טענה בדבר כשל בייצוג משפטי בהליך משמעתי

ביום 15.2.18 הגישו המשיבות כתב הגנה מטעמן, בגדריו הכחישו את טענות העובד וטענו לגבי אופן בדיקת תלונותיו בדבר אי סדרים וחשיפת ארועי שחיתות, הפרות משמעת ואי כשירות לעבודה של העובד ואופן סיום יחסי העבודה.

זאת נוכח הכשלים בתצהיר שערכה באת כוחו השניה, לטענתו, והחוסר הקיים בתצהיר בפירוט טענותיו לחשיפת אירועים של שחיתות.

לטענת המשיבות בתשובתן, המדובר בהחלטה שבסדרי דין, בהן נוטה ערכאת העירעור שלא להתערב אלא במקרים חריגים; ההחלטה תואמת את ההלכה לפיה החלפת ייצוג אין משמעה תיקון כתבי טענות; ההחלטה בדבר שיחרורה של באת כוחו השניה מייצוגו של העובד, אינה רלבאנטית לבקשה להגשת תצהיר משלים ועניינן נפרד; התצהיר הוגש שעה שהעובד היה מיוצג והבקשה הנוכחית אינה אלא ניסיון ל"מקצה שיפורים"; בנסיבות אלה, נוהג העובד בחוסר תום לב ותוך שימוש לרעה של הליכי משפט; אין בפסיקת הוצאות לטובת המשיבות כדי לפצותן על ענוי הדין החמור שעלול להגרם להן באם תיתקבל הבקשה.

כך למשל נאמר בע"ע (ארצי) 2277-04-11 רחל סופר - עו"ד יהונתן צברי (15.7.12) (הדגשות במקור): "22. כן ראינו לנכון להדגיש כאן את הגישה העקרונית והמנחה לפיה הפרוצידורה אינה מיטת סדום, ובנסיבות המתאימות ראוי לסטות מכללי הפרוצידורה כאשר הדבר דרוש לשם עשיית צדק ואינו פוגע בבעל הדין האחר [ראו רע"א 4038/09 ברונשטיין נ' ד"ר בלינדר ג'ורג' – מ.א.ר בע"מ (ניתן ביום 19.7.2009)]. כן נפסק כי לא כדאי להגיע למצב בו ההליך המשפטי מקבל "צורת משחק אשקוקי שבו מהלך אחד בלתי נכון קובע את גורל המשחק" [ע"פ 1/48 סילוסטר נ' היועץ המשפטי לממשלת ישראל פ"ד א(5), 18 (1948)].

...

אפשרות זו עדיפה לטעמנו על פני האפשרויות האחרות, שהן בירור התביעה באופן חסר או בקשה למחיקת התביעה והגשת תביעה חדשה, ומאזנת כדבעי בין האינטרסים השונים של הצדדים.

סוף דבר – לאור כל האמור, החלטנו לדון בבקשת רשות הערעור כבערעור.

לגופו של עניין, דין הערעור להתקבל ואנו קובעים כי העובד יגיש תצהיר משלים מטעמו ולאחר מכן המשיבות יגישו תצהיר משלים מטעמן, זאת במועדים כפי שיקבע בית הדין האזורי.

ביום 15.2.18 הגישו המשיבות כתב הגנה מטעמן, בגדריו הכחישו את טענות העובד וטענו לגבי אופן בדיקת תלונותיו בדבר אי סדרים וחשיפת שחיתויות, הפרות משמעת ואי כשירות לעבודה של העובד ואופן סיום יחסי העבודה.

לטענתו, בהליך העירעור על החלטת הלישכה לסיוע משפטי הוברר לו כי עו"ד ציגלר כלל "לא הכירה את כתב התביעה" וכי היא "בהתרשלות לא הזכירה את נושא חשיפת השחיתות ולו פעם אחת לאורך כל התצהיר עדות ראשית כמו גם את הפצוי הנידרש בעקבות הפרת חוק ההגנה על עובדים". בהחלטה מיום 3.3.21 ניתנה "ארכה אחרונה לתובע לשם קבלת ייצוג משפטי בהליך. יודגש כבר עתה כי ארכה נוספת לא תנתן". כן נקבע כי "משהיה התובע מיוצג וממילא בתצהירו מצהיר הוא על עובדות הנכונות על פי הצהרתו, אין מקום למשיכת התצהיר". ביום 21.3.21 הודיע העובד על ייצוגו על ידי עו"ד הדר פלד-טל. וביום 22.3.21 הגיש על ידי באת-כוחו זו בקשה לתיקון התצהיר או הגשת תצהיר משלים.

זאת נוכח הכשלים בתצהיר שערכה עו"ד ציגלר, לטענתו, והחוסר הקיים בתצהיר בפירוט טענותיו לחשיפת שחיתויות.

לטענת העובד בבקשה שלפני, הגם שנכון הדבר שדיון ההוכחות נדחה מספר פעמים לבקשתו, כל מה שקרה לאחר מכן לא היה בשליטתו; בית הדין האיזורי קבע בהחלטה שהעובד "היה מיוצג", שעה שבאת כוחו הקודמת שוחררה מייצוג וזאת אף ללא יישום המבחנים הרלבאנטיים; אין ביכולת הניסוח הגבוהה של העובד כדי להפוך אותו למייצג של עצמו ולמנוע ממנו ייצוג הולם; החלטה זו פוגמת בחקר האמת, תוך העדפת הפרוצידורה, אשר כידוע איננה "מיטת סדום"; ההליך היתנהל בעצלתיים משך כשלוש שנים, ולפתע "אצה הדרך" לבית הדין קמא; לעובד נגרם נזק רב ואילו למשיבות לא ייגרם נזק שאי אפשר לפצות על ידי פסיקת הוצאות.

...

אשר על כן הבקשה נדחית.

לאחר שעיינתי בבקשה, בהחלטה ובכלל החומר שלפני – ומבלי להביע עמדה לגופו של עניין – מוצע לצדדים הסדר דיוני לפיו: העובד יגיש תצהיר משלים מטעמו ולאחר מכן המשיבות יגישו תצהיר משלים מטעמן, זאת במועדים כפי שיקבע בית הדין האזורי ובכפוף לפסיקת הוצאות לטובת המשיבות בשיעור שיקבע בית הדין האזורי.

עוד ציין כי לא שוכנע כי נגרם למבקש עוות דין וכי המבקש הודה בדיון "כי היה מודע להתנהלות בא-כוחו, אולם, וחרף הבנתו את סדרי-הדין וחומרת השלכותיהם, בהיותו עורך-דין ותיק ומיומן, בחר שלא לתקן את המחדל, בין בעצמו ובין באמצעות בא-כוח חליפי". מכאן הבקשה לרשות העירעור שלפניי, אשר נטען כי מעלה שתי סוגיות משפטיות עקרוניות: האחת, בדבר משמעות טענת כשל בייצוג בהליכים משמעתיים; והשנייה, בנוגע לתפקידו של בית המשפט המחוזי כערכאה שלישית בהליכים אלו.

...

בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט מ' בר-עם) בעב"י 60667-01-20 מיום 25.1.2021, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין (להלן: בית הדין המשמעתי הארצי) בבד"א 71/18 מיום 17.11.2019, אשר דחה את ערעור המבקש על פסק דינו של בית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין בחיפה (להלן: בית הדין המשמעתי המחוזי) בבד"מ 16/13, הכרעת הדין מיום 26.3.2018 וגזר הדין מיום 16.7.2018.

לגופם של דברים, נדחה הערעור על כל חלקיו.

לאחר עיון בבקשה ובנספחיה הגעתי למסקנה כי דינה להידחות.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

כך היא אינה אוכפת הוראות היתר שעות עבודה ומנוחה וההסכמים הקבוציים; העידר שימוש בכוח האירגוני לצורך קידום מטרות שנוגעות לאינטרסים הייחודיים של הרופאים המתמחים; העידר שימוש בהליכים משפטיים לצורך קידום מטרות שנוגעות לאינטרסים ייחודיים של הרופאים המתמחים; העידר טפול מספק בעיניין מענקי פריפריה ומקצועות מצוקה; העידר טפול מספר במצוקת האלימות במערכת הרפואית.

בתגובתה, הצביעה אסותא על סממנים דומים בין הקבוצות המעידים על קיומם של אינטרסים משותפים (מקום עבודה גאוגרפי וסביבת עבודה, רקע דומה של הכשרה מקצועית, אופי העבודה, כפיפות מבחינה מקצועית ומנהלתית למנהל המחלקה, נהלי משמעת, שימוש בכרטיס נוכחות, פורומים משותפים, ביצוע תורנויות, הסדרי ארוחת צהריים ומתנות זהות לעובדים).

לרופאים המומחים אין השפעה על תנאי העסקה ושכר של המתמחים; הרופאים המתמחים מיוצגים כאמור על ידי הר"י באופן מלא והולם ואין עילה להכיר במתמחים כיחידה נפרדת, בשים לב לכך שהר"י הוכרה על ידי אסותא אשדוד כארגון יציג רק בחודש אפריל 2018, ולאור האמור ומשטרם נחתם הסכם קבוצי אין מקום לטענה בדבר ייצוג בלתי הולם באסותא אשדוד; לא מדובר במקרה של התארגנות ראשונית פורצת, ועל כן אין מקום להחיל את הגמישות בהכרה באירגון עובדים וביחידת מקוח בהתארגנות ראשונית בנסיבות המקרה בו אנו דנים, שכן המבקשת אינה עומדת בהגדרה של ארגון עובדים.

עוד הוכח, כי סמכויות הרופא המיתמחה לא נותרות קבועות במשך כל תקופת התמחותו, אלא הולכות ומתרחבות עם היתקדמות הכשרתו, לעיתים עד כדי היתר לבצוע פעולות כשל מומחים בתחומו.

...

לאחר שבחנו הראיות שהוגשו, תכלית הגשתן והתגובות- לא מצאנו מקום לדון בהם במסגרת הליך זה. משקבענו כי הרופאים המתמחים אינם יחידת מיקוח נפרדת, הרי שאין מקום לדון במעמדה של המבקשת כארגון, או בכלל.

בנסיבות אלה, לא מצאנו מקום לדון גם ביתר טענות המשיבות שפורטו בכתבי טענותיהן בדבר מעמדה של המבקשת כארגון עובדים.

סופו של דבר- הבקשה נדחית.

(ב) נבחן שניכשל במבחן המעשי רשאי לבקש לעיין בסיכומו, בתקופה של עד 90 ימים מיום שקבל את ההודעה בדבר תוצאת המבחן; העיון יתאפשר לנבחן שבקש זאת באופן שיורה הרשם; במעמד העיון בסיכום המבחן יהיה רשאי הנבחן להגיש לרשם השגה בכתב על תוצאותיו בצרוף נימוקים.

קיצורו של דבר: זכות הוועצות – כן; זכות ייצוג מלאה – לא (השוו: אסף פורת "על הזכות לייצוג משפטי בהליכי משמעת – המקרה המיוחד של הדין המשמעתי בצבא משפט ועסקים יז 469, 472 (2014), המציין כי זכות ההיוועצות היא ענף של זכות הייצוג במובנה הרחב).

...

חרף כל אלו, בית המשפט הכריע כי הסכמת הצדדים במסגרת ההליך על כך שהבחינות שנעשו תקפות וכן שיקולי תקנת הציבור וחופש העיסוק מובילים למסקנה כי ניהול הבחינה, ובמסגרתו קביעת ציון המעבר לה, היה בגדרי הסמכות המסורה לרשם לפי סעיף 59(א)(2) לחוק, ולפיכך נדחו טענות המערערים במישור זה. במחצית השנייה של פסק דינו פנה בית המשפט המחוזי לבחון את האופן שבו נהג המשיב במסגרת הליך ההשגה על תוצאות המבחנים שביצעו המערערים.

טעם נוסף המוליך, לגישתי, אל המסקנה כי אין בידינו לקבוע את ציון המעבר במבחן המעשי הוא – היעדר אחיזה לציון המעבר המבוקש על ידי המערערים.

רוצה לומר: בסופו של דבר קביעת ציון מעבר מצריכה "מתיחת קו" כלשהו גם לאחר שבעל הסמכות שקל את מכלול השיקולים הרלוונטיים להצבת רף המעבר.

לפיכך, טענת המערערים בעניין ציון המעבר במבחן המעשי, אף היא דינה להידחות.