טענת אי-הודאה באשמה בהליך פלילי

למרות הישתלבותו של הנאשם בקבוצה טיפולית למשך שנה, התרשם שירות המבחן למבוגרים, כי לא היה בכך כדי לסייע לו לבחון את דפוסיו האלימים או לערוך התבוננות ביקורתית על היתנהגותו האלימה; כי אינו מביע אמפתיה כלפי המתלוננת; וכי הוא עסוק רק במחירים אותם משלם בגין ההליך הפלילי.

אשר למאסר המותנה מיגזר הדין ת/2ב', לנוכח הודאת הנאשם באשמה ובעיקר – לאור תרומתו בשירות צבאי - משטרתי משמעותי - מוצא בית המשפט, להיתחשב בנאשם, ולהפעילו בחופף לעונש שיוטל.

...

בנוסף, ייקח בית המשפט בחשבון, כי הנאשם השתלב בהליך טיפולי, הגם שלהערכת שירות למבוגרים לא היה בו כדי לשנות, בסופו של דבר, את דפוסיו האלימים.

יפים לענייננו בשינויים המחויבים (שכן בעניינינו המחלוקת עם חברת הביטוח אינה על עצם קרות תאונה אלא על זהות הנהגת, והנתבעת 1 בעניינינו מודה שהנהגה אך לא במלוא האשמה בתאונה), דבריו של כבוד השופט א' סלע ב-תא"מ (הרצ') 22620-04-11 הררי נ' כחלון, פס' 22-21 (26.11.2014): "...הנתבע הודה באחריותו לניזקי התובע, הן בכתב ההגנה, הן בתצהיר שמסר לבא-כוח התובע והן בעדותו בבית המשפט. אכן, התברר כי גירסתו אינה אמת, ואולם בכך אין כדי לפוטרו מלשלם את הסעד הנתבע. ויוטעם, בהליך פלילי אשמתו של נאשם נקבעת על ידי בית המשפט, ועל כן גם מקום בו נאשם מודה בעובדות המקימות את העבירה, אין בכך כדי להרשיעו, מקום בו בית המשפט השתכנע כי העובדות לא היו כפי שהנאשם הודה. לא כך בהליך אזרחי.

" כאן אציין כי "הדיעה האחרת" אותה הזכיר השופט סלע בדבריו המצוטטים לעיל היא דעתה של כבוד השופטת מ' ברק-נבו ב-ת"א (שלום ת"א) 13910/06 הפניקס הישראלי בע"מ נ' עבדו, ע' 14 (17.8.2008) לפיה "לא יעלה על הדעת שבית המשפט יתן פסק דין שאין לו, לדעת בית המשפט, בסיס בעובדות, במטרה 'להעניש'...". אולם כפי שראינו לעיל, חיוב נתבע על-פי הודאת בעל דין פורמאלית אינו קביעה בענין הבסיס בעובדות; אלא, בטענה ובהודאה פורמאלית בה, מסכימים אותם צדדים שאותה טענה אינה חלק מיריעת המחלוקת ביניהם, ולגבי היחסים בינם לבין עצמם, "אמת והסכם – הסכם עדיף". עינינו הרואות: מדובר לא בהענשה, אלא – בהסכמה.

מכוח סעיף 42א לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, משהנאשמת היא צד בהליך אזרחי זה שבפניי, הממצאים והמסקנות בהכרעת הדין הפלילית מהוים ראיות לכאורה בהליך זה. כאשר נאשם מורשע על-פי הודאה בעובדות כתב האישום, העובדות הנטענות בכתב האישום הן הממצאים בהכרעת הדין לענין סעיף 42א לפקודת הראיות (ראו ע"א 71/85 "אריה" חברה לביטוח בע"מ נ' בוחבוט, פ"ד מא(4) 327, 331 (1987)(להלן: ענין "אריה" חברה לביטוח).

...

תביעת התובעת נגד הנתבעת 2 נדחית.

התובעת תשלם לנתבעת 2 שכר טרחת עורך דין בסך של 12,250 ₪.

ההודעה לצד שלישי נדחית.

ברם, לנוכח העובדה ששני המאסרים המותנים הוטלו בגזר דין אחד וכן לאור הודאת הנאשם באשמה – יופעלו כך שתנתן לנאשם הקלה מסוימת, במסגרתה יופעלו בחופף זה לזה, אך במצטבר לעונש שהוטל.

בנגוד לרכיב הקנס, בעת קביעת הפצוי, אין משקל ליכולת הכלכלית של העבריין, וזאת מהנימוקים הבאים: פיצוי נפגע העבירה מהוה סעד בעל אופי אזרחי במסגרת ההליך הפלילי.

...

סיכום בנוגע לכלל הנאשמים בתיק זה, מוצא בית המשפט כי נסיבותיהם האישיות נדחות אחור מפני האינטרס הציבורי וזאת לאור החומרה הנלווית לעבירות, בנסיבות בהן נעברו.

לאחר שבית המשפט שמע טיעני הצדדים על פה; עיין בטיעוני התביעה בכתב; עיין בראיות לעונש; עיין בתסקירי שירות המבחן; עיין בפסיקה מטעם הצדדים; שמע דברם האחרון של הנאשמים – דן את הנאשמים לעונשים כדלקמן: נאשם 1: 12 חודשי מאסר בפועל; הפעל 10 חודשי מאסר על תנאי וכן 5 חודשי מאסר על תנאי מגזר הדין ת/13, כששני המאסרים המותנים יופעלו בחופף זה לזה ובמצטבר לעונש שהושת בסעיף א' לעיל; סך הכל, ירצה הנאשם 22 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו, בתיק זה בלבד, בהתאם לרישומי שב"ס; 12 חודשי מאסר על תנאי, שלא יעבור הנאשם עבירה בניגוד לחוק העונשין, תשל"ז – 1977, פרק י' סימנים א', ד', ח' או פרק י"א, שהיא מסוג פשע; 6 חודשי מאסר על תנאי, שלא יעבור הנאשם עבירה בניגוד לחוק העונשין, תשל"ז – 1977, פרק י' סימנים א', ד', ח' או פרק י"א, שהיא מסוג עוון; קנס בסך 3,000 ₪, או 28 ימי מאסר תמורתו; פיצוי למתלונן בסך 5,000 ₪; הקנס והפיצוי ישולמו עד ליום 15.06.23.

בהתאם לסעיף 229 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב – 1982 יחשב תשלומו של דוח כהודאה באשמה, הרשעה ונשיאה בעונש אלא אם תובע משטרתי ביטל הדוח לאחר תשלומו.

בנוסף לא טען טענות של ממש – פרט לטענה כללית של כפירה בבצוע העבירה.

" תכלית הבקשה לביטול פסק-הדין היא לבטל את המשפט ולהניע מחדש את גלגלי ההליך הפלילי. מכאן, כי בשלב זה ניצב המבקש לפתחו של בית-המשפט כאשר מבוקשו הוא לקבל "כרטיס כניסה" לקיום חוזר של הליך שהתנהל לכאורה כדין והסתיים.

...

לאור כל זאת אני קובע כי בעניינו של המבקש אין חשש לעיוות דין במידה ולא ינתן לו יומו.

מששולם הדוח; משלא לא שוכנעתי כי יגרם למבקש עיוות דין במידה ולא יינתן לו יומו; מצאתי כי בנסיבות העניין גובר האינטרס הציבורי המחייב את סופיות הדיון על פני נסיבותיו האישיות של המבקש; לא מצאתי הצדקה להיעתר לבקשה.

הבקשה נדחית.

" ,,,ואי נקיטת צעדי ברור, או ישיבה באפס מעשה לאחר התשלום, מלמדים על השלמה עם תשלום הקנס (השוו לעניין זה - רעפ 2342/21 ענאיה שדיד נ' מדינת ישראל, 8.4.21).) " בהתאם לסעיף 229 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב – 1982 יחשב תשלומו של דוח כהודאה באשמה, הרשעה ונשיאה בעונש אלא אם תובע משטרתי ביטל הדוח לאחר תשלומו.

" תכלית הבקשה לביטול פסק-הדין היא לבטל את המשפט ולהניע מחדש את גלגלי ההליך הפלילי. מכאן, כי בשלב זה ניצב המבקש לפתחו של בית-המשפט כאשר מבוקשו הוא לקבל "כרטיס כניסה" לקיום חוזר של הליך שהתנהל לכאורה כדין והסתיים.

...

טענות המשיבה המשיבה טענה כי המבקש ישלם את הדוח בתאריך 23.2.22 ויש לראות בכך הודאה באשמה הרשעה ונשיאה בעונש.

ראו רע"פ 8927/07 אבו עסב נ' מדינת ישראל 29.1.08); רע"פ 9543/10 זועבי נ' מדינת ישראל (8.3.11); רע"פ 2937/17 פלדמן נ' מדינת ישראל (2.4.17); רע"פ 641/19 מילר נ' מדינת ישראל (10.4.19); לאור זאת אני קובע כי תשלום של הדוח האמור נחשב כהודאה באשמה, הרשעה ונשיאה בעונש.

לאור כל זאת אני קובע כי בעניינו של המבקש אין חשש לעיוות דין במידה ולא ינתן לו יומו.

לאור האמור: מששולם הדוח; לאור השיהוי בהגשת הבקשה; משלא לא שוכנעתי כי יגרם למבקש עיוות דין במידה ולא יינתן לו יומו; מצאתי כי בנסיבות העניין גובר האינטרס הציבורי המחייב את סופיות הדיון על פני נסיבותיו האישיות של המבקש; לא מצאתי הצדקה להיעתר לבקשה.