טענות חדשות בכתב התביעה שלא נטענו בבקשה לסעד זמני

נטען בבקשה כי המבקשים הוכיחו קיומה של עילת תביעה טובה, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם, וכי הם פעלו בתום לב. באשר לסכויי התביעה, שלטענת המבקשים הנם טובים ואף גבוהים ביותר, הרי על פי הפסיקה די בכך שעל-פי הראיות המצורפות לתביעה אין לומר כי התביעה הנה טורדנית, וכי אכן התביעה מעלה שאלה רצינית המצריכה דיון בה. (המבקשים מפנים לרע"א 3569/10, אלו עוז בע"מ נ' קלילי תעשיות בע"מ).

הטענה בדבר "ערך ריגשי מיוחד" אשר העלו המבקשים בסיכומיהם, הנה טענה חדשה שלא בא זכרה, לא בתביעה ולא בבקשה לסעד זמני, וגם לא בתצהירים התומכים בבקשה.

] (ד) בהחלטתו אם לתת סעד זמני וכן בקביעת סוג הסעד, הקפו ותנאיו, ישקול בית המשפט, בין השאר, את השיקולים האלה: (1) הנזק שעלול להגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שעלול להגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק העלול להגרם לאדם אחר או לעניין צבורי; (2) אם אין סעד אחר שפגיעתו במשיב קלה יותר, המשיג את התכלית שלשמה נועד הסעד הזמני; (3) תום ליבם של בעלי הדין, הן בקשר לגוף העניין והן בקשר להגשת התביעה ובקשת הסעד הזמני, והאם המבקש לא השתהה יתר על המידה בנסיבות העניין בהגשת כתב התביעה או בהגשת הבקשה לסעד הזמני.

...

כן, חזקת התקינות מובילה למסקנה, לכאורית, לפיה מולאו כל התנאים שנקבעו בתוכנית שאושרה על ידי הוועדה לתשתיות, ובהמשך בהיתר הבנייה שניתן לנתבעת.

באשר למאזן הנוחות, אשר הדרישה לקיומו הופכת להיות מכרעת נוכח המשוכות העומדות בדרכה של התביעה, ייאמר כי בכל הקשור לשימוש בדרכים החקלאיות, סבורני כי אין באי-מתן הסעד משום השלכה שלילית של ממש על מי מהמבקשים.

סוף דבר לאור המקובץ לעיל, דין הבקשה להידחות.

במסגרת הסכמת הצדדים, הוסכם על פלוגתות אלה: מהו הסכם העבודה החל על הצדדים ושעל פיהם יש לחשב את זכויות התובעת? האם הליך הפיטורים נעשה שלא כדין? באם כן, מהו סכום הפצוי שיש לשלם לתובעת? האם התובעת זכאית להשלמת פדיון ימי חופשה, דמי הבראה, שעות נוספות ושכר בעבור 2 חודשי העסקה בגין הודעה מוקדמת, בהתאם להסכם שהוצג בכתב התביעה? האם התובעת זכאית לתשלום פצויי פיטורים בגין תקופת עבודתה מחודש 10/2018 ועד 11/2019? בסיכומי התובעת, הודיעה כי לאחר ברור עולה כי הנתבעים הפקידו לזכות התובעת את הסכומים הנדרשים בגין פצויי פיטורים, קרן פנסיה וקרן הישתלמות.

עוד נתנו דעתנו לפגמים שנפלו בהליך, לכך שלא צוין במכתב הזימון לשימוע כי מדובר בשימוע לפני פיטורים, להעלאת טענות חדשות בנוגע לסיבות לפיטורים במסגרת התגובה לבקשה לסעד זמני, טענות אשר לא נטענו במהלך השימוע.

...

לאור כל האמור, אנו מעמידים את הפיצוי בגין פיטורים שלא כדין, על סך 45,000 ₪.

סוף דבר התביעה מתקבלת.

הנתבעת תשלם לתובעת: פיצוי בגין פיטורים של כדין בסך 45,000 ₪.

במישור הדיוני, מנחת עדן העלתה טענות החדשות שחורגות מגדר כתב התביעה המקורי, ולכן לא ניתן להעלותן במסגרת בקשה לסעד זמני.

נחיצות הסעד לצורך הגשמת מטרתו: מכיוון שהסעד הזמני ניתן בשלב מקדמי של ההליך, בו הממצאים העובדתיים ברובם לא הוגשו, לא טענו הצדדים בעל־פה, לא העידו ונחקרו עדים, הכרעה בבקשה לסעד זמני חייבת להיות נחוצה לצורך הגשמת מטרת הצוו, וככל שניתן להסתפק בסעד שפגיעתו בנעימי ובבוטיק האופה פחותה (לרבות דחיית הבקשה), יש להדרש אליו.

...

ראוי להביא בחשבון כי מדובר באותו פער עמום ובקושי נתפס בין עסק אשר ממילא מורשה לבצע "הפעלת בית מאפה ו/או קונדיטוריה ו/או חנות לממכר לחם ופיתות מכל סוג שהוא" לבין קפה ג'ו. בית המשפט נותר עם טענה שלא נעשה די לבסס אותה – טענה על סכנה ערטילאית שבכוח מפני פגיעה עסקית הנובעת מן הפער זוהי טענה לנזק אשר אם יוכח ניתן לפצות בגינו במסגרת ההליך העיקרי גם מבלי להיעתר לבקשתה המקדמית של מנחת עדן.

לא ניתן לגזור ממכלול הראיות שהוגשו מסקנה לפיה בוטיק האופה הוא אכן בית עסק שעיקר עיסוקו (על השירותים שהוא מציע, סוג המאכלים העיקרי שהוא מוכר ואופי המקום) מעמיד בסכנה את עסקיה של מנחת עדן.

בפסיקה שהובאה כתימוכין לטענה זו, מדובר במקרה בו אחד הצדדים לא הודיע לצד השני על פתיחתו של דוכן מתחרה, ולכן אין המקרה דומה לעניין זה. משכך, לא מצא בית המשפט לנכון לסטות מהחלטתו הקודמת בבקשה למתן סעד זמני ; בעוד שעילת התביעה הוכחה לפי רף ההוכחה (הנמוך) של הצגת ראיות מספקות לכאורה, לא הוכחה נחיצות הסעד הזמני לשם הגשמת הסעד העיקרי ולא הוכח שאי־מתן הצו יכביד באופן ממשי על ביצועו הראוי של פסק־ הדין.

ראשית, נטען כי הטענות החדשות סותרות "מעשה בית דין" וקביעות שניתנו בהליך אחר בבית המשפט המחוזי: הטענות בנוגע לכשלים ואי סדרים בחברה הנתבעת 1 כבר הוכרעו לשלילה בת"א 8001-02-17.

שנית, נטען שהבקשה סותרת הסדר דיוני בין הצדדים במסגרת הבקשה לסעד זמני.

נטען כי התובעת הייתה מיוצגת מתחילה, וכבר בכתב התביעה ובבקשה לסעד זמני פורטו יחסי החברות בין הצדדים, כך שאין כל עובדה חדשה שנודעה לפתע לתובעת.

בית המשפט העליון הדגיש כי לנוכח התקנות החדשות, הנטייה להעתר לבקשה לתיקון כתב תביעה אינה אוטומאטית.

...

בית המשפט העליון הדגיש כי לנוכח התקנות החדשות, הנטייה להיעתר לבקשה לתיקון כתב תביעה אינה אוטומטית.

סיכומו של דבר לנוכח כל האמור לעיל, ובעיקר השלב המקדמי של ההליך, והעובדה שכבר בכתב התביעה המקורי נרשם הנתבע 2 כנתבע, גם אם חוב החברה לא יוחס לו במפורש במסגרת "הרמת מסך", מצאתי לנכון לאפשר את תיקון כתב התביעה.

זאת, בין היתר מאחר שבית הדין לא היה מוסמך לתת סעדים זמניים, התובעים השתהו וחזרו בהם מבקשת העיקול, העיקול לא נרשם ומאחר שאף פעולה בנגוד לצוו עיקול היא תקיפה.

ברם, טענות חדשות אלו שלא נזכרו בכתב התביעה מהוות הרחבת חזית אסורה ואין להתירן.

לטענתם, מדובר בטענות עובדתיות חדשות שלא נטענו כלל בכתב התביעה ולו ברמז ואף בתצהירי התובעים אין כל ראייה לטענות אלו ולכן יש להיתעלם מהן.

הפרופ' יששכר רוזן צבי בספרו הרפורמה בסדר הדין האזרחי: מורה נבוכים (מהד' שנייה 2023, עמ' 137-140) טוען ביחס להלכה שחלה כשהתקנות הישנות היו בתוקף כי: "הלכה זו אינה יכולה לעמוד בפני הבקורת ויש לקבוע כי מתקין התקנות ביקש לשנותה בתקנות החדשות... אני סבור כי על פי התקנות החדשות התובע מחויב לפרט בכתב התביעה לא רק את העובדות המולידות את זכותו לקבל סעד מן הנתבע, אלא גם את הטענות המשפטיות שעליהן הוא מבסס את תביעתו... פרשנות זו אף עולה בקנה אחד עם מגמת התקנות החדשות, שבאה לידי ביטוי בעקרונות היסוד, לזנוח את התפיסה האדוורסרית של תחרות פרועה בין בעלי דין ובכלל זה גם נקיטה בפעולות שתכליתן הסתרה ומניפולציה ולעבור למשחק בקלפים פתוחים. חשוב לציין שהחובה לפרט טענות משפטיות בכתב טענות קשורה קשר הדוק לרציונאל המונח בבסיסה והוא מניעת מצב שבו הנתבע לא ידע מפני מה עליו להיתגונן ולא יהיה באפשרותו להערך כראוי לקראת המשפט". מנגד, השופט (בדימוס) אורי גורן בספרו סוגיות בסדר דין אזרחי (מהד' 13, 2020) עמ' 153-154) סבור כי ההלכה שחלה בתקנות הישנות לא השתנתה גם כיום לאחר התקנת התקנות החדשות ולדבריו: "מסקנה משפטית אינה עילת תביעה וממילא אין חובה לטעון אותה בכתב התביעה". ברע"א 3076/22 דותן גלעד נ' קמעונאי און-ליין בע"מ (24.05.2022)‏‏ ציינה כב' השופטת כנפי-שטייניץ כי: "אין ללמוד מעצם ביטולה של תקנה מן התקנות הישנות, כשלעצמו, כי הסמכות שעוגנה בה בוטלה אף היא". אמירה זו תומכת בגישה לפיה אין לראות בהשמטת כלל או הוראה שהיו קיימות בתקנות הישנות מהתקנות החדשות, כדי ללמד בהכרח שהסמכות או ההוראה שעוגנה בהסדר הקודם בטלה, וניתן לטעון כי משהמחוקק לא קבע כלל פוזיטיבי אחר, הוא למעשה הותיר את מצב הדברים כפי שהיה קיים בתקנות הישנות (ראו: השופט ד"ר יעקב שקד סדר הדין האזרחי החדש (מהדורה שלישית, 2023) בעמ' 38-39).

...

עקב כך, ביום יז' מר חשון תש"פ (15.11.19) ניתן פסק דין נוסף שבו נקבע בין היתר כי: "הנתבע הצהיר ותיאר בפני בית הדין כי לאור מצבו הכלכלי אין בידו לשלם את הסך האמור – גם לא בתשלומים נמוכים... בשלב זה החליט בית הדין שלמשך 3 חודשים הקרובים ישלם הנתבע סך של 1,000 ₪ לכל חודש לועזי ועל התקופה שלאחר מכן יחליט בית הדין בהתאם לנתונים שיהיו תחת ידו". ביום כג' מר חשון תש"פ (21.11.19) פנה הנתבע שוב לבית הדין וביקש להפחית את התשלום החודשי ל – 100 ₪ לחודש.

הרא"ש (רבי אשר בן יחיאל, 1250-1327) בתשובותיו (כלל שבעים ושמונה סעיף א) דן בשאלה דומה: "ראובן שהיה חייב מלווה על פה לשמעון ונתן כל אשר לו ללוי להפקיע חוב שמעון, נראה לי בזה שאזלינן בתר אומדנא דמוכח... וכן שטר מברחת וכאלה רבות שהלכו חכמים אחר אומדנא דמוכח ואין לך אומדנא דמוכח יותר מזה אדם שנותן כל ממונו לאחרים ויחזור הוא על הפתחים אלא נתכוון הוא להערים להפקיע מלווה שמעון ולא תפק זממו ולא תועיל ערמתו... על אחת כמה וכמה הבא לגזול חברו בערמתו ולעבור על דברי תורה ולא לפרוע נושיו שנבטל ערמתו וזה יגבה חובו מן המתנה... מכל הלין חזינן שכל המכווין להערים חכמי הגמרא עמדו כנגדו לבטל ערמתו". כמו כן, הרשב"א (רבי שלמה בן אדרת, 1235-1310) בתשובותיו (חלק ב' סימן שי"ב) דן במקרה ש"ראובן שהקנה נכסיו לבנו קטן בשטר ובקניין מעכשיו, כדי להבריח נכסיו מן המלווים.

עמדה זו נפסקה להלכה בשולחן ערוך (רבי יוסף קארו, 1488-1575), חושן משפט סימן צ"ט סעיף ו: "החייב לחברו ונתן כל אשר לו לאחר להפקיע חובו, לא תועיל ערמתו ויגבה בעל חוב חובו, אפילו הוא מלווה על פה, ממקבל המתנה וישבע מקבל המתנה על דעת בית דין בלא ערמה ומרמה כמה קבל מתנה מראובן ויגבו בית דין לבעל החוב חובו מכל שקבל ראובן". סיכומו של דבר: תביעת התובעים מתקבלת, מאחר שהוכח שעסקת המתנה נעשתה למראית עין, בניגוד לסעיף 30 לחוק החוזים ומאחר שהיא נגועה בחוסר תם לב קיצוני.

הנתבעים ישלמו לתובעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 50,000 ₪.