תחילה לציין כי בשונה מהאופן שבו מתארים התובעים את הסכם יוני, קרי בצבעים עזים של לחץ כלכלי כבד, הצבת אולטימטומים מצד ישרוטל ודחיקת לקסן עם 'הגב אל הקיר' הרי שדי להתרשם מכך שלקסן "לא הודיעה על ביטול ההסכם זמן סביר לאחר שהכפייה פסקה (סעיף 20 לחוק החוזים), כדי לדחות את הטענה לכפייה כלכלית" (עניין שיכון ובינוי, פסקה 10).
...
כבר בשלב זה אומר בעניין טענת חוסר תום הלב כי לאחר שבחנתי היטב את טענות התובעים בנושא זה ראיתי לדחות את התביעה מאחר שלא השתכנעתי כי הוכח חוסר תום לב מצד ישרוטל או מצד בנק הפועלים וגם בשל נימוקים נוספים שיפורטו בפרק ב'.
ראיתי להתייחס אך בקצרה לשאלה זו, כיוון שממילא מסקנתי היא שישרוטל ובנק הפועלים לא חבים בגין הנזקים הנטענים כי נגרמו לתובעים.
כיוון שאין מקום לקבל כראיה את חוות דעתו של רו"ח שגב ביחס לשווי המקרקעין, מהסיבות כאמור, ומאחר שטרייסמן לא הובאה להעיד על חוות דעתה מטעם התובעים, המסקנה המתבקשת היא שהתובעים לא עמדו בנטל הראייה המוטל עליהם להוכיח רכיב נזק זה הקשור לשווי המלון.
סוף דבר
כאמור לעיל, התביעה נדחית על כל רכיביה והתביעה שכנגד מתקבלת באופן שעל לקסן לשלם לישרוטל סכום של 9,378,414 ₪, וכן אני מורה להעביר את הסכום שנשמר בנאמנות לישרוטל.
