טענת "הגנה מן הצדק" בכתב אישום בגין אי קיום צו בית משפט

בע"פ 4596/05 רוזנשטיין נ' מ"י, פ"ד ס (3) 353, הנחה בימ"ש העליון כיצד ליישם את תורת ההגנה מן הצדק: "במובנה הנפוץ, דוקטרינת ההגנה מן הצדק מאפשרת לבית המשפט לבטל אישום בשל כך שלא ניתן להבטיח לנאשם משפט הוגן, או שההעמדה לדין פוגעת בעקרונות הצדק (ע"פ 2910/94 יפת נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (להלן – הילכת יפת [3]), בעמ' 370; בג"ץ 1563/96 כץ, עו"ד נ' היועץ המשפטי לממשלה [4], בעמ' 543; בג"ץ 5319/97 קוגן נ' הפרקליט הצבאי הראשי [פורסם בנבו] [5], בעמ' 94; על"ע 2531/01 חרמון נ' הועד המחוזי של לישכת עורכי-הדין בתל-אביב-יפו [פורסם בנבו] [6], בעמ' 77; עניין בורוביץ.

בעפ"א 80034/04 (מחוזי מרכז) משכנות הדר בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 19.2.07 נקבע: "עקרונותיה של דוקטרינת ההגנה מן הצדק מאפשרים לבית המשפט לבחון ולהשוות בין ההליך הפלילי לבין כללי המשפט המנהלי, באופן של מתן רשות לביהמ"ש לעמוד על טיב שיקול דעתה של הרשות, שעה שזו החליטה לנקוט בהליכים משפטיים כנגד הפרט, והיא משחררת את ביהמ"ש מאותם כללים פורמאליים ונוקשים הנהוגים בהליך הפלילי, שם ביהמ"ש אינו נידרש כלל ועיקר לשיקולי הרשות בשעה שזו מגישה את כתב האישום, אלא בוחן הוא את טיב הראיות, תוך הגבלת זכות הטיעון של הנאשם באשר להליכים המקדמיים לאותן טענות הגנה מקדמיות הקבועות בחוק, ואין בלתן.

בגין כך, הוגש כנגדו ביום 19.3.14 כתב אישום בגין אי קיום צו שפוטי (תו"ב 19257-03-12), הנאשם הורשע בגין אי קיום צוי ההריסה והפסקת השמוש הנ"ל ודינו נגזר, לנאשם ניתנה ארכה לבצוע הצוים, על מנת להסדיר את הבנייה וזאת לתקופה בת 12 חודשים.

...

(ע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' בורוביץ ואח', פ"ד נו (6) 776, 803-809 (2005) (להלן: "עניין בורוביץ"): "אין לשלול אפשרות שהפגיעה בתחושת הצדק וההגינות תיוחס לא להתנהגות שערורייתית של הרשויות, אלא למשל לרשלנותן, או אף לנסיבות שאינן תלויות ברשויות כל-עיקר אך המחייבות, ומבססות, בבירור את המסקנה כי במקרה הנתון לא יהיה ניתן להבטיח לנאשם קיום משפט הוגן, או שקיומו של ההליך הפלילי יפגע באופן ממשי בתחושת הצדק וההגינות. אך נראה כי מצב דברים כזה אינו צפוי להתרחש אלא במקרים חריגים ביותר" (פרשת בורוביץ, עמ' 807).

בענייננו, לא מצאתי להיעתר לבקשה להורות על ביטול כתב האישום.

בנסיבות האמורות, הבקשה נדחית.

להלן בתמצית נימוקי העירעור: שגה בית משפט קמא משלא קיבל את טענת ההגנה מן הצדק של המערער, לפיה צו ההריסה המקורי הוא צו שלא ניתן לקיימו.

כפי שניתן להווכח, בית משפט קמא סקר באריכות בהכרעת דינו, את ההליכים הקודמים שהתקיימו בענין, וציין במפורש כי בהליכים שהתקיימו במסגרת כתב האישום השני בגין אי קיום צו שפוטי, העלה ב"כ המערער את הטענה כי זה הדיון הראשון שבו הוא מיוצג, כך שבית משפט קמא היה מודע לענין היותו של המערער בלתי מיוצג בהליכים קודמים.

...

כידוע, למשיבה אף עומדת חזקת התקינות המינהלית של פעולותיה, והמערער לא סתר חזקה זו. לסיכום, במהלך כל ההליכים הודה המערער וחזר והודה כי לא ביצע את ההריסה נשוא צו ההריסה, כפי שהצטווה על ידי בית המשפט, והוא איננו יכול לזקוף עובדה זו לחובת המשיבה ולטעון כי באוכפה את החוק ואת צווי בית המשפט, היא מתעמרת בו. לענין גזר הדין, בית משפט קמא הקל בעונשו.

לאור כל האמור לעיל, לא מצאתי כי נפלה טעות בפסק דינו של בית משפט קמא.

אשר על כן אני דוחה את הערעור.

לפני בקשת הנאשם לביטול כתב אישום בשל טעמים של הגנה מן הצדק.

לטענת המאשימה, רק משהוגש כנגד הנאשם כתב אישום בגין אי קיום צו הריסה ושימוש שלא כדין בתוספת בניה בלתי חוקית שהקים, בחר הנאשם לנסות ולמלט עצמו מאימת הדין באמצעות העלאת טענות סרק.

ביום 7.8.18 ניתנה החלטה על ידי בית המשפט ולפיה לאחר שעיינתי בחומר שהוגש לעיוני ולאחר ששמעתי טענות הצדדים דין טענות הנאשם להתברר במהלך שמיעת ראיות וכי יש ליתן החלטה בעיניין טענת הגנה מן הצדק במסגרת פסק הדין והתיק נקבע לשמיעת ראיות.

כעת נידרש בית המשפט לבקשות הסניגור לביטול כתב האישום כבר כעת לאחר שמיעת ראיות התביעה מטעמים של הגנה מן הצדק.

...

מותב זה סבר כי אין מקום להידרש לאחר השלמת כל הטיעונים והתגובות לטענת הנאשם להגנה מן הצדק אלא לאחר שמיעת ראיות וכך אני סבורה גם כעת.

יחד עם זאת לאחר ששמעתי את פרשת התביעה ומבלי שאני קובעת עמדה כלשהי באשר לאשמת הנאשם אני סבורה כי יש מקום לשמוע את פרשת ההגנה ועדות הנאשם ככל שלא יוותר על זכותו זו. בהינתן העובדה כי מדינת ישראל שרויה בימים אלה במשבר בשל נגיף הקורונה ומערכת המשפט פועלת תחת תקנות שעת חירום הרי שיקבע מועד מוקדם ככל הניתן תוך מתן קדימות לשמיעת תיק זה לשמיעת פרשת הגנה וסיכומים.

אני קובעת לתזכורת במעמד הצדדים לקביעת מועדי הוכחות ליום 10.6.20 שעה 13:00.

בבקורת שנערכה בנכס ביום 4.9.94 נמצא, כי הנאשם לא הרס את הבנייה ועל כן הוגש כנגדו כתב אישום נוסף, ת"פ 2195/94 בגין אי קיום צו בית המשפט.

בע"פ 3270/08 מדינת ישראל נ' מזייד חדיד ((22.9.08), עמ' 12) היתייחס בית המשפט לקושי של נאשם לבסס טענה של הגנה מן הצדק כאשר מדובר בעבירה שעניינה אי קיום צו שפוטי: "לטעמי, יקשה על נאשם לבסס את טענתו בדבר הגנה מהצדק כאשר מדובר בעבירה שעניינה אי קיום צו שפוטי. עבירה זו הנה, מטבע הדברים, המשך השתלשלות של ביצוע עבירה אחרת שבעניינה ניתן הצוו. כאשר קיים צו שפוטי יש לבצעו או לפעול לביטולו באמצעים משפטיים, כגון: ערעור, משפט חוזר, הליך לדחיית מועד ביצועו של הצוו או חנינה. נראה כי היתנהגות שעניינה עשיית דין עצמי ואי קיום צו שפוטי, בלא שננקטות פעולות בהתאם לחוק לביטולו של הצוו או לדחיית מועד ביצועו, וזאת במסגרת הליכים אל מול הרשויות המוסמכות, תתקשה לדור ביחד עם טענה של הגנה מן הצדק. גם אם הרשות השלטונית מתרשלת פתוחה הדרך בפני האזרח לנקוט בהליכים כדי להניע את גלגלי השילטון וכן כדי לבטל צוים שניתנו כחוק, אם סבור הוא שראוי לבטלם. אי נקיטת הלכים על פי דין מהצד האחד ועשיית דין עצמי מהצד השני, משמיטים, לגישתי, את הבסיס לטענת הגנה מן הצדק, ככל שהדבר נוגע לעבירה של אי קיום צו שפוטי". גם ברע"פ 1520/01 שוויצר ואח' נ' יו"ר הועדה המחוזית לתיכנון ובנייה ואח' (18.3.02) במסגרת דיון שעניינו צו למניעת איכלוס נקבע, כי שהוי באכיפה לא ימנע אכיפה בעבירות של תיכנון בנייה אלא במקרים קצוניים ויוצאי דופן.

...

לא נעלמו מעיני פסקי הדין אליהם הפנה ב"כ שעניינן עבירות מתחום התכנון והבנייה ואף בנסיבות דומות לעניינו של הנאשם, אך לא שוכנעתי, כי בעניינו של הנאשם נמצא צבר שיקולים המצביע על פגם מהותי ובעוצמה העומדים במבחן הראשון שנקבע בעניין בורוביץ.

גם כאן מדובר בצבר של פגמים בהם ראה בית המשפט כפוגעים בתחושת הצדק וההגינות המשפטית ולכן הורה על ביטול האישום ולא שוכנעתי שיש לנהוג כך בעניינו של הנאשם שבפניי.

נוכח כל האמור לעיל, לא עלה בידי הנאשם לשכנע, כי מתקיימים המבחנים לביטול כתב האישום מטעמים של שיהוי ועל כן הבקשה נדחית.

ביום 27.04.2018 הוגשו סיכומי הנאשם בטענה לביטול כתב אישום מהטעם הגנה מן הצדק לפי סע' 149(10) לחסד"פ. תשובת המאשימה לבקשה התקבלה בבית המשפט ביום 08.06.2018.

משמעות הדוקטרינה של "הגנה מן הצדק", הנה הענקת סמכות אינהרנטית לבית המשפט ליצור עיכוב הליכים שפוטי מקום בו בית המשפט סבור שהגשת כתב האישום אינה צודקת (ראה: ע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' בורוביץ, פ"ד נט(6) 776).

מותב זה ער לפסיקה לפיה במקרים מסוימים קיבל ביהמ"ש את טענת ההגנה מן הצדק נוכח העידר חקירת נאשמים טרם הגשת כתב האישום ואף ישנם מקרים בהם בוטל האישום.

לבקשה לא צורף תצהיר נאשם באופן נודע לו על כתב האישום או האם באמת יש לו טענות כנגד כתב האישום בדומה לבקשה לפי ס' 153 לחסד"פ (חזרה מהודיה), צפוי כי הנאשם יצביע על נכונות להיחקר ולמסור גרסה ועל הגנה כנגד אישום המיוחס לו. במקרה של אי קיום צו די בעצם אי ביצוע הצוו כדי להרשיע את הנאשם וזה מאחר ומדובר בעבירה החלה "אחריות כפידה" על הנאשם.

...

אין לאפשר בהתנהגותו של הנאשם אשר מביאה להימנעותו להיחקר כדי לסכל את עצם הגשת כתב האישום.

סוף דבר: נכון הדבר כי עדיף להזמין את הנאשם לחקירה טרם הגשת כתב אישום אולם אין בכך חובה על פי דין.

משכך טענות הנאשם לביטול כתב האישום במסגרת טענת הגנה מן הצדק דינן להידחות.