טען ביניים על אופן חלוקת הכספים בחשבון נאמנות

בין השאר נאמר שם כי אריאל והמערער - "התיימרו לנשל את סיגלית מחלקה היחסי בדירה... ובמקביל הטעו גם את פרחי לחשוב שאין כל מניעה לבצוע עסקת המכר, תוך יצירת מצג שוא...". נטען כי במהלך אותה תקופה לא נענה המערער גם לדרישות מצד עו"ד הלחמי, בא כוחה של פרחי, למסירת דין וחשבון באשר לכספי הנאמנות שהופקדו בידיו.

לשלמות התמונה יצוין עוד כי עת הגישה סיגלית את ה"פ 8771-01-12 - אגב בירור בקשתה שם לצוו מניעה זמני שימנע את השלמת מכירת דירת נווה שרת לידי גב' פרחי, הגיעו הצדדים להסכמה לה ניתן תוקף של החלטה, לפיה יופקד בקופת בית המשפט סכום של 175,000 ₪ מתוך כספי התמורה של הדירה בנווה שרת וזאת עד להכרעה בתביעה כספית שתגיש סיגלית ביחס לחלק המגיע לה מתמורת המכר.

לאחר הפנייה לפסיקה רלוואנטית, נאמר כי העובדות שהמערער פעל כנגד סיגלית, במספר הליכים ובמשך מספר שנים, ללא שהוא נוטל אחריות, ללא שהוא מתקן מעשיו ובאופן שעד היום כספים לא הושבו וגם גב' פרחי טרם קיבלה את הזכויות בדירה - מצדיקים ענישה מחמירה.

כפי שצוין, העלה המערער בערעורו גם טענות על החלטת הביניים מיום 3.9.18, במסגרתה סרב אב"ד, עו"ד באשי, לפסול את עצמו.

...

אני דוחה את טענות המערער אף בראש זה; אכן, אותה החלטה מיום 3.9.18 היא קצרה ולא מפורטת, אך את אותה החלטה יש לקרוא על רקע ההחלטה שקדמה לה וניתנה עוד ביום 2.8.18.

משניתנה למערער אפשרות חריגה במסגרת הליך הערעור בפני ביה"ד הארצי להשלים הגשת מסמכים ביחס לטענות בדבר מגבלות רפואיות, אך שוב הוא נכשל בהצגת הנדרש - אין מקום לשוב לעניין זה. כך גם אין מקום לטענות דיוניות שהוא מעלה באשר פגיעה כביכול בזכויותיו, עת בחר שלא להתייצב לדיונים, לאחר שבקשה לדחיית דיון לא נעתרה, מפאת אי צירוף חומר רלוונטי המתחייב כדי להיעתר לה. בהמשך לאמור, נדחה אפוא ערעור המערער על כל חלקיו.

בהמשך לאמור נדחה אפוא גם ערעור המשיבה.

המבקשת הגישה בקשה בדרך "טען ביניים", על מנת שבית המשפט יורה למי מבין כל הטוענים יש לשלם את הסך 141,081 ₪ (להלן: "הכספים") אותו הפקידה בחשבון נאמנות אצל המשיב 3.

לחילופין, עתרה הטוענת 2 להורות על חלוקת הכספים בינה לבין הטוענת 1 באופן יחסי.

משכך תנתן החלטתי בהתאם למסמכים ולטיעונים שהובאו בפני ולצורך הכרעה בשאלה כיצד יחולקו כספי טען הביניים (ומבלי שההליך נועד למיצוי מלוא טענות הצדדים).

...

משכך תינתן החלטתי בהתאם למסמכים ולטיעונים שהובאו בפני ולצורך הכרעה בשאלה כיצד יחולקו כספי טען הביניים (ומבלי שההליך נועד למיצוי מלוא טענות הצדדים).

יישום הוראות הלכת אפקים בענייננו מובילה למסקנה כי ידה של הטוענת 1 על העליונה, שכן אין חולק כי השיק הוסב לטוענת 1 כבר ביום 21/04/16 כנגד תמורה שזו נתנה לחייב.

לכן אני מורה למבקשת להעביר את הכספים האמורים לב"כ הטוענת 1 בתוך 30 יום.

לאור האמור, חזרה הנאמנת על בקשתה לקבל רשות מבית המשפט לחלק את הכספים המגיעים לפיטו-גז ליורשי בעלי מניות החברה או לחלופין להעביר את הכספים להם זכאית פיטו-גז לחשבון נאמנות משותף שייפתח על ידי באי כוח הצדדים שבמחלוקת – בא כח התובעות 1 ו-5 ובא כוח בית החולים שניידר אשר יפעל גם כנאמן יורשותיו של בעל המניות הנוסף בפיטו-גז. במקביל, ביום 26.8.2018, הגיש בית חולים שניידר את תגובתו לדו"ח הנאמנת, בה הובעה תמיכה בבקשת הנאמנת לעניין כספי עזבון המנוח, בכל הקשור לחברת פיטו-גז, תוך הסתמכות על כך שפיטו-גז לא חתמה על מיסמך ההמחאה, ובכל מקרה במועד החתימה על מיסמך ההמחאה החברה הייתה כבר מחוסלת, ולפיכך אין בידי התובעות 1 ו-5 כל כתב המחאה מטעמה.

ודוק, אם בית המשפט לא היה ממנה נאמן לחלוקת הכספים, אלא היה קובע אופן החלוקה והסכומים כפי שהיה רואה לנכון, ברי כי אם היה טוען צד זה או אחר לקיומה של המחאת זכות וזאת לאחר פסק דין, ובמסגרת אותו תיק, בית המשפט לא היה נידרש לבקשה שכזו, אלא היה מפנה את הטוען להגשת הליך נפרד.

יוער, שלמעשה מדובר בהליך של כעין טען ביניים, בחינת הנאמנת, אולם אין מקום להטיל על הנאמנת את המטלה של הגשת הליך שכזה, וכי על הצדדים הניצים לנקוט בהליכים המשפטיים על מנת שייקבע גורלם של הכספים השנויים במחלוקת.

...

בית המשפט גם קבע, כי החלטה לגבי אופן חלוקת הסכום שהיתקבל מקופ"ח והופקד בחשבון נאמנות אצל עו"ד וייל בין ההורים (המשיב 1 וגרושתו שהיתה כאמור אף היא נתבעת בתביעה לביטול פסק הדין), תנתן לאחר שתוגש בקשה מסודרת בענין, ועד אז יישארו הכספים בנאמנות אצל עוה"ד (וייל).

באשר להחלטה מיום 5.12.21 הדוחה את הבקשה לסגירת התיק בשל נימוק זה, טוען המבקש כי זו החלטת ביניים כפי שכב' הרשמת עצמה ציינה שההחלטה סופית תנתן לאחר הגשת תצהיר משלים.

...

כאמור, התביעה שהוגשה בתיק 47912-05-15 לביטול פסק הדין בתיק 61241-05-12, נדחית בהסכמת התובעים.

למעשה, המשיב 1 גם פתח תיק הוצאה לפועל נגד עו"ד וייל על סכום שלטענתו עו"ד וייל חייב לו (וזאת כאמור על אף שאין פסק דין שמחייב את עו"ד וייל בסכום זה), וגם הגיש תביעה נפרדת בגין אותו סכום מכיוון שככל הנראה גם הוא הבין שאין פסק דין שמחייב את עו"ד וייל בסכום זה. מכל מקום, התוצאה היא, שלא היה מקום לפתוח תיק נגד עזבון המנוח וייל משום שאין פסק דין שמחייב את עזבון המנוח בסכום כלשהו לטובת המשיב, ולפיכך בדין הוגשה הבקשה לסגירת תיק ההוצאה לפועל.

אני מורה אפוא לסגור את תיק ההוצאה לפועל נגד עזבון המנוח וייל ומחייב את המשיב בהוצאות העזבון ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪.

ביום 2.4.2017 הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד בקשה למתן הוראות בעיניין אופן חלוקת כספי הפשרה שהוחזקו בחשבון הנאמנות שנוהל על ידי עו"ד וייל, בינו ובין גרושתו.

ביום 5.12.2021 דחתה רשמת ההוצאה לפועל מ' דרמוני-יזדי את בקשת העיזבון (במסגרת החלטת ביניים), בציינה כי לבקשתו לא צורפו כל אסמכתות המעידות על העברת הכספים בפועל לידיי המבקש.

...

בהחלטתו מיום 23.5.2017 דחה בית המשפט את בקשת המבקש למתן פסיקתה, תוך שקבע כי: "אין מקום להוסיף על החלטתי מיום 1.5.17 אשר פרטה את אופן חלוקת סך הפיצוי שהוסכם בתיק, בין האב לאם. על הצדדים לפעול ע"פ חלוקה זו". ביני לביני, ביום 20.9.2018 הגיש המבקש, בשמו ובשם שני ילדיו, תביעה לבית המשפט המחוזי בירושלים, במסגרתה נטען כי עורכי הדין וייל וג'אבר התרשלו באופן ניהול התביעה בת"א 61241-01-12 (להלן: תביעת הרשלנות המקצועית).

דיון והכרעה דין בקשת רשות הערעור להידחות.

סיכומו של דבר: בקשת רשות הערעור נדחית, ועמה ממילא נדחתה גם הבקשה להוספת ראיה.