במישור הכספי – טוען התובע לסעד כספי בסך של 93,360 ₪ בגין פיצוי מוסכם לפי ההסכם; החזר עלויות התאמת המושכר; עלות התקנת מנוע למקרר שהיה במושכר; נזק שניגרם לבשר בעקבות נתוק החשמל; פגיעה ברווח צפוי ממכירת הבשר הפגום ופגיעה במכירות העסק; השחתת רכוש באטליז; ונזק לא ממוני.
במהלך השיחה אומר התובע לודיע בין היתר כך: "אני לא יכול להמשיך בחנות אם רוצים את החנות, אני איחזור לעבודה שלי, אני אהיה בעבודה שלי, אבא שלי יודע, כולכם יודעים, אני עובד 5 שעות ביום, 5 שעות. זה לא רק שאני פה בלי משכורת בחנות, אין מצב שתהיה לי משכורת הם כל ההוצאות וההפסד שהיה, החנות שלי כבר 5 חודשים לא עבד. כלום....אני אמור לעבוד 3 ימים ברפת לפי מה שסיכמתי איתכם, אבל במקום אני עובד בחנות בימים האלה, ואפילו לא קבלתי משכורת". הקטע שהובא מתוך השיחה ותוכן השיחה בכללותה לא מתיישבים עם מצב דברים בו מדובר בעסק התובע וודיע הוא עובד שכיר שלו.
את הסעדים הכספיים ניתן לחלק לשלוש קטיגוריות: הראשונה – סעדים שנובעים מהטענה כי הסכם השכירות הופר על ידי הנתבע; השנייה – סעדים שנוגעים לתקופת קיומו של ההסכם עד למועד בו הוא הופר לטענת התובע או שחדל להתקיים לטענת הנתבע בשל היתקיימו התנאי המפסיק; השלישית – סעדים שנובעים מפעולות שבוצעו על ידי הנתבע במהלך הניסיונות לסלקו מהמושכר, שניתן לומר כי התובע זכאי להם ללא קשר לשאלה אם ההסכם הופר או בא אל סיומו כדין.
...
התוצאה
התביעה שכללה סעדים רבים ומגוונים נדחית ברובה המכריע.
הסעדים שאינם כספיים דינם להידחות במלואם, וכך גם הסעדים האחרים.
סיכומו של דבר, שאני מחייב את הנתבע לשלם סך של 9,600 ₪.
