ מוצאם היא אתיופיה, שפת האם שלהם היא אמהרית והם אינם דוברי עברית ברמה גבוהה בהתאם להגדרה של הלישכה המרכזית לסטטיסטיקה בין אם פנו לקבלת טפול רפואי ובין אם לאו" זמן לא רב לפני שמיעת הראיות בתיק, ביום 2.12.15, צורפה להליך עמותת "טבקה – צדק ושויון ליוצאי אתיופיה" (להלן: "העמותה"), כידידת בית המשפט (בסייגים שנקבעו בהחלטה), וזאת לפי בקשתה.

בעניינינו, היתקיימה נגד המבקשים הפליה פסולה כאשר נימנעה מהם האפשרות לקבל שירותים רפואיים הולמים וזאת אך ורק בשל מוצאם.

שימוש בשרותי תירגום טלפוני (מאז שנת 2007) – מקום בו יש בעיית תיקשורת מול מבוטח יוצא אתיופיה שאינו שולט בשפה העברית, ניתן לפנות לשירות זה, בו המתורגמן משוחח לסירוגין עם איש הצוות ועם המטופל, ומעביר ומסביר לכל אחד מהם את דברי האחר.

זאת ועוד, החישוב שערכו המבקשים אינו מביא בחשבון סיוע בתירגום על ידי אנשי צוות ממוצא אתיופי העובדים במרפאות, וגם לא את התרגומים המבוצעים על ידי בני מישפחה המתלווים למטופלים לבקשת האחרונים.

למסקנה דומה יש להגיע גם לגבי טענה להפליה ולהיעדר שויון, באופן המהוה הפרה של חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו.

...

סיכום עילת ההפליה לאחר בחינת הטענות כאמור לעיל נחה דעתי כי המשיבה מנגישה מבחינה לשונית את שירותיה לחברי הקבוצה.

למסקנה דומה יש להגיע גם לגבי טענה להפליה ולהעדר שוויון, באופן המהווה הפרה של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

נוכח האמור לעיל נדחות בקשת האישור ותביעת המבקשים.

לטענתו, משהגיע עם חבריו למקום נמנעה כניסתו וכניסת חבריו בשל מוצאם וזאת למרות שהזמין מקום מראש.

הנתבעים דוחים את כלל הטענות כנגדם ולטענתם מדובר בניסיון להתעשר על גבם שלא כדין ובחוסר תום לב. בדיון שנערך בפני העידו התובע ועדה מטעמו וכן נתבע 4 המייצג אף את נתבע 1, נתבע 3 ועד מטעמם אשר העיד על תצהירו.

לדבריו לא נתקל מעולם בבעיות סלקציה וגזענות בכניסה למועדון, להיפך, לדבריו המקום מתיר כניסה לבני מיעוטים, אתיופים ועובדים זרים.

הסיבה היחידה שהתובע וחבריו לא הוכנסו הייתה לשם שמירה על בריאותו וביטחונו של ציבור הבליינים.

סעיף 3(ד)(1) בחוק מציין כי: "אין רואים הפליה לפי סעיף זה-(1) כאשר הדבר מתחייב מאופיו או ממהותו של המוצר, השירות הציבורי או המקום הצבורי". השתכנעתי כי מניעת כניסתם של התובע וחבריו למקום התחייבה במקרה זה עקב היתנהגותם הפרועה והאלימה כלפי עובדי ובלייני המקום.

...

לאחר ששמעתי באריכות את טענות הצדדים ועדויות העדים מטעמם, התרשמתי כי גירסתו של התובע ושל אחותו אינן מהימנות כלל וכלל.

סבורה אני כי העובדה שאחותו של התובע ממשיכה לפקוד את המועדון אשר, לכאורה, גרם עוול גדול לאחיה עומדת כחיזוק לטענת הנתבעים כי התובע מנסה להתעשר על גבם שלא כדין ושלא בתום לב. לפיכך, אני קובעת כי דינה של התביעה להדחות.

בשימוע שנערך למשיבה ע"י ממונה ביקורת גבולות, סיפרה המשיבה כי הייתה עצורה באתיופיה בעקבות השתייכותה למפלגת "קנגט" וכי לאחר שיחרורה ממעצר, עזבה את אתיופיה למצרים בדרכון אתיופי, חיה במצרים 4 שנים והסתננה לישראל בגלל שחברה מוסלמי והיא נוצרית והדבר יצר בעיות.

בית הדין נעתר לבקשה על יסוד האמור בעמ"נ (מחוזי חיפה 222/08 פלוני (קטין) נגד משרד הפנים, תק – מח 2008 (2), 8496, 8499 (להלן: פסק דין "פלוני") בו נקבע כי כאשר מסרב מוחזק במשמורת לצאת את הארץ לארצו, בטענה כי בארצו צפוי לו מוות והוא מבקש למצות הליכים ולקבל הכרה של פליט מהגורמים המוסמכים באירגון האומות המאוחדות, במקרה זה אין די לקבוע כי קיים העידר שתוף פעולה בהליכי ההרחקה כדי להורות על המשך החזקת המוחזק במשמורת.

עוד טוען ב"כ המשיבה כי המשיבה הופלתה לרעה בידי המערערת.

המדינה הודיעה עמדתה לפיה, אין בהוראת סעיף 13 כא (ב) הנ"ל כדי לחייב את בית המשפט למחוק ערעור שהוגש מטעם המדינה על החלטת בית הדין לבקורת משמורת, זאת לאור פרשנותה את הסעיף הנ"ל, לפיה מטרת סעיף זה הייתה למנוע פיצול הליכים בניהול הליכים במקביל בעיניינו של אותו אדם, מטעמו של אותו אדם, באופן שיש בו כדי להביא לניצול לרעה של ההליכים היינו, כאשר העורר והעותר חד הם. ואילו במצב, כמו בעניינינו, בו המערער היא המדינה והעותר הוא המשיבה לא חל הסעיף.

שאלת מעמדה של המשיבה בישראל וההחלטה אם להרחיקה לארץ מוצאה ואם לאו, תוכרע בעתירה המנהלית אשר הוגשה לבית המשפט.

השתכנע ממונה ביקורת הגבולות כי שהייתו הבלתי חוקית יסודה בטעות או בתקלה שבתום לב, וכי יצא מישראל במועד שקבע לו; השתכנע ממונה ביקורת הגבולות כי יצא מישראל בעצמו בתוך מועד שקבע לו, וכי לא יהיו קושי באיתורו אם לא יצא מישראל במועד שנקבע; השתכנע ממונה ביקורת הגבולות כי מחמת גילו או מצב בריאותו, החזקתו במשמורת עלולה לגרום נזק לבריאותו, או שקיימים טעמים הומנטריים מיוחדים אחרים המצדיקים את שיחרורו בערובה, לרבות מקום שעקב החזקה במשמורת ייוותר קטין בלא השגחה; הוא שוהה במשמורת יותר מ-60 ימים ברציפות.

...

בסופו של דבר שוחררה המשיבה לאחר שקוימו על ידה תנאי השחרור הכוללים לבד מההפקדה הנ"ל, ערבות עצמית וצד ג' על סך 50,000 ₪ כל אחת להבטחת עזיבת המשיבה את הארץ אם תדחה העתירה שתגיש לבית המשפט המוסמך, התייצבות שבועית במשרדי רשות ההגירה ומסירת כתובת מגורים קבועה.

אכן, במהלך הדיון בערעור סירבה תחילה המשיבה להתחייב לעזוב את הארץ אם תידחה עתירתה ואולם, בסופו של דבר הסכימה לכך.

נראה אפוא, כי שני הטעמים שעמדו בבסיס החלטת בית הדין למשמורת, בדין יסודם ועל כן אני דוחה את הערעור.