טענת אי חוקיות בגביית ריבית פיגורים על ידי רשויות מקומיות

דחיתי את טענת הנתבעת כי שיעור הריבית שיחול על סכומי גביית היתר הוא לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה תשכ"א -1961 וקבעתי כי להחזרים יתוספו תשלומי פיגורים כמשמעותם בחוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה) תש"ם – 1980.

שקולי הכוונה ציבורית – התובענה הייצוגית היתנהלה משום שהנתבעת ניצלה לרעה את סמכויות הגבייה שנתונות בידיה לחייב נישומים בריבית פיגורים גם כאשר לא היה מצידם שום פגור בתשלום.

התגלה כי הנתבעת חייבה אוטומאטית נישומים בריבית פיגורים תוך שהיא מיתעלמת ממקדמות שנישומים כבר שילמו לה. תובענה ייצוגית זו מגשימה את התכלית המרכזית של מוסד התובענות הייצוגיות, שכן לחברי הקבוצה לא הייתה יכולת מעשית להיתמודד עם אי החוקיות שבחיובי היתר.

הנתבעת טוענת ללא ראיה כי הציעה להשיב סכומים שונים כבר בשלבים המוקדמים של ההליך.

לעניין שיטת חישוב שכר הטירחה בתובענות ייצוגיות שעניינן בסעד כספי, נקבע בהילכת רייכרט כך: "אנו סבורים שבתביעות ייצוגיות שעניינן בסעד כספי יש לאמץ את שיטת האחוזים כשיטה המקובלת לקביעת שכר הטירחה של עורך הדין המייצג. שיעור האחוזים שייפסק יושפע הן מנסיבותיו הספציפיות של ההליך, הן מהאופן בו הסתיים ההליך והן מגובה הסכום שנפסק. כמו כן, יחושב שיעור שכר הטירחה מתוך הסכום שנגבה על ידי הקבוצה בפועל. כמו כן, מן הראוי לפסוק את שכר הטירחה בשיעור מדורג, במובן זה שככל שסכום הזכייה גדל, אחוז שכר הטירחה קטן". בנסיבותיו המיוחדות של עניין רייכרט (ר' פסקה 16 בפסק הדין – קרי מורכבותו וייחודו של ההליך ,משכו – 16 שנה, העובדה שהגיע להכרעה מלאה והסתיים בסופו של יום בפשרה) – קבע שכר הטירחה באופן מדורג, כך שעל כל סכום שנפסק עד ל-5 מיליון ₪ שכ"ט – 25%, על כל סכום שבין 5 מיליון ל-20 מיליון שכ"ט – 20% ועל כל סכום מעבר לכך שכ"ט – 15% (ר' פסקה 16 לפסק הדין).

...

על כן, אני מורה כי הנתבעת תשלם לתובעת גמול בסך 414,968 ₪ (2.5% מסכום ההשבה הכולל).

הנתבעת תשלם לב"כ הקבוצה שכ"ט לפי הפירוט להלן: 25% מסכום ההשבה עד 5 מיליון ₪ (1,250,000 ₪); 20% מסכום ההשבה בין 5 מיליון ₪ לבין 10 מיליון ₪ (1,000,000 ₪); 15% מיתרת סכום ההשבה (989,809 ₪).

אני מורה כי הגמול ישולם לתובעת בתוך 30 ימים מקבלת החלטה זו. שכר הטרחה לבאי כוח התובעת, ישולם בשלבים, בהתחשב בחלוף הזמן ובהליך שטרם הסתיים, כדלקמן: 70% מסכום שכר הטרחה ישולם לב"כ התובעת בתוך 30 ימים מיום החלטה זו. יתרת הסכום (30%) תשולם בתוך 30 ימים לאחר השלמת מלוא חיובי הנתבעת על פי פסק הדין, הגשת תצהיר מתאים על ידי ב"כ הצדדים, ולאחר קבלת אישור בית המשפט.

נטען, כי כל חוב שנוצר לפני 1.1.2016, וכן כל חוב ששולם עד ליום 9.6.2016 (מועד אישור החלטת הערייה על הפסקת גביית הריבית דריבית) יחויב בריבית דריבית, לפחות בחלקו; אשר לעילת החודש הנוסף, המבקש חזר על טענתו כי מועדי התשלום שנקבעו על ידי הערייה הם ה-14 לכל חודש אי זוגי, ולפיכך לא ניתן לגבות תשלום פיגורים ככל שהתשלום נעשה עד ליום 14 לחודש הזוגי.

אשר לחודש הנוסף, הערייה הסכימה לשנות את צו הארנונה כך שמועד תשלום הארנונה יהיה ה-1 לכל חודש אי זוגי (1.1, 1.3, 1.5, 1.7, 1.9, 1.11), על השובר ירשם כי ניתן לשלמו עד תום החודש האי זוגי (31.1, 31.3, 31.5, 31.7, 30.9, 30.11) וכי תשלום שישולם לאחר מכן יחויב בתשלומי פיגורים החל מה-1 לחודש האי זוגי (לדוגמה, תשלום לחודש מאי-יוני שלא ישולם עד ליום 31.5 יחויב בתשלומי פיגורים החל מיום 1.5); לעניין עמדתה של הערייה בנושא החודש הנוסף, טען המבקש כי למעשה יש פה הודעת חדילה חדשה, ומשמעותה שהעירייה הודתה שהודעות החדילה הקודמות נעשו שלא כחוק, והיא אימצה במלואה את עמדת המבקש ולפיכך התבקש לפסוק גמול ושכ"ט בהתאם; הערייה בתגובה היתנגדה לעמדת התובע, טענה כי השינוי בצו הארנונה בשנת 2014 היה חדילה כדין וכי המלצת בית המשפט היתמקדה לא בחוקיות החדילה אלא בהבהרתה.

כן חזרה על הכחשתה את התועלת הנטענת על ידי המבקש, ושבה וטענה שאין ולא היה חיוב בגין חודש נוסף.

אין מחלוקת כי צו הארנונה לשנת 2014 תוקן ובס' 29.4.5 בו הובהר כי "תשלום שלא שולם עד למועד שנקבע בהסדר התשלומים" (קרי ה-14 לכל חודש אי זוגי), "ייחשב היום הראשון של התקופה כמועד החיוב בתשלום הארנונה לצורך הוספת תשלומי הפיגורים על פי חוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלום חובה) התש"ם-1980". פרשנות הערייה להוראת צו הארנונה לפיה "היום הראשון של התקופה" הוא ה-1 בחודש האי זוגי היא פרשנות סבירה.

...

על פניו לא הייתה כל מניעה, ואף נדרשת מצד המבקש שקידה ראויה, "להגיע למסקנה" זו עוד במועד הפנייה המוקדמת, לרבות להיעזר באיש מקצוע לצורך כך (ר' דברי בית המשפט בעניין יונס בכל הנוגע להגשת חוו"ד חשבונאית כבר במועד הפניה המוקדמת, בפס' סב).

יצוין כי גישת העירייה לפיה הסכימה לסיים את ההליך בדרך אחרת "מתוך הכרה ברורה שלא רק שלא יבולע לה, אלא שהיא תשופה על הוצאותיה" נדחית.

סוף דבר העירייה תשלם למבקש גמול בסך 5,000 ₪ ולב"כ המבקש שכ"ט בסך 20,000 ₪.

רקע דרוש – מקורות – חברת מים בע"מ (ולהלן: "מקורות"), שהנה ספק מים ופועלת על פי חוק המים, תשי"ט – 1959, על פי הכללים הנקבעים מכוחו על ידי רשות המים (ובתביעה זו כללי המים (תעריפי מיום המסופקים על ידי מקורות), תשמ"ז – 1987 ולהלן: כללי המים) וכן על פי הסכם בינה לבין צרכניה לאספקת מים (ולהלן: "ההסכם"), סיפקה מים למועצה המקומית ראש פינה (ולהלן: "ראש פינה"), לפי רישיון הספקה והפקה ועל פי ההסכם.

כתב התביעה לקוני ומבוסס על חישובים שנערכו ע"י מקורות בלבד, ללא פירוט אופן חישוב הסכום הקצוב, לרבות ריבית הפיגורים, וללא אסמכתות.

הרשויות באותו הליך העלו מספר טענות משותפות כנגד מקורות, ובכלל אלה כי זו מנועה מלגבות חובות עבור קרן השקום, לאחר שהשיבה לרשויות אחרות כספים שגבתה בעקבות טענותיהן לאי חוקיות הגביה.

...

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה ובתגובות ולאחר שמיעת דברי הצדדים בדיון, נחה דעתי כי דין הבקשות לסילוק התביעה על הסף לעיכוב ההליך לצורך הפנייה לבוררות ולמחיקת כותרת להידחות.

דין הבקשה למתן רשות להתגונן להתקבל.

נוכח כל האמור, הבקשה לסילוק על הסף ולעיכוב ההליך לצורך הפניה לבוררות נדחות.

המבקש מגדיר את חברי הקבוצה אותה הוא מבקש לייצג כ"כלל משלמי הארנונה הכללית לעריית חולון מהם גבתה עריית חולון תשלומי חובה במשך 24 החודשים שקדמו להגשת הבקשה וששלמו תשלומי יתר בצורה של גביית "ריבית מיצטברת " ו/או תשלום בתקופת 30 ימי החסד ו/או שנאלצו לשלם ריבית פיגורים גבוהה בשל שהוי שניגרם על ידי עריית חולון במשלוח הודעות חיוב ו/או אשר נגבתה מהם ריבית פיגורים שחושבה לפני המועד בו חל המועד לתשלום ע"פ צו הארנונה ועד למועד בו חל צו הארנונה".

רשויות מקומיות רבות חדלו מגביית ריבית בשיטת ריבית מיצטברת , דבר המהוה הודאת בעל דין לגבי אי חוקיותה של שיטה זו. לא ניתן לקבל את טענת המשיבה לקיומם של "פגמים מטיבים", המקזזים לכאורה כל נזק פוטנציאלי שיכול להגרם לנישומים כתוצאה מהשתת ריבית מיצטברת , שכן למעשה מדובר בשומת ארנונה רטרואקטיבית; אין הוכחה כי מדובר ב"הטבות" עבור הנישומים; המשיבה אינה יכולה לקבוע את מדיניותה כרצונה ללא היתחשבות בחוק, כך ש"הפגמים המטיבים" בשיטת הגבייה שלה – אם אלה קיימים כל עיקר – אינם יכולים להסיר את אי-החוקיות מעל חיוב בריבית מיצטברת .

שכן אין טענה כנגד עצם קיומו של החוב ואין טענה שבקיזוז הריבית הנצברת והעמדת הריבית על ריבית פיגורים חוקית, הקף החוב אינו נכון.

...

גם מטעם זה אין מקום לניהול תובענה ייצוגית ברכיב זה. אני דוחה את בקשת האישור בהקשר לעילה של גביית ריבית פיגורים מוקדמת מדי אי חוקיות הנעוצה במועד חישוב ריבית הפיגורים הטענה היא שהעירייה מחשבת את תקופת ריבית הפיגורים מן היום הראשון לחודש שכלפיו מתייחסת הדרישה ולא מן המועד שנקבע לשילומו של החוב [לשם המחשה.

לפיכך אין צורך שאדון ביתר הטענות והמענות ברכיב זה. בקשת האישור ברכיב זה נדחית שיהוי בגביית חובות קטנים ברכיב זה המבקש מלין נגד מדיניות המשיבה (שאינה מוכחשת על ידה) שלא לנקוט בהליכי גבייה אקטיביים של חובות פיגורים בסכומים נמוכים.

אני דוחה את בקשת האישור ברכיב של השהיית הטיפול בחובות קטנים התוצאה אני מאשר את הבקשה לתובענה ייצוגית בעילה של גביית ריבית דריבית שלא כדין בסכום של כ-3.855 מיליון ש"ח אני דוחה את בקשת האישור ביתר רכיביה הנתבעת תשלם למבקש סך 20,000 ש"ח הוצאות וכן 40,000 ש"ח שכ"ט עו"ד בצירוף מע"ם כדין.

בכתב ההגנה לא נטענו כל טענות חדשות על ידי הנתבעת.

וכך נקבע בע"א 7368/06 דירות יוקרה בע"מ נ' ראש עריית יבנה, מר צבי גוב-ארי (27.6.11): "עיקרון חוקיות המינהל מהוה נורמה בסיסית במשפט הצבורי. עיקרון זה מורה, כי כוחה של הרשות הציבורית נובע מהסמכויות שהוקנו לה בדין, ואין בלתן. הדין הוא שמוליד את כוחה של הרשות לפעול, וגבולות כוחה מתוחמים לגבולות ההסמכה שהוענקה לה בדין. זהו 'האל"ף-בי"ת של המשפט המנהלי'(ברוך ברכה משפט מנהלי כרך א 35 (1987);...

גביית ריבית פיגורים על ידי המשיבות, בגין איחור בתשלום של תשלומי חובה, חייבת אף היא אם כן להיות מכוח הסמיכה מפורשת בחוק.

השני - במקום הנוסח "בתוספת הפרישי הצמדה" נכתב "בהוספה או בהפחתה של הפרישי הצמדה". וזהו נוסח ההגדרה "תשלומי פיגורים" לאחר תיקון מס' 2 (נוסח זה קיים גם בנוסח הנוכחי של חוק הריבית למעט שינוי שיעור הריבית כאמור לעיל): "'תשלומי פיגורים'– ריבית צמודה בשיעור של 0.5% לחודש, או בשיעור אחר כפי שקבעו שר הפנים ושר האוצר, ממועד החיוב בתשלום החובה עד יום שילומו, בהוספה או בהפחתה של הפרישי הצמדה". בדברי הסבר להצעת החוק לתיקון מס' 2 נכתב בהתייחס לתיקון זה כך (הצעת חוק ההסדרים במשק המדינה (תקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2000), התש"ס-1999, ה"ח 2824, בעמ' 82 (תיקון עקיף של חוק הריבית)): "מוצע לתקן את שיטת ההצמדה ביחס לתשלומי חובה לרשות המקומית, באופן שיובהר כי החיוב ישתנה בהתאם לכל שינוי במדד, ולא רק במקרה של עליית המדד". שינוי זה מלמד כי המחוקק מצא לכאורה כי מטעמי הגינות ראוי, שככל שחלה ירידה במדד זו תובא בחשבון בתשלומי הפיגורים וכי לא מצא להכביד על הנישומים בכל סנקציה אפשרית, בנגוד לנטען על ידי המשיבות.

...

אני מורה על תשלום גמול לתובע הייצוגי בסכום של 36,000 ש"ח ושכר טרחה לבא כוחו של התובע המייצג בסכום של 420,000 ש"ח כולל מע"מ, בהתחשב בהליכים בתיק (הודעת החדילה, החלטת האישור, והעובדה שלא נפסק שכר טרחה במסגרת החלטת האישור, וניסיון הפשרה).

סוף דבר התובענה הייצוגית מתקבלת.

המשיבה תשלם לתובע הייצוגי גמול בסכום של 36,000 ש"ח ולבא כוחו שכר טרחה בסכום של 420,000 ש"ח כולל מע"מ. הגמול ישולם לתובע עם מתן פסק הדין, שכר הטרחה יועבר לב"כ התובע באופן הבא: מחצית עם מתן פסק הדין ומחצית עם השלמת העברת הכספים לקרן, ולאחר שימציא ב"כ התובע תצהיר כי הכספים (שינקוב בסכומם) עברו לקרן הקבוצה בשמה אושרה התובענה הייצוגית - כל הנישומים המחזיקים בנכס בעיר נתניה, ואשר מהם גבתה המשיבה ריבית על תשלומי חובה במהלך השנתיים שקדמו למועד הגשת בקשת האישור מכוח חוק הריבית ועד למועד פסק דין זה עילת התביעה שאושרה – גבייה בחוסר סמכות.