טענות מקדמיות לסילוק תביעה על הסף: אי צירוף בעלי דין, התיישנות ושיהוי

כך, טוען המבקש, מאחר שהודעת צד ג' מהוה הליך עצמאי בין שולח ההודעה למקבלה, ייתכן שהיא בכלל לא תדון לגופה במסגרת התובענה דנן, שכן ייתכן שיועלו על ידי צדדים ג' טענות מקדמיות כגון, היתיישנות, העדר יריבות וכיו"ב. כמו כן, מאחר שהודעת צד ג' יפה רק למערכת היחסים שבין שולח ההודעה למקבלה, היא לא תיתרום להכרעה יעילה של כל המחלוקות והפלוגתאות נשוא התובענה, בין כל בעלי הדין.

לסיום, טוען המבקש, מאחר שמן הדין לצרף את בעלי הדין הנוספים כנתבעים, לא ראוי כי הוא יהיה זה שיישא בעלויות ניהול הליך הודעת צד ג', תשלום אגרה, הוצאות וכיו"ב. מנגד, טוענת המשיבה, כי הבקשה הוגשה תוך שהוי ניכר, ודי בכך כדי להביא לדחייתה על הסף.

על פי לשון תקנה 24 לתקנות, הרי שבקשה להורות צירוף נתבעים יכולה להיות מוגשת "בכל שלב משלבי הדיון". זאת ועוד, מקובלת עלי טענת המבקש, לפיה אך ביום 27.6.2018 ניתנה החלטה בבקשות לסילוק התביעה על הסף, שעמדו בפני המשפט, וכל עוד בקשות אלו לא הוכרעו, לא היה מקום להגיש את הבקשה דנן, לצרוף נתבעים.

איני סבורה כי המקרה שבפני הנו מקרה חריג המצריך סטייה מהלכה זו. אין בידי לקבל את טענת המבקש, לפיה ככל שלא יצורפו בעלי הדין הנוספים כנתבעים בתובענה, ייתכן שלא יתאפשר מימוש פסק הדין, שכן פסק הדין לא יהווה מעשה בית דין כלפיהם, שעה שפלוגתאות עובדתיות שיוכרעו על ידי בית המשפט, כגון טענות בדבר מירמה ונטילת כספים שלא כדין, לא יחייבו אותם.

...

אין בידי לקבל את טענת המבקש בהקשר זה, כי זימונם למתן עדות יקשה לקבל מהם גרסה אמיתית, שכן הם יימצאו בניגוד עניינים שעה שמחד ברצונם לשמור על יחסיהם הכלכליים עם המשיבה, ומאידך יבקשו הם להימנע מהשבת הכספים הנתבעים במסגרת התובענה.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

המזכירות מתבקשת לשלוח העתק החלטתי זו לב"כ הצדדים.

פתח דבר: החלטה זו עוסקת בטענות המקדמיות שהעלתה הנתבעת -נתיבי ישראל –החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ (להלן-"הנתבעת") במסגרת כתב הגנתה שבו עתרה לסילוק התביעה שבכותרת על הסף מחמת אי צירוף בעלי דין, היתיישנות או שהוי, והעדר סמכות (להלן-" הטענות המקדמיות").

...

מכח הסמכות המוקנית לבית המשפט בתקנה 63 (ג) לתקנות סדר הדין האזרחי התשע"ט 2018 (להלן-"התקנות"), ליתן החלטות הנוגעות לניהול ההליך גם לפני קדם המשפט הראשון, ולאחר שהוגש כתב תשובה מפורט מטעם התובע, החלטתי לדון ולהכריע בטענות המקדמיות.

לאור המסמך שצורף אני סבור כי אין להידרש לטענת חוסר הסמכות כטענת סף בשלב כה מקדמי של ההליך.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל אני מורה על דחיית הבקשה לסילוק התובענה על הסף בשל הטענות המקדמיות.

עם זאת ומכוח הוראת תקנה 46(א) לתקנות אני מורה על צירופם של בעלי הזכויות הנוספים בחלקה כמפורט בסעיף 52 לעיל, כנתבעים נוספים ובהתאם התובע נדרש להגיש כתב תביעה מתוקן בתוך 20 ימים מהיום כדרישת תקנה 46(ב) לתקנות.

הבקשה: במסגרת כתב ההגנה, העלתה הנתבעת (להלן: "המבקשת" או "התאגיד") טענות מקדמיות לשם סילוק התובענה על הסף.

כאמור טענות המבקשת בדבר סילוק התובענה על הסף מושתתות על 3 אדנים - סילוק התביעה מחמת חוסר סמכות עניינית, מחמת היתיישנות ושיהוי, וכן מחמת אי צירוף צדדים רלוואנטיים.

הפסיקה הכירה בהיותו של אדם בעל דין "דרוש" במקרים שונים, כגון במקרה בו אי אפשר ליתן פיתרון שלם ויעיל לתובענה, בלא שפסק הדין יחייב את פלוני ויהווה מעשה בית דין גם כלפיו, או מקרה בו עשויה זכותו של אדם להפגע אילמלא הצירוף, וזאת מבלי שניתנה לאותו אדם אפשרות לטעון טענותיו לפני בית המשפט (רע"א 9572/06 שירותי בריאות כללית נ' קורלנד, [פורסם בנבו] פסקה 4 וההפניות שם (25.06.2007), וכן רע"א 9022/14 דוד זהביאן נ' בישרא אפרים חמשתא מובדי (פורסם בנבו, 02.02.2015)).

סיכום: מצאתי אמנם שלא לסלק את התביעה על הסף, אך נוכח אופן ניסוח עילת התביעה, להורות על צרופן של אותן 12 רשויות שהנן בעלי מניות בתאגיד שעלולות להפגע ככל שתתקבל התובענה ויוגדלו שעורי האחזקה של המשיבה במבקשת, וכן להורות על צרופו של הממונה אף זאת כאמור בנימוקי המבקשת.

...

עלכן: הבקשה לסילוק על הסף נדחית.

אני מורה למבקשת (התובעת) לתקן את כתב התביעה עד ליום 15.9.18 תוך צירוף יתר הרשויות שלהן בעלות בתאגיד (הנתבעת) כאמור, לרבות צירופו של הממונה על התאגיד.

אני קובע ישיבת ק"מ נוספת 19.12.18 שעה 09.00.

המבקשת הגישה בקשתה זו שכותרתה בקשת רשות להיתגונן, כשלמעשה היא כוללת בתוכה טענות מקדמיות לסילוק התביעה על הסף מחמת מעשה בית דין, העידר עילה, השתק, העידר יריבות, אי צירוף בעלי דין רלוואנטיים, היתיישנות ושיהוי.

...

ועוד, אין בידי לקבל טענת המבקשת לפיה עילת התביעה להריסת אותם מבנים התיישנה, בהינתן כי מדובר במבנים שנבנו לפני 55 שנים.

סבורני כי, זהו המקרה דכאן.

סוף דבר לאור המקובץ לעיל, ובבחינת מכלול טענות ההגנה, מחד, אין הצדקה לחסום דרכה של המבקשת למימוש זכותה בבירור טענותיה, ואינני רואה מקום למנוע ממנה את יומה בבית המשפט, ומאידך, בשקלול כלל טענותיה, "כמעט" ואין למבקשת הגנה.

] הנתבע עותר כאמור לסילוק התביעה שהוגשה נגדו על הסף מפאת היתיישנות, מעשה בית-דין, שהוי, העידר עילה, אי-צירוף מסמכים ושימוש לרעה בהליכי משפט.

אף שנתבקשו התובעים להשיב על הטענות המקדמיות במסגרת כתב התשובה שיוגש (החלטה מיום 25.5.2022), כתב תשובה כאמור לא הוגש.

בע"א 5634/05‏ ‏צוקית הכרמל פרוייקטים בע"מ נ' מיכה צח חברה לקבלנות כללית בע"מ, פסקה י"ב (4.6.2007), נפסק כלהלן: "על בית המשפט הדן בבקשות לסילוק על הסף לפלס דרכו בין אינטרסים נוגדים - נוגדים לא רק בין בעלי הדין אלא גם מבחינת המדיניות השיפוטית. מחד גיסא, עשיית צדק מחייבת פתיחתם של שערי משפט; מאידך גיסא, צדק הוא גם מניעתם של הליכי סרק, הטרדת בעלי הדין שכנגד והעמסת יומנו של בית המשפט. מכאן הזהירות הנדרשת" בנסיבות העניין, אני סבור כי ישנה הצדקה להעתר למבוקש מאחר ומדובר באותה תביעה בעיקר, באותו מסד נתונים ובאותה מערכת חוזית, וממילא אין מקום לפתיחת הדיון מחדש.

...

תוצאה לאור האמור, הבקשה מתקבלת.

מתוקף סמכותי לפי תקנה 43 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אני מורה על דחיית התביעה.

בהתחשב במכלול הנסיבות שברקע ההליך, בהתחשב בשלב שבו הוא נמצא, ולנוכח הערתי בסעיף 43, למרות שהתוצאה מחייבת פסיקת הוצאות, אני סבור כי בנסיבות העניין יישא כל צד בהוצאותיו.