טעמים מיוחדים בתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה

דיון והכרעה סעיף 14 (א) לתוספת השלישית לחוק התיכנון והבניה קובע: "על שומה לפי סעיף 4 ניתן לערור לפני ועדת ערר לפיצויים ולהיטל השבחה, בתוך 45 ימים מיום שבו הובאה השומה לידיעת החייב; על לוח שומה לפי סעיף 5 ניתן לערור לפני ועדת ערר לפיצויים ולהיטל השבחה בתוך שנה ממועד הצגת לוח השומה; יושב ראש ועדת הערר לפיצויים ולהיטל השבחה רשאי להאריך את התקופות האמורות מטעמים מיוחדים שיירשמו". מלים אחרות, בפני המבקש לערור על שומה עומדים 45 ימים, אותם החמצה המערערת בכשלוש שנים.

הארכת המועד צריכה "טעמים מיוחדים שיירשמו". בכגון דא יש לשקול שניים: ההסבר לאיחור, והסכוי כי הערר יתקבל.

...

עוד נטען מפי המערערת, כי המשיבה התעשרה מכספים שלא הגיעו לה על פי דין, ואין לאפשר חוקית או מוסרית מציאות זו של גביה שלא כדין, אפילו נפלו פגמים אלו או אחרים בהתנהלות פרוצדוראלית של המערערת.

סוף דבר הערעור נדחה.

בהתאם לסעיף 14(א) לתוספת השלישית לחוק התיכנון והבניה, התשכ"ה-1965, על ערר כאמור להיות מוגש תוך 45 ימים, ובמקרה הנוכחי, עד ליום 11.7.2021.

סמכותו של יושב ראש ועדת הערר להאריך את המועד להגשת ערר מעוגנת בסעיף 14(א) לתוספת השלישית, הקובע לאמור: "על שומה לפי סעיף 4 ניתן לערור לפני ועדת ערר לפיצויים ולהיטל השבחה, בתוך 45 ימים מיום שבו הובאה השומה לידיעת החייב; על לוח שומה לפי סעיף 5 ניתן לערור לפני ועדת ערר לפיצויים ולהיטל השבחה בתוך שנה ממועד הצגת לוח השומה; יושב ראש ועדת הערר לפיצויים ולהיטל השבחה רשאי להאריך את התקופות האמורות מטעמים מיוחדים שיירשמו." הועדה המקומית אכן הגישה ערר ביום 22.7.2021, כלומר 11 ימים לאחר המועד המקורי, ושלושה ימים לפני תום תקופת הארכה.

כאן יצויין כי למושג "טעמים מיוחדים" לא נודעת בהקשר זה משמעות מוגדרת ואין רשימה סגורה של נסיבות שעשויות להוות "טעמים מיוחדים". כן ניתן לומר כי נסיבה שלא הייתה תלויה או נעוצה בבעל הדין עצמו עשויה ביתר קלות להחשב ל"טעם מיוחד" (למשל, השלכותיו של מצב חרום, בפרט אם הוא השפיע באופן מיוחד על אחד הצדדים).

...

בנסיבות אלה הבקשה לביטול ההחלטה נדחית בזאת.

שקלתי בכובד ראש את טענותיו של מר קוזינץ אולם לדעתי דין הערעור להידחות.

דהיינו, למצער במסגרת ההחלטה השנייה ועדת הערר שמה לנגד עיניה את הדרישה החקוקה לקיום "טעמים מיוחדים". שנית, ובבחינת למעלה מן הנדרש, ההחלטה להיעתר לבקשת הארכה הייתה לטעמי סבירה.

אעיר כי מן המועד שהחלטת הארכה הראשונה הובאה לידיעת מר קוזינץ (1.8.2021), חלפו 11 ימים עד שהוא הגיש את בקשת ביטול ההחלטה, בה מחה נמרצות על תוכן ההחלטה ואופן קבלתה (נזכיר כי בסופו של דבר הערר עצמו הוגש 11 ימים לאחר תום התקופה המקורית).

ומכאן שיש להכריע בשתי שאלות מרכזיות, האם הערר הוגש באיחור ואם התשובה חיובית האם היתקיימו טעמים מיוחדים המצדיקים הארכת מועד להגשתו במועד שהוגש.

-ביום 31.10.21 המערערת פנתה למשיבה בבקשה לפטור מהיטל השבחה מכוח סעיף 19(ב)(4) לתוספת השלישית לחוק התיכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: התוספת).

בהקשר זה, מן הראוי להזכיר מושכלות יסוד לפיהם הקף ההתערבות של בית משפט זה בהחלטות ועדת הערר מצומצם לבחינת פגמים מהותיים בהפעלת שיקול הדעת המינהלי ובמיוחד היתערבות בעינייני סדרי דין ומועדים היא החריג ושמורה למקרים מיוחדים כפי שנקבע למשל בעע"מ 3662/22 **** פז השקעות בע"מ נגד ועדת ערר מחוזית לתיכנון ובניה תל אביב (30.1.2023): "כפי שנפסק לא אחת, אמת המידה להתערבותו של בית המשפט בהחלטותיהם של מוסדות התיכנון, עליהם נמנית ועדת הערר, מצמצמת ביותר. בית המשפט אינו מחליף את שיקול דעתם של מוסדות התיכנון בשקול דעתו שלו, והתערבותו תיעשה במקרים מצומצמים בלבד בהם מתקיימות עילות מובהקות המצדיקות היתערבות במעשה המינהלי כגון חריגה מסמכות, חוסר תום לב או חריגה קיצונית ממיתחם הסבירות". סעיף 14 (א) לתוספת קובע: "על שומה לפי סעיף 4 ניתן לערור לפני ועדת ערר לפיצויים ולהיטל השבחה, בתוך 45 ימים מיום שבו הובאה השומה לידיעת החייב... יושב ראש ועדת הערר לפיצויים ולהיטל השבחה רשאי להאריך את התקופות האמורות מטעמים מיוחדים שיירשמו". ביום 24.10.21 נשלחה שומת היטל ההשבחה וביום 31.3.22 הגישה המערערת ערר על השומה.

...

דיון לאחר שעיינתי במכלול החומר שלפניי מסקנתי היא כי אין מקום להתערב בהחלטת הועדה ודין הערעור להידחות.

סיכום לאור כל האמור לעיל אני דוחה את הערעור.

למחרת, שוב פנה ב"כ המערערים לשמאי בהודעת דוא"ל, בה חזר והדגיש בפניו שלאור מצב החזקה והבנייה בקרקע, לא נותרו בה זכויות בנייה כלל והדבר שולל חבות בהיטל השבחה ביחס אליה ובקש מהשמאי לבחון מחדש את השומות שערך וטען כי לשמאי יש סמכות בהיותו שמאי הוועדה וזאת מכוח הסמכות שהוקנתה לועדה וגם לשמאי מטעמה לפי סעיף 14 (ו) לתוספת השלישית לחוק התיכנון והבנייה התשכ"ה - 1965 (להלן: "חוק התו"ב" או "התוספת השלישית" בהתאמה).

סיכומי טענות הוועדה הוועדה שבה על טענתה כי בעת הגשת הבקשה להארכת מועד לא נימצאו בה טעמים מיוחדים למתן אורכה וכי טיעוני המערערים שם, היתמקדו בעיקר בהיעדר קבלת השומות, כאשר לא עלתה כל טענה ביחס לשומות עצמן ולחיוב עצמו או לגובה היטל ההשבחה אלא כל שנעשה שם היה הפנייה לנספח התומך בטיעון, מבלי לנמקו, להביאו, לצטטו ומבלי להניח בפני הקורא את הטענות הנטענות ובכך יש חוסר תום לב בניהול הליך לא תקין בשל ההמנעות מהעלאת הטענות ישירות בהודעת הערר.

 ברי כי אין מדובר ברשימה ממצה, והשאלה אם נמצא "טעם מיוחד" להארכת מועד תוכרע בכל מקרה לפי נסיבותיו, ובהתאם לאיזון הראוי בין שיקולים אלה ואחרים (לפירוט הנסיבות שהוכרו כטעם מיוחד והשיקולים הצריכים לעניין ראו ע"א 6842/00 ידידיה נ' קסט, פ"ד נה(2) 904, 910-909 (2001) (להלן: עניין ידידיה); בש"ם 6229/11 דון-יחיא נ' הוועדה המקומית לתיכנון ובניה, חיפה [פורסם בנבו] (10.1.2012); חמי בן-נון וטל חבקין העירעור האזרחי 182-163 (מהדורה שלישית, 2012))".

...

סיכומו של דבר לא מצאתי שנפלה בהחלטת יו"ר הועדה טעות המצדיקה התערבותי.

הערעור נדחה.

המערערים ישלמו לועדה, המשיבה 2 הוצאות הערעור בסך כולל של 20,000 ₪.

המבקשת עומדת על כך שבעניינה היתקיים כל אחד מהטעמים המיוחדים המנויים בפסיקה, כמפורט: ראשית, סוג ההליך הערעורי – הרי שמדובר בעירעור בזכות, המוגש מכוח הדין (פריט 14(ד) לתוספת השלישית לחוק התיכנון והבנייה, התשכ"ה–1956; פריט 5 לתוספת השנייה לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, התש"ס–2000).

...

לפיכך, סבורני כי מועד הגשת הבקשה על ידי המבקשת בוצע כדין.

שכן, עצם ההגבלה מאזנת בין האינטרסים של המשיבים לבין האינטרס של המבקשת במיצוי יומה בפני בבית המשפט, במטרה להוביל לסיומה בהקדם האפשרי של סאגה ארוכת שנים זו. בהתאם, סבורני כי יש להורות על הגדלת היקף כתב התשובה של המשיבים עד ל־30 עמודים.

סוף דבר – מצאתי לנכון לקבל את בקשת המבקשת כך שהערעור יעמוד על 62 עמודים כפי שהוגש בפועל וכן שהנספחים יומצאו באופן דיגיטלי לבעלי גישה למערכת "נט המשפט". כמו כן, קבעתי כי היקף כתב התשובה של המשיבים יוגדל בהתאם כך שיעמוד על עד 30 עמודים.