טענה לתביעה שטרית והפרה חוזית

עילת התביעה היא חוזית (הפרת הסכם ההלוואה), שטרית (שטר החוב), נזיקית (רשלנות נטענת של הנתבעים) ועשיית עושר ולא במשפט.

הוכחה זו סופקה כבר במסגרת הליך העיקול, כאשר אף אחד מהנתבעים לא ביקש עד כה לבטלו, ודומה כי העובדות שנולדו לאחר מתן צו העיקול (ובכללן הפרוק הזמני של הנתבעת 1 וההליכים המשפטיים שבהם נוקטים בנקים שונים נגד הצדדים), רק מחזקות לכאורה הוכחה זו. יצוין כי בתגובת הנתבע אין כל היתמודדות עם עילת התביעה (והנתבע 3 אף לא צירף תצהיר לתמיכה בתגובתו), כך שגם אין במסגרת ההליך שבנידון כל טענה במישור זה. יוער, כי הנתבע 3 הגיש בר"ל כמפורט לעיל, ובבר"ל הוא כן מעלה טענות נגד החוב מושא התביעה ונגד עילת התביעה הנטענת, כאשר תמצית טענתו העיקרית שם היא שכלל לא מדובר בהלוואה (אלא בהשקעה רגילה של שותפים בחברה בהקמה עפ"י הסכם המייסדים), למרות הסכם ההלוואה, ולכן התובעת לא זכאית לפרעונה.

...

דומה כי התובעת משתיתה את בקשת העיכוב על התנהלות נטענת של הנתבע 3 שפורטה בכתב התביעה, בבקשה העיקול ובבקשת העיכוב, התנהלות שהביאה לתסבוכת הכלכלית הנוכחית, ממנה סובלים לכאורה כל הצדדים בתיק זה. אך לא התרשמתי מטענות ומראיות הצדדים עד כה שהתנהלות נטענת זו הינה כה פסולה וחריגה לכאורה, עד כי ניתן על פיה לגזור מסקנה מסתברת לגבי העתיד, כי הנתבע 3 יברח מהארץ לצמיתות ויחבל בכך בבירור התביעה.

מסקנה קיצונית זו נראית בבירור כמרחיקת לכת, וממילא, מתגנב לו חשש, כי המניע האמתי להגשת בקשת העיכוב שונה מזה המוצג ע"י התובעת.

סיכום בקשת עיכוב היציאה מהארץ – נדחית.

לטענת התובע הנתבעים הוליכו אותו שולל, הפרו את זכויותיו על-פי ההסכמים שנחתמו בין הצדדים ומנעו ממנו שלא כדין ובדרכי עורמה את הרווחים המגיעים לו. בכתב ההגנה הכחישו הנתבעים את טענות התובע וטענו, בין היתר, כי התביעה היתיישנה וכי כל ההעברות הכספיות נעשו לטובת השותפות ולצרכיה, על-דעת השותפים ובחתימת התובע, ותחת פקוחו המקצועי של רואה החשבון אפרים שמשי.

התובע כלל אינו אוחז בשיקים ואינו תובע מכוחם ותביעתו מבוססת בעיקר על עילות מכח המערכת החוזית בין הצדדים [לאבחנה בין עילה שטרית לעילה חוזית ראו: ע"א 375/66 מלר נ' שטיינשניידר, פ"ד כ(4) 93 (1966); ע"א 4294/90 עזבון המנוחה חיה לאה רינסקי ז"ל נ' רחמני ושות' מימון בע"מ, נ(1) 453 (1996); בג"ץ 5305/10 דוד אביגדור ניהול בע"מ נ' שר האוצר - הממונה על אגף שוק ההון (05.12.2010); רע"א 8301/13 טל טריידינג קורפ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (24.11.2015)].

...

הטענה לפיכך נדחית.

לא מצאתי להידרש לטענת הנתבעים כי התובע היה ער ומודע לכל הפעולות הכספיות שנעשו בחשבון השותפות ובחברה וזאת בשים לב לדחיית טענת ההתיישנות והנובע ממסקנה זו שאין צורך לבחון את טענת הנתבע ביחס לתחולת סעיף 8 לחוק ההתיישנות ואין להכרעה בסוגיה זו השפעה על תוצאת ההתחשבנות.

התוצאה לאור כל האמור על הנתבעים לשלם לתובע בגין המגרש: 1,181,027 ₪ ובגין חלקו של התובע ברווחי השותפות: 779,437 ₪, ובסך הכל 1,960,464 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כדין.

לתובע עומדת הן עילה שטרית, משלא כובדו השיטריות, והן עילה חוזית, נוכח הפרת ההסכמים, והתובע רשאי היה לנקוט בהליכים בהתאם לעילות שבידו, ובילבד שלא תהיה גבייה כפולה (ראו והשוו: ת.א. (שלום תל-אביב-יפו) 69646/04‏ חברת בורבאר לאבן בע"מ נ' מדן קבלנות כללית עפר כבישים ומחצבות בע"מ (22.3.2005)).

התובע מעלה בטיעוניו שלוש טענות עיקרית כלפי הנתבעים 2-12 המקימות לו לטענתו עילה כלפיהם: האחת, כי לכתחילה רכשו הנתבעים 2-12 את הדירות במחירים הנופלים ממחירי השוק (בכתב התביעה נטען בעיניין זה כי הדירות נמכרו "בנזיד עדשים"); השניה, כי הנתבעים 2-12 ידעו על זכויותיו במקרקעין ובכל זאת חתמו על ההסכמים, במודע, מבלי שהוא יהיה צד להם; והשלישית, כי הנתבעים 2-12 לא השלימו את מלוא התמורה עד היום, ונטלו חזקה בנכס תוך שהם עושים עושר על חשבונו.

...

משכך סבורה אני כי מקרה זה נמנה עם המקרים בהם ראוי לעשות שימוש בסמכות לפסוק פיצוי בגין נזק שאינו נזק מממון, ולאחר איזון בין כל השיקולים הצריכים לעניין זה, אני מורה על פיצוי בסך של 150,000 ש"ח (לפסיקת פיצוי בגין נזק לא ממוני ראו שלו ואדר, 299-312).

סיכומם של דברים מכל הטעמים המפורטים לעיל התביעה כנגד הנתבע 1 מתקבלת כדלקמן: הנתבע 1 מחוייב בתשלום סך של 973,068 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממאי 2004 ועד למועד פסק הדין.

מהטעמים שפורטו לעיל התביעה כנגד הנתבעים 2-12 נדחית.

תביעת בניה"ז נגד אורדילן, ומנגד תביעת אורדילן נ' הגב' שי – מה בין אורדילן לבניה"ז - אורדילן טענה בתביעתה נגד הגב' שי כי היא אוחזת כשורה בהמחאה שבידה, או לחילופין כי ההמחאה נימסרה לה בעד ערך – ומכאן העילה השטרית לתביעה; לחילופין, טענה אורדילן כי הגב' שי הפרה את ההסכם עמה, ומכאן קמה לה עילה חוזית, בנוסף לעילה השטרית, ובגינה היא תובעת סעד של אכיפת הסכם.

...

ודוק – כי בין אם מפעלי עיצוב בעץ מילאה את שמה של אורדילן כנפרעת, ובין אם אורדילן קיבלה את ההמחאות על החלק ומילאה את שמה כנפרעת בעצמה, הרי שבכל מקרה וודאי ידעה כי אין לה דבר וחצי דבר עם מושכת ההמחאות, הגב' שי, אשר כאמור מעולם לא התקשרה עמה בעסקה כלשהיא, כפי שאורדילן עצמה טענה להגנתה; מכאן נדרשת המסקנה כי חזקה על אורדילן שידעה כי ההמחאות אינן תקינות כבר בעת שנמסרו לידיה ושע"פ הוראות סעיף 4(א) לחוק אסור היה לה להסכים לקבלן.

לאור כל הנימוקים שהובאו לעיל, הגעתי כאמור לכלל מסקנה כי אורדילן אינה זכאית להיפרע מהגב' שי בגין המחאות אלו שבידה.

סוף דבר - אני מורה על דחיית תביעתה של אורדילן נגד הגב' שי בתיק 60497-05-21 וסגירת תיקי ההוצאה לפועל שנפתחו לביצוע ההמחאות מושא הליכים אלו; כמו כן, אני מורה לאורדילן להשיב לידי הגב' שי את כל הכספים ששולמו לתיקי ההוצאה לפועל וכן את הסך של 750 ₪ שהופקד בתיק ההוצאה לפועל; משנדחתה תביעתה של אורדילן נגד הגב' שי, אני מחייב את אורדילן לשאת בהוצאות הגב' שי בגין הליכים אלו בסך של 1,000 ₪.

לטענת הנתבעת, בפס"ד המחוזי כלל לא נאמר שהנתבעת חייבת לתובעת 369,000 ₪ אלא הפוכו של דבר נכתב במפורש בסעיף 14 לפס"ד המחוזי כי "...יחד עם זאת, אני סבור שיש לקבל טענה אחרת של המערערת... המערערת טוענת שהמשיבים לא היו רשאים לעשות כן, ואני סבור שהדין עמה... ביהמ"ש קמא לא היה מוסמך לפסוק סכום נוסף מעבר לסכומים שהמשיבה תבעה, כלומר, מעבר לסכומי השיקים, והוא לא היה רשאי להזקק לטענות חוזיות הנוגעות לחוב הנוסף, משהמשיבים בחרו בהגשת תביעות שטריות בלבד. המסקנה הנובעת מכך היא, שהחיוב של המערערת ע"פ פסה"ד הוא בהתאם לאמור בסעיף 63 בלבד ולא בהתאם לסעיף 61....". נטען שהתביעה שלפניי אינה אלא ניסיון לערער על קביעותיו של ביהמ"ש המחוזי.

כאמור מועד תחילת מירוץ ההתיישנות החל לכל המאוחר ביום 14.10.15 עת הוגש תצהיר הנתבעת בבקשת ההיתנגדות לבצוע השטר, ומכאן שהמועד האחרון להגשת התביעה מכוח ההפרה החוזית היה ביום 14.10.22.

...

יוצא אפוא שהתובעת הייתה רשאית להגיש תביעה אך לא עשתה זאת, לא במסגרת תביעה שכנגד, לא במסגרת תביעה עצמאית ולא במסגרת בקשה לתקן את התביעות השטריות שהגישה לכתב תביעה מתוקן שיכלול גם את העילה החוזית.

סוף דבר לאור האמור לעיל, מתקבלת הבקשה לדחיית התביעה על הסף.

התובעת-המשיבה תשלם לנתבעת-המבקשת שכ"ט והוצאות ההליך בסך 15,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.