התובעת הגישה את השיק מושא התביעה לפרעון ביום 13/1/17 אולם השיק חזר מסיבה שהחשבון מוגבל וע"כ הוגשה התביעה.
הנתבע טען כי השיק זויף וכי הוא נמשך מלכתחילה על סך של 4,000 ₪ בלבד ומאן דהוא הוסיף עליו את הסיפרה 6 וכן המילה "שישים".
דיון והכרעה
לאחר ששמעתי את הצדדים אני קובעת כי השיק אינו מזויף, הוא נמשך ע"י הנתבע בסכומו המלא- 64,000 ₪ וע"כ עליו לפרוע את השיק.
אין כל חובה לערוך הסכם בכתב למכירת רכבים, הנתבע עצמו אישר כי היו יחסי אמון בין הצדדים ואף בהתאם לאמור בתצהירו הוא קיבל זכרון דברים כאשר קנה רכב מהתובעת (סע' 3 לתצהיר) ואילו בעיסקה זו כפי שהבהירה גב' אקוקה בחקירתה, לא הייתה קניה של הרכבים אלא הוא ביקש לקחת אותם ולמכור אותם לצדדי ג' ורק לאחר מכן להעביר לתובעת את הכסף בגין הרכישה ולכן אין זכרון דברים.
אין גם לייחס משקל למכתב הדרישה הראשון של ב"כ התובעת שבו נידרש סכום של 4,000 ₪ בלבד, שהרי מכתב זה יצא לאחר שהשיק הופקד בבנק ומאישור ההפקדה של הבנק נכתב במפורש שמדובר בסכום של 64,000 ₪, כך שברי כי התייחסותו של ב"כ התובעת במכתבו לשיק בסך של 4,000 ₪, נעשתה בטעות.
...
הנתבע טען כי השיק זויף וכי הוא נמשך מלכתחילה על סך של 4,000 ₪ בלבד ומאן דהוא הוסיף עליו את הספרה 6 וכן המילה "שישים".
דיון והכרעה
לאחר ששמעתי את הצדדים אני קובעת כי השיק אינו מזויף, הוא נמשך ע"י הנתבע בסכומו המלא- 64,000 ₪ וע"כ עליו לפרוע את השיק.
כמו כן הבהירה כי גם ללא בדיקות ניתן לראות על פניו שהמילים והספרות נכתבו באותה עט. מסקנה זו עולה גם על פניו מהתבוננות בשיק המקורי.
בשולי החלטתי יוער כי לא מצאתי לקבל טענת ב"כ הנתבע כי אין לתת משקל לתצהירה של גב' אקוקה כיוון שלא היא זו שביצעה את ההסכם בעל פה עם הנתבע.
לאור האמור אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבע בתשלום השיק בסך 64,000 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה מה-13/1/17 ועד למועד התשלום בפועל.
