טענות הביטוח כי התובע יזם את גניבת הרכב לטובת תביעת חברת הביטוח

בית משפט לתביעות קטנות בחיפה ‏ל' אב תשפ"ג, 17 אוגוסט 2023 ת"ק 63780-03-23 לובמן נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ ואח' תיק חצוני: בפני כבוד הרשם הבכיר, בנימין בן סימון תובע אבנר לובמן נתבעים 1.מנורה מבטחים ביטוח בע"מ 2.קבוצת שגריר שירותי רכב בע"מ פסק דין

ואולם, במיפרט הפוליסה נאמר באשר לשירותי דרך וגרירה, כי ההרחבה כוללת שירות הנעת רכב, שירותי תקוני דרך קלים, וגרירת הרכב כתוצאה מתקלה מכאנית, תאונת דרכים או גניבת הרכב.

ד.3 גרירה עכב תקר סותר את סעיף 1.2 (תקלה שמקורה ברכב) זה אמור להיות מפורש לטובתי כיוון שזה פוגע בי. טענות חלופיות – גם אם אני באזשהו צורה אני צריך לשלם ואני לא אמור לשלם, מרחק הגרירה הוא 50 ק''מ ולא 57 ק''מ. גררו אותי מביתן הארון לחיפה המרחק הוא 50 ק''מ. 15 ק''מ: לא אמורים להיות מחויבים ושאר המרחק הוא חוזה אחיד שאמור להיות מפורש לטובתי.

תוך כדי השיחה נאמר לתובע על ידי חברת הגרר, כי: "אנחנו יכולים ליגרור לפנצ'ריה הכי קרובה, וגם אם תהיה סגורה, אז הנהג ישים את הרכב שם, בחנייה מסודרת ליד הפנצ'ריה והשארת המפתחות תהיה באחריות הלקוח כמובן, אבל אתה יכול לחזור אליהם מחר. זה מה שעדיף, עדיף שלא תגרור לחיפה בתשלום הזה." והתובע הבהיר את עמדתו מפורשות: "לא, אני רוצה ליגרור לחיפה." נציג החברה מוחמד: "אוקיי, לחיפה." אבנר: "אין לי אופציות פה להשאר פה. טוב, איך מארגנים את זֶה כמה שיותר מהר" מוחמד: "אני יכול לכתוב. יכול לכתוב להם שאתה תקוע." אבנר: "יאללה, תרשום שאני תקוע ושאני נוסע איתם". מדובר בדברים המיוחסים לתובע ושהתובע לא היתכחש להם.

ואולם מעל לצורך לא מצאתי כל ממש בטענות שהועלו על ידי התובע; כך לדוגמה, טען התובע כי נעשה ביטוח, וזאת כאשר מדובר ברכב ללא גלגל רזרבי וזאת כאשר מנורה ידעה על כך. לתובע אין על מה להלין כנגד חברת הביטוח שכן מקור הבעיה הוא שהרכב מסופק ללא גלגל רזרבי, דבר שלא קשור כלל לחברת הביטוח ואף לא לחברת הגרר.

בעניינינו, התובע הוא שיזם את ההיתקשרות, הוא לא נמצא במצב של מצוקה או במצב של חולשה שכלית או גופנית, וההתקשרות לא הייתה גרועה במידה בלתי סבירה מן המקובל.

...

אעיר כי במסגרת תביעה זו, הגעתי למסקנה כי אני מבכר את גרסת הנתבעת על פני גרסת התובע, אותה מצאתי גרסה שקשה לסמוך עליה, והדברים נתמכו בשיחות שתמלולן הוגש על ידי הנתבעת.

מכל האמור לעיל ניתן להסיק, כי גרירת רכב עקב תקר בגלגל תינתן תמורת תשלום שישולם במעמד מתן השירות.

מכל המקובץ דין התביעה להידחות.

פתח דבר לפניי תביעת שבוב, שהוגשה במסלול סדר דין מהיר, בגדרה התובעת, מנורה חברה לביטוח בע''מ, מבקשת להפרע מן הנתבעת, חברה שעיקר עיסוקה בבדיקה והתקנת אמצעי מיגון לרכבים, את תגמולי הביטוח ששילמה למבוטחתה בעקבות גניבת רכבה, וזאת בטענה כי על סמך אישור שהנתבעת הפיקה, כשנתיים קודם ארוע הגניבה ושלימים הוברר כי היה זה לכאורה בגדר אישור פקטבי, בדבר תקינות אמצעי המיגון המותקנים ברכב, התובעת הסכימה לבטח את הרכב ואף שילמה למבוטחתה את תגמולי הביטוח.

בתחילת עדותה, היא העידה כי לבקשת סוכן הביטוח, בפניו הדגישה מיוזמתה כי לא מותקנת ברכב קודנית, היא ניגשה מיידית לרדיו אשרף , ציינה גם בפניו של האחרון כי ברכב לא מותקת קודנית.

מה לה לתובעת להלין או להעלות כנגד רדיו אשרף השגות מהשגות שונות, מקום שלמצער חודש ימים קודם ביצוע תשלום תגמולי הביטוח היא כבר ידעה פוזיטיבית על אודות טענת המבוטחת! המבוטחת פעלה אפוא ברשלנות שעה שלא טירחה משך תקופה כה ארוכה להסיר את המחדל, במיוחד משהרכב היה בבעלותה וחזקתה הבלעדית.

עוד מדגיש בית המשפט כי נטל ההוכחה להוכחת ארבעת התנאים מוטל על המבטחת, ולא על המבוטח וכלשון פסק הדין: "המסקנה העולה מדיון זה היא שהנטל להוכיח שמבטח סביר לא היה נקשר בחוזה הביטוח, אף בעבור דמי ביטוח מרובים יותר, אילו ידע את המצב לאשורו, צריך להיות מוטל על המבטח וכך גם הנטל להוכיח את דבר קיומה של פוליסה מקבילה שעל בסיסה יש לחשב את התשלום היחסי (ראו גם: אליאס, בעמ' 404-400 ו-826-825; שוורץ ושלינגר, בעמ' 288). תוצאה זו עולה בקנה אחד עם עמדתה הכללית של הפסיקה בכל הנוגע לנטלי ראייה". בנסיבות תיק זה, תנאים אלה לא הוכחו על ידי התובעת, ולמען שלמות התמונה יובהר בשנית כי לא הובהר קיומו של קשר סיבתי בין אי התקנת הקודנית לבין ארוע הגניבה כפי שגם לא הוכח כי התובעת לא הייתה מסכימה לבטח את הרכב גם בתמורה לדמי פרמייה גבוהים יותר, וכן לא הוכח כי אף מבטחת סבירה אחרת לא הייתה מבטחת את הרכב גם בתמורה לדמי פרמייה גבוהים יותר.

על כן, ובהנתן הנימוקים שפורטו בהרחבה לעיל, ובודאי בהצטרפם יחדיו, דין התביעה להדחות, זאת אף לו הייתי צועד כברת דרך ארוכה לטובת המבוטחת ויוצא מנקודת הנחה שאכן אמצעי המיגון לקו בחסר כך שברכב לא הייתה מותקנת קודנית.

...

על כן, ובהינתן הנימוקים שפורטו בהרחבה לעיל, ובוודאי בהצטרפם יחדיו, דין התביעה להידחות, זאת אף לו הייתי צועד כברת דרך ארוכה לטובת המבוטחת ויוצא מנקודת הנחה שאכן אמצעי המיגון לקו בחסר כך שברכב לא הייתה מותקנת קודנית.

אני מורה איפוא על דחיית התביעה.

ויובהר, אומנם חככתי בדעת שמא יש מקום לחייב את התובעת בהוצאות הנתבע, ואולם, החלטתי בסופו של יום שלא לחייבה בהוצאות, כך שכל צד יישא בהוצאותיו.

התובעים שכנגד מציינים כי לגבי ההלוואה של 40,000 ₪ לרכישת הרכב, אין לבנק כל פרוטוקול של החברה שהחליטה לקחת הלוואה זו. לגבי פרוטוקולים של החברה לפיהם לכאורה הוסמך יהודה לבקש כרטיס אשראי לחברה ולחתום על שטרי מישכון מקרקעין לטובת הבנק (צורפו כנספחים ז' וח' לתצהירה של הגב' פרטוק), טוענים התובעים שכנגד כי מדובר בפרוטוקולים מזויפים, התובע שכנגד מעולם לא ראה אותם ועו"ד עמיאור שלכאורה אישר כי ההחלטות התקבלו כדין, כלל לא היה עורך הדין של החברה באותה תקופה.

ת/1 הוא הפרוטוקול של גני אמיר לפיו יהודה היה מורשה חתימה בלעדי בגני אמיר ות/9 הוא מיסמך מיום 15.5.97 מסוכנות הביטוח לפיו על בעלי המניות לעמוד בתנאים שונים כדי שסוכן הביטוח ייפגש עם חברת הביטוח שדחתה את תביעתם בעיניין הרכב שנגנב.

ספק אם ניתן להטיל את האחריות על הבנק בעיניין זה, אולם אין ספק כי התובע שכנגד היה מעורה במצבה של החברה יותר מכפי שהוא מוכן להודות.

אציין כי גם ההעברה של 99,000 ₪ מחשבונה של הגב' עמר לחשבון, איננה מעידה על רשלנות הבנק, שכן אין טענה כי הבנק יזם את ההעברה וגם אם יכול היה עקב ההעברה לבדוק את מקור הכסף ולשים לב כי הופקד שיק בסכום גבוה בחשבון של הגב' עמר, אינני סבורה כי בכך שלא עשה כן יש משום התרשלות של הבנק שעולה כדי רשלנות וכאמור לעיל, גם אילו סברתי כי יש כאן מידה מסוימת של התרשלות, הרי שאשמו התורם של התובע שכנגד, הוא מלא.

תקבולים מחברת הביטוח התובעים שכנגד טענו כי ב – 1997 הומצא לבנק פסק דין המחייב את חב' הביטוח לפצות את החברה בסכום של 53,532 ₪ וביום 19.11.97 נפגשו נציגי החברה עם מנהל הסניף אריה בן שמעון והבהירו לו שחב' הביטוח מסרבת לתת לחברה את השיק אלא דורשת שהבנק יבהיר כי שיעבוד הבנק גובר על עיקולים שהיו על הרכב.

...

בנסיבות אלה, כשהתובעים שכנגד לא חלקו על יתרת החובה בחשבון כפי שטען הבנק ולא חלקו על יתרת הלוואה כפי שטען הבנק, נראה כי יש לקבל את תביעת הבנק ולחייב את החברה לשלם לבנק את הסכומים הנתבעים בצירוף ריבית כפי שנקבעה בהסכמים בין הצדדים.

סוף דבר על אף שאני דוחה את התביעה שכנגד ומקבלת את התביעה, לא מצאתי לנכון לעשות צו להוצאות בהליך זה וזאת נוכח ההתנהלות הבנק בכל הנוגע להעברת המסמכים לידי התובעים שכנגד.

על כן התביעה שכנגד נדחית, התביעה מתקבלת ואין צו להוצאות.

בית משפט השלום ברמלה ת"א 16485-02-18 פסיפיק רכב ותחבורה בע"מ נ' מיי קרדיט פיתרונות אשראי מתקדמים בע"מ ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופט אייל כהן תובעת פסיפיק רכב ותחבורה בע"מ נתבעות 1. מיי קרדיט פיתרונות אשראי מתקדמים בע"מ 2. מגדל חברה לביטוח בע"מ ב"כ התובעת עו"ד גב' יונס ב"כ נתבעת 2 עו"ד גב' אורנשטיין פסק דין

בסיכומיה הוסיפה התובעת כי אמנם עליה הנטל להוכחת קרות הגניבה, אך לא את נסיבותיה וכי עם הוכחת האמור עובר הנטל לידי הנתבעת, להוכיח את קיומם של חריגים בפוליסה, מכוחם טענה להעדר חבות/העידר כסוי בטוחי.

הנתבעת מצאה לדחות את תביעת המבוטחת, על אף שבחלוף כחודש מעת שנודע לה על אודות גניבת הרכב, כל המידע הרלבנטי לשם קבלת התביעה ולמצער לשם המשך בירור חבותה עמד לפניה.

יש לזכור כי כהן דיווח מיוזמתו על אודות גניבת הרכב למישטרה- נתון המחזק את הקביעה לפיה הייתה לכהן זיקה לגיטימית לרכב.

הנתבעת לקתה בהתנהלותה באופן עיקבי: הנתבעת טענה כי התובעת לא הוכיחה את הגניבה (ולא כי נימנעה מלהוכיחה באופן מספק).

בשולי הדברים לעניין זה ניתן רק לשער כי מכיוון שתגמולי הביטוח היו משועבדים לטובת התובעת, ספק רק אם הייתה למבוטחת סיבה עניינית ומעשית לתבוע את הנתבעת.

משנדחתה תביעת המבוטחת ומשתביעת התובעת נשענת, גם לשיטת הנתבעת, על זכאות המבטחת, לא היה במכתב דרישה דבר זולת הוצאה כספית מיותרת ועיכוב נוסף בדרכה של התובעת.

...

הנתבעת טענה בכתב הגנתה כי דין התביעה להידחות על הסף בהעדר עילה, אך מעשית זנחה טענה זו. ברקע הדברים יצוין כי סמוך לאחר התביעה התקבלה בקשת התובעת למתן פסק דין בהעדר הגנה נגד נתבעת 1.

דין טענת הנתבעת לפיה על התובעת למצות הליכים למול המבוטחת- להידחות.

דין טענתה זו של הנתבעת להתקבל.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעת את נזקה בסך 76,214 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 30.6.20.

במהלך שלושת החודשים שלאחר פגישתו עם התובע פנה הנתבע לתובע מיוזמתו פעמיים-שלוש בשיחות טלפוניות בהן הבהיר לו כי התביעה עלולה להתיישן וכי עליו להזדרז ולהפקיד את כספי האגרה.

בכל אותן שיחות טען התובע כי יש לו קושי לגייס את הכספים הדרושים למימון ההוצאות ושב וביקש לבחון האפשרות "לסגור עניין" עם חברת הביטוח ללא תביעה.

בשיחה אחרת "פלט" התובע כי הפועל הערבי של שותפו הוא זה שגנב את הרכב.

דחיית תביעתו של התובע ע"י חברת הביטוח נבעה מחשדות למעורבותו של התובע בגניבת הרכב.

מקום שהמבטח טוען לפטור מחבותו בשל כך שהמבוטח גרם במתכוון למקרה הביטוח, עליו נטל ההוכחה.

לעניין זה מוטל על המבטח להביא ראיות ממשיות להוכחת טענותיו ודי לו בהטיית מאזן ההסתברויות לטובת גירסתו (ר' ע"א 1845/90 רוני סיני נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מז (5) 661, 685, ע"א 678/86 חניפס נ' סהר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מג (4) ע' 177).

...

נוכח הדמיון בין המקרים הנני קובעת לתובע אשם תורם בשיעור 20%.

סוף דבר, הנני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע, לאחר ניכוי תרומת רשלנותו, סך 58,400 ₪ בצרוף הפרישי הצמדה וריבית כחוק מיום 22.3.98.

בשים לב לסכום התביעה לעומת תוצאותיה, ישלם הנתבע לתובע מחצית מאגרת ביהמ"ש וכן שכ"ט עו"ד בסך 8,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק.