במסגרת גמר החשבון שנערך לתובעת, קזזה הנתבעת 26 ימי חופשה על חשבון ימי מחלה, וזאת לאחר שגילתה, לטענתה, כי בכל אותם ימים בהם שהתה התובעת באי כושר, שכרה שולם לה במלואו החל מן היום הראשון.
התובעת תבעה גם פצויי הלנת פצויי פיטורים בטענה כי אלה שולמו לה באיחור של 4 חודשים תוך התניה, כי לא תקבלם עד אשר תחתום על כתב ויתור (נספח ו' לכתב התביעה).
יחד עם זאת, בנסיבות המקרה דנן, משהתובעת הוכיחה כי הופלתה לרעה מחמת הריונה בקבלת תוספת השכר, כמו גם בשל העובדה שהנתבעת פגעה בזכויותיה הקוגנטיות ואילצה אותה לחתום על כתב ויתור כתנאי לקבלת פצויי פיטורים, לגביהם לא היתה מחלוקת כי הגיעו לה כדין, החלטתי כי מן הראוי לפסוק לה פיצוי בגין עגמת נפש בסך של 5,000 ₪.
ביחס לטענת הנתבעת לפיה התובעת עבדה במשרה חלקית בלבד, שעה שקבלה שכר מלא, הכולל בחובו גם תשלום גלובאלי בגין שעות נוספות, דין טענה זו להדחות, שעה שהנתבעת לא טירחה להציג דוחות נוכחות ולמעשה, חוץ מהאמור בתצהירו של מר דרורי, לא הניחה כל תשתית ראייתית לטענה זו. ואולם, גם אם הייתי מקבל את גירסתו של מר אברהמי, לפיה שכרה של התובעת במשך תקופת העסקתה היה גבוה ושולם לה, למרות הידיעה כי היא לא עובדת במשרה מלאה לכאורה, הרי שגם אז הייתי דוחה את רכיב התביעה הנ"ל בתביעה שכנגד, מאותו טעם שראיתי לדחות את רכיב התביעה המתייחס לקזוז ימי מחלה ששולמו לכאורה ביתר.
...
בשולי הדברים, אציין, כי עדותה של התובעת, לפיה הרבתה לעבוד מהבית, לא נסתרה ולכן גם מן הטעם הזה, באתי לכלל מסקנה כי אין להתיר לנתבעת לקזז תשלום כלשהו משכרה.
אחרית דבר
הנתבעת תשלם לתובעת אפוא את הסכומים הבאים:
בגין קיזוז דמי מחלה – 37,207 ₪;
בגין הפרשי שכר – 34,000 ₪;
בגין זקיפת תשלום ביתר – 1,377 ₪;
שלושת הסכומים דלעיל, יישאו הפרשי ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.
בנוסף, לאור העובדה שתביעתה של התובעת התקבלה במלואה והתביעה שכנגד נדחתה במלואה, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת, בנוסף לכל הסכומים דלעיל, הוצאות משפט בסך 2,000 ₪ וכן השתתפות בשכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪.
