טענה להפרת חוזה לתשלום שכר טרחת עורך דין לפי שעות

טענות התובעים ביום 9.10.16 הגישו התובעים את התביעה דנא ובמסגרתה טענו, בין היתר, כי המנעותם של הנתבעים מלשלם לתובעים את שכר טירחתם עולה כדי הפרה יסודית של ההסכם; כי הנתבעים הציגו בפני התובעים מצגים כוזבים שלפיהם בכוונתם לשלם את שכר הטירחה והתובעים הסתמכו על מצגים אלה והמשיכו לייצגם, אך האחרונים המשיכו להיתחמק מתשלום שכר הטירחה ולהסב להם נזקים; כי הנתבעים פעלו בחוסר תום לב בעת קיום ההסכם ובעת המשא ומתן לקראת כריתתו של ההסכם וכי ההסכם בין הצדדים נכרת תוך טעות או הטעה מצד הנתבעים.

יצוין כי הנתבעים אף לא העלו טענה חלופית שלפיה ככל שייקבע כי עליהם לשלם עבור עבודת עורכי הדין השכירים, מה צריך להיות שכר הטירחה הראוי שעליהם לשלם, וכל שטענו הוא כי אין מקום לשלם כלל עבור עבודת עורכי הדין השכירים משום שהסיכום היה בדבר ייצוג פרסונלי של עו"ד בטש (טענה שכאמור נדחתה), וכי יש למחוק מחיובי השעות 200 שעות, ללא כל פירוט.

באשר לעדותו של בטש בהקשר זה, סבורני כי צורת עבודה נכונה וראויה של עורך דין, ובפרט עורך דין העובד לפי שעות, היא למסור ללקוחותיו דיווח שוטף בדבר שכר הטירחה שהצטבר מדי פרק זמן קבוע אשר הוסכם מראש, וככל שלא הוסכם, אזי מדי פרק זמן סביר בנסיבות העניין.

...

סוף דבר אשר על כן, אני מחייב את בן-דוד לשלם לתובעים 124,769 ₪ (78,977 ₪ + 45,792 ₪), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.7.15 (מועד בו כבר היו חייבים הנתבעים את מלוא שכר הטרחה כמפורט בנספח 1 לתצהיר בטש) ועד לתשלום בפועל וכן 10,000 ₪ בגין עגמת נפש.

אני מחייב את דקל לשלם לתובעים 78,977 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.7.15 (מועד בו כבר היו חייבים הנתבעים את מלוא שכר הטרחה כמפורט בנספח 1 לתצהיר בטש) ועד לתשלום בפועל וכן 10,000 ₪ בגין עגמת נפש.

בנסיבות, אני מחייב את בן-דוד לשלם לתובעים בנוסף שכר טרחת עו"ד בסך של 25,000 ₪ ואת דקל לשלם לתובעים שכר טרחת עו"ד בסך של 17,000 ₪.

לטענת התובע, הסכם זה קובע תשלום שכר טירחה לפי שעות עבודה.

לטענת התובע, בשל הפרת ההסכם על הנתבעים להחזיר לו את כל הסכומים שקבלו ממנו בגין שכר הטירחה עבור התיקים הפתוחים, שאותם נאלץ להעביר לטיפולו של עו"ד אחר.

בסיכומיו טען התובע בין היתר, שההתפטרות מהוה הפרת חובה חקוקה, והפנה להוראות חוק לישכת עורכי הדין (עמ' 8 לסיכומים).

...

מאחר שעל פי קביעה זו של מומחה הנתבעים, היה על הנתבעים להמשיך ולעבוד עוד כ 55 שעות עד לסיום הטיפול בתיק, ומאחר שלאור תקרת התשלום שבהסכם שכר הטרחה, והעובדה שמעדות התובע , שלא נסתרה, עולה שהתביעה המאוחדת נדחתה בסופו של דבר, ממילא לא היו הנתבעים זכאים לקבל תשלום נוסף עבור שעות אלה.

מכאן, שאילולא התפטרו, היו הנתבעים עובדים 245 שעות (190+55), תמורת 110,000 ₪ ומע"מ. מאחר שעבדו רק כ 190 שעות, אני סבורה כי יש להפחית, מהסכומים המגיעים לנתבעים על פי הסכם שכר הטרחה, סכום המשקף 55 שעות.

בנסיבות העניין, ולאור הסכום שנפסק ביחס לסכומים שנתבעו, אני מחליטה שלא לעשות צו להוצאות, וכל צד יישא בהוצאותיו.

אי תשלום שכר הטירחה והפרת התחייבותו של התובע עפ"י ההסכם פגע בהסתמכות הנתבעת על הסכם שכר הטירחה ובציפייה שלה לקבל תשלום מלוא התמורה ולכן גם סוכם על תשלום מלוא התמורה תוך 30 יום שכן כבר במעמד גיבוש ההסכמות וחתימת הסכם שכר הטירחה העריכה הנתבעת כי עיקר המאמץ והיקפי העבודה יהיו בחודשי העבודה הראשונים, בהם היא נידרשת ללמוד את הראיות בתיק כמו גם טפול בסוגיית מעצר עד תום ההליכים.

בין היתר העידה כי היא הייתה מעוניינת בתשלום שכר טירחה שעתי לפי התעריף המינימאלי של לישכת עורכי הדין, אולם התובע ביקש ואף התחנן כי תסכים לתשלום "פיקס". הנתבעת העידה כי העדיפה תשלום לפי שעות בין היתר הואיל ובעת כריתת הסכם שכר הטירחה השני עדיין לא הוגש כתב האישום ולא הועברו לעיונה חומרי החקירה.

...

אשר על כן אני מקבלת את התביעה ברכיב זה ומחייבת את התובע לשלם לנתבעת את הסכום של 6,786 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין עד למועד התשלום בפועל על ידי התובע.

בנוסף לסכומים שפסקתי לעיל, ישלם התובע לנתבעת הוצאות משפט, לרבות הוצאות אגרה, הוצאות המומחה מטעם הנתבעת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום התשלום על ידי הנתבעת ועד למועד התשלום על ידי התובע.

כמו כן ישלם התובע לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך 75,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

תמצית טענות הצדדים בתביעת שכר הטירחה התובע טען כי הנתבעת הפרה את הסכם שכר הטירחה, ולפיכך עתר לחיובה לשלם שכר טירחה בגין שירותים משפטיים שהעניק לה, על פי המוסכם, ולחלופין עתר לפסיקת שכר טירחה ראוי.

הגם שאין הכרח כי הסכם שכר טירחה בין עורך דין ללקוחו ייערך בכתב דוקא, עמדו בתי המשפט על אחת על החשיבות שבעריכת הסכם כזה בכתב, שיהיה בו כדי להסדיר באופן ברור ונהיר את ההסכמות בין עורך הדין לבין לקוחותיו (ראו למשל, רע"א 4723/05 לוי נ' ברוש (12.9.2005); רע"א 7394/07 גאנם נ' פאעור (8.10.2007); רע"א 5765/14 פנינג נ' קראוס (19.2.2015)).

אין די בעדות יחידה של בעל דין כדי להרים את הנטל בעניינינו ולהוכיח במאזן הסתברויות את זכותו של התובע לשכר טירחה, ובפרט לא שעה שמדובר בעורך דין, אשר מצופה ממנו במהלך הרגיל של עבודתו למסור ללקוח דיווח שוטף על העבודה, כל שכן שעה שנטען להסכמה לחיוב לפי שעה, כך שהיה על התובע למסור לנתבעת אחת לפרק זמן דיווח על הקף שעות העבודה שביצע עד לאותו שלב.

הינה כי כן, בכל הנוגע לטיפולו בעיניין קנדי, שינה התובע את חזית טענותיו ואת גירסתו ומכל מקום לא הניח תשתית עובדתית מינימלית להוכחת זכאותו לשכר טירחה מעבר למה ששולם לו. בכל הנוגע לעיסקת גבריאלה כהן, עתר התובע לפסיקת השכר שנפסק בהליך המשפטי, שעה שהפסיקה קובעת כי השכר שנפסק בפסק הדין שייך ללקוח ולא לעורך הדין, ולא מצאתי כי בעניינינו הוכיח התובע כי פסיקה זו מהוה אינדיקאציה לשכר הראוי, בהיתחשב, בין היתר, בכך שמדובר בפסקי דין שניתנו בהיעדר הגנה, ושעל פי טענתו שלו, סוכם בין הצדדים כי ישולם לו שכר רק מתוך סכומים שייגבו בפועל.

...

אני מקבלת חלקית את תביעת התובע בגין פרסום לשון הרע, ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך 3,600 ₪.

יתר התביעה (בתא 48897-06-17 ו – 68213-06-17) – נדחית.

אני מקבלת את התביעה שכנגד שהגישה הנתבעת כנגד התובע באופן חלקי, ומחייבת את התובע לשלם לנתבעת סך כולל של 203,774 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

לטענת הנתבע, התובעים עצמם לא עמדו בהסכם שכר הטירחה לעניין מועד משלוח חשבון שכר הטירחה שנשלח רק ביום 22.7.2020 ולא בכל סוף חודש קלנדרי כפי שהוסכם, וכן בכך שלא טענו להפרת הסכם כבר לאחר 14 יום ממועד דרישת התשלום ביום 22.7.2020, ואף לאחר ששולם ע"י הנתבע סך 3,000 $ ביום 18.8.2020 ועד מחיקת התביעה לא נשלחה כל דרישת תשלום.

בהתאם להסכם חולק שכר הטירחה לשני רכיבים- הראשון, תשלום לפי שעות שאינו תלוי בתוצאות ההליך המשפטי.

השאלה אם השתכלל הסכם או לא נבחנת לאור כללי הפרשנות הקבועים בדיני החוזים, עם זאת כך נפסק לא אחת, כי האחריות לנסח הסכם שכר טירחה באופן ברור מוטלת על עורך הדין (ע"א 9282/02 יכין דקל בע"מ נ' עו"ד יחיאל, פ"ד נח(5) 20 (2004)).

...

בהעדר ראיה בדבר השכר הראוי שיש לפסוק בגין משלוח מכתב התראה בהליך כמו הליך גפן, אין לי אלא לקבוע כי התובעים לא הרימו את הנטל להוכחת השכר הראוי, ועל כן יש לדחות את תביעתם בכל הנוגע לתשלום שכר הטרחה בהליך גפן.

לסיכום: תביעת התובעים מתקבלת באופן חלקי.

התביעה שכנגד נדחית.