שלילת הזיכיון נומקה בהפרה של הזיכיון ובכך ששיטת ההפצה באמצעות מנויי לוטונט אינה מקובלת על מיפעל הפיס והיא נוגדת את האינטרסים השיווקיים שלו.
בסמוך לאחר מכן, משלא חדלה לוטונט מפעילותה, פירסם מיפעל הפיס בעיתונות היומית ובדוכני מיפעל הפיס "אזהרה לציבור". באזהרה נכתב, בין היתר:
מיפעל הפיס מזהיר את הציבור מפני חברת "לוטונט". למפעל הפיס התברר כי חברת "לוטונט" המוכרת את מוצריה “WINNER” ו-“GOLD WINNER” מתחזה לנציגת מיפעל הפיס ומוכרת כרטיסי הגרלה להגרלות הלוטו של מיפעל הפיס, באמצעות סוכנים העוברים מדלת לדלת, באמצעות שיווק טלפוני, דרך האנטרנט ובסביבת דוכני הפיס.
עוד נטען כי לוטונט מבצעת כלפי מיפעל הפיס עוולות על-פי חוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999, בכך שהיא מציגה עצמה כקשורה למפעל הפיס או פועלת מטעמו וכן עוולה של גרם הפרת חוזה, בכך שהיא משדלת זכיינים מורשים למכור את מוצריה.
כן נידרש כי ההפרה גרמה לתובע נזק "מסוגו או מטבעו של הנזק שאליו נתכוון החיקוק". במילים אחרות, גם בהנחה כי הופר איסור פלילי, עדיין על התובע להוכיח כי החיקוק עליו הוא מבסס את תביעתו אכן נועד להגן על האינטרסים שלו.
מסיבה זו, אין מקום כי אנו נתייחס כאן, במסגרת העירעור, לטענות העובדתיות המועלות לראשונה בפנינו.
...
בנסיבות המקרה הנדון, מסקנה זו משליכה גם על התנאי הנוסף הנוגע לסוג הנזק.
בנסיבותיה המורכבות של פרשתנו, מקובלת עליי קביעת חברי, כי דחיית תביעתו של מפעל הפיס בעילה של הפרת חובה חקוקה פוטרת אותנו מן הצורך להכריע בדבר חוקיות פעילותה של לוטונט.
ברם, מסקנה זו מתחייבת, לדעתי, גם מדחיית התביעה בעילה של עשיית עושר ולא במשפט, שמפעל הפיס לא הניח תשתית עובדתית כלשהי לביסוסה.
משהסכמתי, כי דין ערעורו של מפעל הפיס להידחות לגופו, מבלי לנקוט עמדה בשאלת חוקיותה של פעילות לוטנט, בוחר אני שלא להצטרף לספק המטריד את חברי, אם בכלל היה מקום להידרש לתביעתו של מפעל הפיס בשל הדרך הדיונית בה נקט.
