טענה מקדמית: עובדות כתב האישום אינן מגלות עבירה

עובדה אחת מהותית עומדת לחובת המבקשת והיא העובדה כי למרות שהיה בידה לעשות זאת, לא בקשה בכל שלב לתקן את כתב האישום, אלא עמדה בתגובתה על טענתה כי כתב האישום בניסוחו המקורי תקין ומעלה בעובדותיו את העבירות הנטענות בו. כך כתבה בתגובתה שהגישה לביהמ"ש: "...כתב האישום מגלה עבירה וזאת ניתן ללמוד מהשתלשלות האירועים המנוסחת בכתב האישום ואשר מסתמכת על הראיות הקיימות בתיק החקירה". נראה כי המבקשת "שוכחת" כי בראש ובראשונה התביעה היא שטעתה הן בכתיבת כתב אישום שעובדותיו אינן מגלות עבירה והן בתגובתה לטענה המקדמית בדיון ובתגובה סתמית ולקונית שהגישה בכתב, זאת אף לאחר שהיה בידה לבחון את הטענה ולהגיב באופן שקול ומלומד בכתב.

...

בעניין בקשת המאשימה, שכותרתה: "בקשה לעיון חוזר" המופנית כלפי החלטתי שניתנה ביום 08.12.21, בטענה מקדמית שהעלתה ההגנה לפי סעיף 149 (4) לחסד"פ, על פיה תוקן כתב האישום במחיקת עובדה מס' 5 (והוראת החיקוק מס' 3 העולה ממנה), לאחר שמצאתי כי העובדות הנטענות בסעיף 5 אינן מהוות עבירה.

טענות הצדדים: המבקשת טוענת כנגד החלטתי למחיקת סעיף 5.

סיכום והחלטה: הבקשה ל"עיון חוזר" בהחלטתי - נדחית.

הבקשה לתיקון כתב אישום כעת, על ידי הוספת העובדה לכאורה, לתיאור התאונה (בסעיף 4 לכתב האישום) כי הרכב הנהדף "פגע במעורב" - נדחית.

מזכירות תודיע החלטתי לצדדים באמצעות "נט-המשפט". ניתנה היום, י"ז טבת תשפ"ב, 21 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.

בפניי טענות מקדמיות מצד הנאשמים, לפיהן מתבקש בית המשפט לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 150 לחסד"פ, ולהורות על ביטול האישום הראשון כנגד הנאשם 1, ולהורות על ביטול האישום השלישי כנגד שני הנאשמים, מהטעם שהם אינם מגלים עבירה; כמו כן, מתבקש בית המשפט לבטל את האישומים השני והשישי, מטעמי אכיפה בררנית; עוד מתבקש בית המשפט להורות על קיום משפט זוטא להכרעה בדבר ראיות שהושגו שלא כדין, עליהם מתבססים אישומים 2 עד 6.

טענה זו נסמכת על הוראת סעיף 149 (4) לחוק סדר הדין הפלילי (נ"מ) התשמ"ב 1982 הקובעת כדלקמן: "לאחר תחילת המשפט רשאי הנאשם לטעון טענות מקדמיות ובהן - ...(4) העובדות המתוארות בכתב האישום אינן מהוות עבירה". תמציתה של הטענה היא שהתביעה החסירה מהעובדות שרשמה בכתב האישום, פרטים חיוניים להרשעת הנאשם, בעבירות המיוחסות לו, כך שאפילו אם יודה הנאשם בעובדות המפורטות בכתב האישום, לא יהיה בכך כדי להביא להרשעת הנאשם בעבירות אלה.

...

אשר ליעילות ההליך, סבורני כי מבט רחב של בית המשפט על כלל הראיות, אופן גבייתן, נסיבות גבייתן, בזיקה למכלול המעשים המיוחסים לנאשמים, יאפשר לבית המשפט להכריע ביעילות ודיוק רבים יותר, במחלוקות שעל הפרק, לרבות בשאלת חוקיות תוצרי החיפוש.

לצורך כך עליו להפעיל מס' תבחינים בטרם הוא מגיע למסקנה שיש לפסול את הראיה, בין היתר שוקל בית המשפט, שיקולים המצריכים מבט כולל, שלא ניתן לעשותו אלא לאחר שמיעת המכלול הראייתי.

מעבר לכך, מעשה שביום יום הוא שבתי משפט שומעים ראיות, ובמסגרת הכרעתם, הם מגיעים למסקנה, שחלק מהראיות עליהן מבקשת המדינה להסתמך, אינן קבילות או נגועות בחוסר חוקיות, וניתן לכך ביטוי בהחלטתם, לאחר עריכת האיזונים הנדרשים.

בדיון מיום 19.9.23 טען ב"כ הנאשם, טענה מקדמית ולפיה האמור בסעיף 3 לכתב האישום אינו מגלה עבירה, זאת מהטעם כי בכתב האישום נרשם כי הנאשם סירב לבקשת שוטר ואילו השוטר אמור לידרוש ולא לבקש ועל כן אין עבירה של שיכרות מכוח סירוב.

סעיף 149(4) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב 1982, קובע טענה מקדמית ולפיה, העובדות המתוארות בכתב האישום אינן מהוות עבירה.

...

בע"פ 5955/22 מ"י נ' אלוביץ' ואח' (מיום 13.7.2023) (עניין אלוביץ') עמד כב' השופט מינץ בפיסקה 54 לפסק-דינו על טיבה של טענה זו: "משמעותה של טענה מקדמית המעוגנת בסעיף 149(4) לחסד"פ, היא שגם אם יודה הנאשם בכל העובדות המפורטות בכתב האישום, לא יהיה בכך בסיס נאות להרשעתו בעבירות המיוחסות לו או בעבירה אחרת מאותו 'סוג'... הקביעה שעובדות כתב האישום אינן מהוות עבירה תיעשה על כן רק במצב דברים שבו אין כל התכנות להרשעת הנאשם בעבירה המיוחסת לו. החלטה לאלתר המורה איפוא על ביטול כתב האישום... צריכה להנתן רק במקרה ברור ומובהק בו אין היתכנות להרשעת הנאשם בעבירה המיוחסת לו... השאלה שבמוקד הדיון אינה על כן האם הוכחו עובדות כתב האישום, אלא האם בהנחה שעובדות כתב האישום יוכחו כולן, עובדות אלה במובהק אינן מגלות עבירה" (ההדגשות הוספו).

...

שנית, ולגופה של טענת הסניגורית כי כתב האישום אינו מגלה עבירה, טוענת המדינה כי דינה להידחות, שכן על פניו, על-פי עובדות כתב האישום, ניתן ללמוד כי הנאשם בחר לדבר במקומה של גב' לב או בשמה, עליה נאסר להתבטא בעניין נשוא תלונתה של המתלוננת, כשהדברים שאמר נוגעים מפורשות לאותו עניין.

יישום מבחני הפסיקה ובמיוחד "מבחן המהות" שנקבע בעניין ליכטמן מוביל למסקנה, כי מדובר ב"הפחדה קונסטרוקטיבית" שניתן לפרשה בקלות רבה כקריאת תיגר על בנה של המתלוננת, כאשר הנאשם מתגרה בו לבוא ולמסור את גרסתו לטענות שהעלתה נגדו גב' לב. מכאן שאין בדברים על פניהם את הרכיב "שלא כדין". במצב דברים כזה, כשמדובר בפרשנות סבירה ואפשרית הפועלת לטובת הנאשם, אף על פניו של כתב האישום, כשהאמרה אינה מוכחשת, הדבר פועל לזכות הנאשם מכוח סעיף 34כא לחוק העונשין הקובע, כי "ניתן דין לפירושים סבירים אחדים לפי תכליתו, יוכרע העניין לפי הפירוש המקל ביותר עם מי שאמור לשאת באחריות הפלילית לפי אותו דין". מפנה בהקשר זה לעניין בר, בסעיף 43 לפסק-דינה של כב' השופטת ברק ארז.

הנאשם הביע את דעתו הפוליטית במסגרת סרטון בן 41 דקות, והתייחס במשך זמן קצר בדקה ה-26 למתלוננת ולבנה, וטען כי "אנחנו מחפשים אותך". גם בהנחה שדיבר בשם פעילים פוליטיים נוספים, איזו שליטה או יכולת יש לנאשם "למצוא" את בנה של המתלוננת או לאלצו להיחשף בניגוד לרצונו? קשה לדמיין היבט מעשי לדבריו המתגרים של הנאשם כלפי בנה של המתלוננת, מלבד עצם הרצון לאומרם ולהפיצם, ובוודאי שבנוסח הנוכחי, יש קושי ממש לבסס "רמה גבוהה של הסתברות" למימוש "האיום". סיכומם של דברים נוכח כל האמור לעיל, סברתי שכתב האישום בנוסחו אינו מגלה עבירה, וכי מוטב היה לולא היה מוגש כלל, נוכח הרגישות הטבעית העולה מהתבטאויות שבעיקרן ובמהותן הן פוליטיות.

בנסיבות אלו, סברתי שהסעד הראוי לתתו לנאשם, הוא ביטולו של כתב האישום, וכך אני מורה.

עוד נטען שהטענות בכתב האישום המייחסות הטעיית פקיד מכס על ידי הצגת מצג כוזב של ייצוא אישי באמצעות המסמכים שצורפו לטובין עובדות כתב האישום אינן מגלות עבירה (סעיפים 74-71 לכתב האישום).

טענות מקדמיות ביחס לאישומים השלישי אבוהי טוען כי ה"תכשירים התרופתיים" הם למעשה חומרי גלם, וטען כי ביחס לחומרים אלה כתב האישום אינו מגלה עבירה.

...

עניין הוכמן, שרוגוזניצקי הפנה אליו, אינו מוביל למסקנה לפיה אי הצגת רשימון ייצוא אינו מצדיק טענה פלילית של הברחה.

סוף דבר הנאשמים העלו טענות מקדמיות רבות.

כאמור בהחלטתי ובשונה מעמדת הנאשמים, לא מצאתי בכתב האישום פגמים שכל אחד מהם וגם לא הצברם, מוביל למסקנה לפיה המדובר במצב בו ראוי למנוע מהמשיבה את האפשרות לפנות לשם תיקונם.