התובע ציין, כי הוא זכאי לפצוי בגין אי מתן הסכם עבודה/הודעה לעובד בעיניין תנאי העסקתו; שכר עבודה עבור 93 השעות אותן עבד בחודש 4/16; הפרישי שכר עבור החודשים 12/12 ו-1/13, שכן הישתכר בתקופה זו 180 ₪ ליום שהם 18 ₪ לשעה – 5.12 ₪ מתחת לסכום הקבוע בחוק שכר מינימום, התשמ"ז -1987 (ר' סעיפים 25-20 לכתב התביעה).
לא בכדי מציינים הנתבעים 2-1 ו-5 בסיכומיהם, כי היכרותו של התובע עם הנתבע 4, שוללת "במישור התעסוקתי והאישי, היכרות עם הנתבע 2 כפי שגילה התובע את האמת שעלתה במהלך הדיון" (ר' סעיף 24 לסיכומיהם), וכי מבחן השליטה, שהוא אחד המבחנים לבחינת קיומם של יחסי עובד ומעסיק כלל אינו מיתקיים בעניננו, משברור כי לדידו של התובע סאבר אבו ריאש, הנתבע 4, היה מעסיקו ומי שנתן לו את ההוראות, שילם את שכרו ואמר לו היכן להתייצב.
שכרו של התובע בשלושת חודשי עבודתו האחרונים עמד על 15,483 ש"ח ועל כן שכרו היומי של התובע עמד על 172 ש"ח.
מכאן, שהנתבעת 3 חבה לתובע פדיון ארבעה ימי חופשה בסך של 688 ש"ח. מאחר ובחודש אפריל 2016 עבד התובע עשרה ימים, לא צבר בגין עבודתו בחודש זה יום חופשה אחד ועל כן לא קמה לו זכאות לתשלום ימי חופשה בעשרת ימי העבודה הנזכרים.
(ב) בחוזה יפורטו תנאי העבודה כפי שהוסכמו בין הצדדים כפוף להוראות כל דין, וכן כל אלה:
(1) זהות המעסיק וזהות העובד הזר;
(2) תאור התפקיד;
(3) שכרו של העובד הזר, רכיביו, אופן עידכון השכר לרבות רכיביו ומועדי התשלום;
(4) רשימת הנכויים משכר העבודה;
(5) תשלומים של המעסיק ושל העובד הזר בעבור תנאים סוצאליים של העובד;
(6) תאריך תחילת העבודה ותקופת העבודה;
(7) אורכו של יום העבודה הרגיל או שבוע העבודה הרגיל של העובד הזר לרבות יום המנוחה השבועי;
(8) תנאים לענין העדרות בתשלום, לרבות חופשות, ימי חג וימי מחלה;
(9) חובותיו של המעסיק לפי סעיפים 1ד ו-1ה ולפי פרק ד', ככל שהן חלות עליו;
(10) פרטי הממונה על זכויות עובדים זרים, דרכי ההיתקשרות עמו והזכות להגשת תלונות לפי סעיף 1כו".
הרמת מסך
בכתב התביעה נטען בענין זה כך:
"הנתבע 2 הנו דרקטור ובעל כל מניות הנתבעות 1 ו-5, והנתבע 4 הנו דרקטור ובעל כל מניות הנתבעת 3 והם אשר קבעו את תנאי העסקתו ושכרו של התובע בנגוד לדין ותוך הפלייתו אל מול עובדים ישראלים, הנפקת מסמכים כוזבים ותלושי שכר פקטביים, לרבות העסקה ב"שחור" ואי תשלום שכר עבודה, רמיסת הסכמים קבוציים המחייבים ותקנת הציבור, שימוש במעשים המנוגדים לדיני מדינת ישראל וכל זאת באמצעות שימוש לרעה והסתתרות מאחורי מסך ההיתאגדות"
(ר' סעיף 3 לכתב התביעה)
אלא שאין די בהפרכת ססמאות שאין מאחוריהן ולא כלום על מנת להקים למאן דהוא עילה להרמת מסך.
...
ואולם, בל נשכח כי על התובע לשאת בהוצאות הנתבע 4 אשר התביעה נגדו נדחתה, בגין דחייתה מצאנו לחייב את התובע לשלם לנתבע 4 הוצאות הליך זה בסך של 4,000 ש"ח. משכך, בהפחתת ההוצאות בהן חויב, נותרה הנתבעת 3 חייבת לתובע סך של 380 ש"ח. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה ועד מועד תשלומו בפועל וישולם בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין לידיה.
בשל התנהלות התובע, אשר בחר לנהל את ההליך המשפטי במלואו כנגד הנתבעים 1, 2 ו-5 אף שכבר בתחילת ההליך התברר לו שאינו מכיר את הנתבע 2, בעליהן של הנתבעות 1 ו-5, מצאנו לחייבו בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 8,000 ש"ח ובהוצאות נוספות בסך של 8,000 ש"ח לטובת הנתבעים 1, 2 ו-5.
התובע ישלם סכומים אלה בתשלום חויב בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין לידיו.
