טעות בשער המכירה של קרן נאמנות

עוד מוסיף התובע וטוען כי המדובר ביחידות שנרכשו ביום 19.3.19 בשעה 12:45 באמצעות הנתבע 1,044,152 יחידות קרן נאמנות דולרית מס' קרן 5100672 המנוהלת ע"י חברת מיטב דש. המדובר בקרן פתוחה, המשוקעת ועוקבת אחרי תנודות שער הדולר.

דיון לאחר ששמעתי הצדדים מצאתי לדחות התביעה מהטעמים הבאים: התובע נתפס לכלל טעות לגבי מועדי הציטוט של השער וכפי שמתפרסמים באתרים לא רישמיים במדורי הכלכלה ושוק ההון.

באתר הבורסה קיימת הגדרה כי : "קרן נאמנות פטורה (פ) אינה משלמת מס על הכנסותיה, ולכן המשקיע בקרן ישלם מס על ריווחי הון ראליים. הפסד הון שנוצר מפדיון יחידה בקרן פטורה ניתן לקזוז כנגד מס על ריווחי הון ממכירות של ניירות ערך סחירים ישראלים או מפדיון של יחידות בקרנות נאמנות פטורות" ראה: https://info.tase.co.il/Heb/knowledge_center/securities/Pages/mutual-funds.aspx דהיינו הקרן פטורה מתשלום מס על הכנסות אולם המשקיע דוקא משלם מס על רווחיו הריאליים.

...

" מכל האמור דין רכיב זה להידחות, מה עוד שהתובע יכול להגיש דו"ח למס הכנסה לקבלת הזיכוי.

מכל המקובץ ולאחר ששקלתי את הדברים הריני מורה על דחיית התביעה.

התובע ישלם לנתבע שכ"ט עו"ד בסך 8,264 ₪ כולל מע"מ וכן הוצאות בסך 2,000 ₪.

לעניין אחרון זה, מפנים הבנקים לחוות דעת המומחה מטעמם המפרטת את מאפיינה הייחודיים של עסקת מט"ח. הבנקים הנתבעים טוענים כולם כי קרנות הנאמנות שהיו בבעלותם כלל לא שילמו להם עמלת המרה על מט"ח. בנק הפועלים ובנק לאומי טוענים אף כי נתנו לקרנות הנחה קבועה על שער הרכישה והמכירה של מט"ח בגובה 0.7 פרומיל, כך שאלו דוקא הופלו לטובה.

עוד יצוין כי היתייחסות רצינית באמצעות חוות דעת מומחה הייתה מונעת טעויות ברורות וקשות בחישוב הנזק, כפי שנעשה למשל בעיניינו של הבנק הבנלאומי – חישוב המבקשים שנעשה כאמור על פי חודשיים אקראיים, הביא אותם לטעון כי הבנק גבה בתקופה הרלוואנטית לבקשת האישור עמלות ברוקראז' בשיעור של כ- 54 מיליון ₪ מקרנות דקלה, כאשר באותה תקופה העמלות שנגבו בפועל על ידי הבנק עמדו על כ- 19 מיליון ₪ בלבד, כשליש מהעמלות הנטענות על ידי המבקשים.

...

באשר להוצאות, הרי שמגמת הפסיקה היא כי על בית המשפט להיזהר מפני הרתעת תובעים ייצוגיים מהגשת תובענות ייצוגיות ראויות, ועל כן, לנהוג מתינות בהטלת הוצאות על מבקשים שנדחתה בקשתם לאישור, ככל שאין מדובר בבקשת סרק אשר הוגשה בחוסר תום לב. ראו לעניין זה דבריו של כב' השופט ס' ג'ובראן בע"א 7928/12‏ אי. אר. אמ טכנולוגיות בע"מ נ' פרטנר תקשורת בע"מ (22.1.2015), פסקה 32 לפסק הדין: "מכשיר התובענה הייצוגית הוא מכשיר דיוני בו אמורים להיות מיוצגים האינטרסים של הציבור הרחב. על הגנת אינטרסים אלו אמון בית המשפט. במסגרת השאיפה לשמר ולקדם את השימוש במכשיר התובענה הייצוגית, על בית המשפט לנהוג במתינות בבואו לחייב בהוצאות מבקשים שבקשתם נדחתה (להרחבה בסוגיית חשיבות התובענות הייצוגיות והחסמים שבהן, לרבות חסמים כלכליים, ראו: אסף פינק 'תובענות ייצוגיות ככלי לשינוי חברתי' מעשי משפט, כרך ו 157 (2014)). ככל שלא מדובר בתובענת סרק שהוגשה בחוסר תום לב, אני סבור כי יש מקום להימנע מהטלת הוצאות אשר עלולות להרתיע תובעים פוטנציאליים מלנסות להגן על אינטרסים ציבוריים (לעמדה דומה ראו: פרשת אולסייל, בפסקה 7 לפסק דינה של השופטת א' חיות)". בענייננו, כפי שתיארתי בהרחבה בפרק העוסק בטענות הסף, נפלו פגמים חמורים בהתנהלות המבקשים משלב הגשת בקשת האישור באפריל 2007 ועד מועד הגשת הסיכומים מטעמם, בתחילת שנת 2015.

מחמת מצבו הקוגניטיבי של המבקש 2 אשר כפי הנראה נמשך כבר מספר שנים ואשר בשלו לא התאפשרה חקירתו על תצהיריו (ראו פירוט בפרק העוסק בכך), החלטתי שלא לחייבו בהוצאות.

אני מחייב את המבקש 1 לשלם לכל אחד מהמשיבים שכר טרחת עורך דין והוצאות בסכום של 5,000 ₪.

  יתרה מהאמור במקרה הנידון קיים המכתב של בנק אגוד, אשר צורף כנספח א' לכתב התביעה המחזק את טענותיה של התובעת בו צויינו הדברים הבאים : "לבקשתך הרינו לאשר שביום 16/5/2011 שעה 08:50 התקבלה בסניפנו הוראותייך למכירה של ארבע קרנות נאמנות ביניהן קרן נאמנות סימודן קומודטיס מס' ני"ע 5105598. הוראת המכירה של קרן הנאמנות סימודן קומודטיס הועברה לבצוע בשעה 12:45. למען הסדר הטוב נציין שאין מסחר רציף בקרנות נאמנות". הנני סבורה כי מכתבו של הבנק בו הוא מציין את היום והשעה המדויקת בה נתנה התובעת את ההוראה, שהיו במועד בו כבר התפרסם שער הפדיון השגוי, מחזקים את טענתה של התובעת כי הסתמכה על הפירסום השגוי לצורך מכירת קרן הנאמנות שלה אצל הנתבעת.

...

הנתבעת תשלם לתובעת את הסך של 7,255 ₪.

בנוסף תשלם הנתבעת לתובעת את הסך של 1,450 ₪, הוצאות שכר טרחתו של המומחה אלמן.

ובנוסף תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט בסך של 750 ₪.

בית המשפט קבע, כי השתכנע, "כי דברים אלה נעשו מתוך כוונה ליצור ביקושים בשוק ההון למניות 'ארגמן', באופן זה לאפשר לנאשם למכור את אחזקותיו של מניות אלה בקרן 'אש', מבלי להביא להתדרדרות נוספת בשער ואפילו לגרום לעליות בשערן". על יסוד ממצאים אלה הורשע המערער גם באישומים השני והשלישי בעבירות על סעיף 54(א)(1) לחוק, שכן גם בכתבות שעמדו ביסוד אישומים אלה, העלים המערער מציבור המשקיעים עובדה מהותית, היא עובדת החזקת הקרן את המניות נשוא המאמרים, ואת הכוונה למכור מניות אלה לאחר פרסום הכתבות.

עמדתי על כך באחת הפרשות, בצייני: "הגעתי למסקנה כי הועלמה עובדה מהותית, וזאת מתוך ניתוח נסיבות העיסקה עצמה. החובה לגלות אותה עובדה נובעת אפוא מהוראותיו של סעיף 54(א)(1) לחוק ניירות ערך עצמו. מכיוון שכך, אין לי צורך לבחון את השאלה, אם אין לומר כי בנסיבות העניין מוטלת היתה על המערערים החובה לגלות אותה עובדה גם מתוך הקשרים המצויים מחוץ לסעיף 54(א)(1) לחוק ניירות ערך. הקשרים אלה עשויים להיות, בין השאר, יחסי שליחות או יחסי אמון מיוחדים שהתרקמו ביניהם, בשל היות המערערים יועצים ללוטן ושמחוני בכל הנוגע למסחר בניירות ערך. זאת ועוד: לאור מסקנתי, הסומכת עצמה על נסיבותיה של העיסקה עצמה, אין לי צורך לבחון את מעמדו של סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג1973-, ואין לי צורך לעסוק בשאלה אם הטלת חובת גילוי מכוח עיקרון תום הלב מהוה גורם חצוני או פנימי לעיסקה עצמה. לבסוף, אין לי צורך לעסוק בשאלה, אם מהותיות העובדה נקבעת על פי אמות מידה סובייקטיביות (המשקיע הספציפי - שמחוני ולוטן) או על פי אמות מידה אובייקטיביות (המשקיע הסביר). אין לי צורך בהכרעה זו בפרשה שלפנינו, שכן הן על פי אמת המידה הסובייקטיבית והן על פי אמת המידה האובייקטיבית, אי גילוי המכירות של המערערים הנו עובדה מהותית. אוסיף רק, כי דין כללי הוא - המעוגן בסעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי) - כי במסגרת משא ומתן לכריתת חוזה יש לנהוג בתום לב. בגדרי חובה זו יש לגלות פרטים שמנהלי משא ומתן הוגנים אמורים לגלותם. חובת גילוי זו הולכת ומתעצמת ככל שהאמון שהאחד נותן באחר גובר (השווה ד' פרידמן ו-נ' כהן, חוזים (אבירם, כרך א', תשנ"ב) 824). חובה זו היא בעלת עוצמה רבה כאשר בין הצדדים קיימים יחסי אמון שמקורם בדין שליחות כללי - כגון חובת הנאמנות של שלוח לשולח (סעיף 8 לחוק השליחות, תשכ"ה1965-) - או בדין (חקוק או הילכתי) ספציפי שעניינו יחסים מיוחדים בין הצדדים, כגון יחסים בין לקוח לבין יועץ בעינייני ניירות ערך" (פרשת ואקנין, בעמ' 655).

יסוד עובדתי - נסיבתי: באמרה, בהבטחה או בתחזית "שהן כוזבות או מטעות" יסוד עובדתי - נסיבתי נוסף הנו, כי הנעת אדם לרכוש או למכור ניירות ערך נעשתה באמרה, בהבטחה או בתחזית "שהן כוזבות או מטעות". טענת המערער הנה כי בית המשפט המחוזי טעה משקבע, כי המידע שפורסם אודות מניות "ארגמן" - ולפיו צפויה רכישה מסיבית של מניות "ארגמן" משמעון קליר (מנהלה המודח של החברה) על ידי חברת "ברנמוס", וכי זו תחוייב בהצעת רכש מהציבור במחיר זהה - היה כוזב ומטעה.

...

על כן סבורים אנו שאין מנוס מקבלת ערעור המדינה, תוך הטלת עונש מאסר בפועל על המשיב.

אנו מבקשים לקבל מהממונה על עבודות השירות חוות דעת בעניין זה. התוצאה היא כי הערעור (בע"פ 1072/94) נדחה.

ערעור המדינה (בע"פ 1192/94) מתקבל, במובן זה שאנו מרשיעים את המשיב בעבירה לפי סעיף 54(א)(2) לחוק לעניין מניות ה"פטרוכימיים".

בפסק הדין, בו כאמור נדחתה תביעת המערער, נקבע כי: התובע טעה משהסתמך על שערי מכירה וקנייה לא נכונים של יחידת הקרן, ובפועל לא הוכיח טענותיו בדבר נזקיו, משום שגם רכישת יחידות על פי בקשתו נעשתה לעתים בשער נמוך מזה הנטען על ידו.

עוד אזכיר כי המערער לא הכחיש שבעת ניהול עסקיו לרבות מתן הוראות רכישה/מכירה של יחידות קרן הנאמנות הדולרית המשיב הוא ידע כי שער קנייה/מכירה של יחידת הקרן עלול להשתנות ממועד מתן הוראת הרכישה/מכירה ועד לזיכוי החשבון בפועל.

...

במקרה דנן לא הוכח בפניי שהקביעות העובדתיות שקבע בית המשפט קמא, שאינן נושאות חן בעיני המערער, אינן סבירות או שניתנו באופן לא מנומק ולא במסגרת שיקול דעת הערכאה המבררת ולכן דין הערעור להידחות.

סיכום לאור כל האמור לעיל, דין הערעור להידחות, וכך אני מורה.

לאור התוצאות ואופן התנהלות ההליך, ובהתחשב במצבו האישי של המערער, ישלם המערער למשיב הוצאות משפט בסכום מדוד בלבד בסך כולל של 4,000 ₪.