תביעת המערערת
בית המשפט קמא דחה את כל טענות המערערת ביחס לרשלנות המקצועית והפרת הסכם וביחס לפגמים ברצון בכריתת הסכמי שכר הטירחה, וקבע כי למרות טענתה, שהמשיב סרב לנהל משא ומתן עם הבעל כדי להגיע להסכם, המערערת – עורכת דין בעצמה – חתמה על שני הסכמים נוספים עם המשיבים; כי הערכתו של המשיב בדבר הדרך להגיע לתוצאה טובה יותר עבור המערערת – תוך כדי נקיטת הליכים משפטיים נגד הבעל – היתה הערכה סבירה בנסיבות עניין; כי בפני המערערת עמדה האפשרות לדחות את דרך הייצוג של המשיב ולהפסיק את ייצוגה על ידו, אך היא בחרה להמשיך בהתקשרות עמו; כי המערערת לא הוכיחה שההסכם הראשון, שלטענתה הגיעה אליו עם הבעל אך לא נחתם על ידה בעקבות המלצתו של המשיב, טוב יותר מההסכם שנחתם בסופו של דבר (הסכם שנעשה בינה לבין הבעל, ללא מעורבות המשיב וללא ידיעתו); כי המערערת העידה שהבעל אינו מקיים גם את ההסכם שנחתם ביניהם, ולכן ספק אם הוא היה מקיים גם את ההסכם הראשון שהוצע, ומכל מקום הוכח בדיעבד שדוקא עצתו של המשיב תיאמה יותר את המציאות; כי לא הוכחו שום כפיה או איום שהביאו אותה לחתום על הסכמי שכר הטירחה, ולו משום שהיא הודתה בדיון כי המשיב הציע לה להפסיק את ההיתקשרות עמו, אך למרות זאת היא בחרה להמשיך בכך, מטעמיה; כי לא הוכחו בעניינינו יסודות עילת העושק; כי המערערת לא ביטלה במועד סביר את הסכמי שכר הטירחה שנחתמו, והיא עשתה זאת רק לאחר שההסכם בינה לבין הבעל נחתם ואושר בבית המשפט, ללא מעורבות המשיב וללא ידיעתו, כשבכל הזמן הזה הוא המשיך לפעול עבורה.
...
תביעת המערערת
בית המשפט קמא דחה את כל טענות המערערת ביחס לרשלנות המקצועית והפרת הסכם וביחס לפגמים ברצון בכריתת הסכמי שכר הטרחה, וקבע כי למרות טענתה, שהמשיב סירב לנהל משא ומתן עם הבעל כדי להגיע להסכם, המערערת – עורכת דין בעצמה – חתמה על שני הסכמים נוספים עם המשיבים; כי הערכתו של המשיב בדבר הדרך להגיע לתוצאה טובה יותר עבור המערערת – תוך כדי נקיטת הליכים משפטיים נגד הבעל – היתה הערכה סבירה בנסיבות עניין; כי בפני המערערת עמדה האפשרות לדחות את דרך הייצוג של המשיב ולהפסיק את ייצוגה על ידו, אך היא בחרה להמשיך בהתקשרות עמו; כי המערערת לא הוכיחה שההסכם הראשון, שלטענתה הגיעה אליו עם הבעל אך לא נחתם על ידה בעקבות המלצתו של המשיב, טוב יותר מההסכם שנחתם בסופו של דבר (הסכם שנעשה בינה לבין הבעל, ללא מעורבות המשיב וללא ידיעתו); כי המערערת העידה שהבעל אינו מקיים גם את ההסכם שנחתם ביניהם, ולכן ספק אם הוא היה מקיים גם את ההסכם הראשון שהוצע, ומכל מקום הוכח בדיעבד שדווקא עצתו של המשיב תאמה יותר את המציאות; כי לא הוכחו שום כפיה או איום שהביאו אותה לחתום על הסכמי שכר הטרחה, ולו משום שהיא הודתה בדיון כי המשיב הציע לה להפסיק את ההתקשרות עמו, אך למרות זאת היא בחרה להמשיך בכך, מטעמיה; כי לא הוכחו בענייננו יסודות עילת העושק; כי המערערת לא ביטלה במועד סביר את הסכמי שכר הטרחה שנחתמו, והיא עשתה זאת רק לאחר שההסכם בינה לבין הבעל נחתם ואושר בבית המשפט, ללא מעורבות המשיב וללא ידיעתו, כשבכל הזמן הזה הוא המשיך לפעול עבורה.
המסקנה הנובעת מכך היא, שהחיוב של המערערת על פי פסק הדין הוא בהתאם לאמור בסעיף 63 בלבד ולא בהתאם לסעיף 61, ולכן על המשיבים לפעול לתיקון הסכום שנתבע בתיק ההוצאה לפועל הנוסף בהתאם לכך.
בשולי חוות דעתי אוסיף, כי אני סבור שאין להיעתר לבקשת המערערת להוספת הראיות החדשות – תמלילי הקלטות – משום שלא הוכח שהמערערת לא יכלה להגישן בבית המשפט קמא, כפי שהגישה תמלילי הקלטות אחרות, ומהתגובה המפורטת של המשיבים בבקשה זו עולה, כי בית המשפט קמא אף הורה למערערת להגיש את כל תמלילי ההקלטות שבידה, והיא לא עשתה כן.
אוסיף שקבלתם של התמלילים היה מחייב התייחסות של המשיבים ואולי קיום חקירות בנוגע אליהם, כל זאת שעה שלא הוכח כי היה בכוחן של ראיות אלה להשפיע על התוצאה בערעור.
שלומית יעקובוביץ, שופטת
התוצאה
הערעור נדחה, למעט ההבהרה בסעיף 14 לפסק דינו של השופט אטדגי.
